הלבנת הון היא התהליך באמצעותו סכומים גדולים של כסף, שהופקו מפעולות פשיעה (סחר בסמים, פעילות טרור או פעילות פלילית חמורה אחרת), נראים למראית עין כאילו הופקו ממקורות לגיטימיים. המונח העברי "הלבנת הון" הוא למעשה מקביל למונח האנגלי "Money Laundering". מבחינה מושגית, המונחים מתכוונים לאותו תהליך של "ניקוי/כיבוס/הלבנת הון". מבחינה מילולית, המונח העברי הינו תרגום למונח הצרפתי "Blanchiment d’argent" (הפיכת "כסף מלוכלך" לכסף נקי).
ההצלחה בהלבנת ההון מאפשרת לגורמי הפשע לשלוט בפירות של מעשיהם הפליליים, ובסופו של דבר לקבל כיסוי לגיטימי למקורות הכנסתם. הלבנת ההון משחקת תפקיד בסיסי בשאיפות סוחרי הסמים, הטרוריסטים, חברי הפשע המאורגן, מעלימי המס ושאר הגורמים המעונינים להימנע מתשומת לב הרשויות, אותה תמשוך התעשרות פתאומית כתוצאה מפעולות פשיעה, ולהימנע בכך מתפיסת אותם כספים וחילוטם על-ידי החוק.
הלבנת הון הפכה למשמעותית ביותר בהיבט הבינלאומי. ככל שהכלכלה נהפכת לגלובלית יותר ויותר, כן מטשטשים הגבולות בין המדינות בכל הנוגע להעברות כספיות ממדינה למדינה. הלבנת הון על-ידי גורמים בינלאומיים מסכנת את יציבותן הכלכלית של מדינות מתוקנות, וכיום מתבצעת הלוחמה בהלבנת ההון בהיבט הבינלאומי תוך שיתוף פעולה והעברת מידע בין מדינות שונות. מדינות מתוקנות נלחמות בגורמי פשיעה הפועלים במדינות אחרות, שמנסים להלבין הון שמקורו במדינות בהן פועלים גורמים אלה. הלבנת הון מגבירה את השחיתות ואת כוחם של ארגוני הפשע המאורגן. לגורמי מימשל מושחתים יש צורך בהלבנת כספי שוחד, עמלות לא חוקיות, תרומות ציבוריות ולפעמים תרומות וכספי קרנות פיתוח מגופים בינלאומיים המגיעים לכיסם הפרטי.
כפי שנאמר קודם לכן, הלבנת הון היא, בין היתר, עשיית פעולה ברכוש שמקורו בפשיעה. אותה פשיעה מוגדרת בשפה משפטית כ"עבירת מקור", כלומר - זוהי אותה עבירה שהכנסותיה הן ההון המולבן ("הרכוש"). בחוק איסור הלבנת הון מוגדר הרכוש כרכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה; רכוש ששימש לביצוע עבירה; רכוש שאיפשר ביצוע עבירה. הרכוש מקורו ברשימת עבירות ארוכה, הכוללת בין היתר עבירות הקשורות במעשי זנות, שוחד, רצח וניסיון לרצח, חטיפה, שוד וניסיון לשוד, הונאות לסוגיהן, סחיטות, זיופי כספים ומטבעות, שימוש במידע פנים בסחר בניירות ערך, הפרה של קניין רוחני וזכויות יוצרים, חוקי הפטנטים וסימנים מסחריים, הברחות, הוצאה של חשבוניות מע"מ מזויפות, עבירות לפי פקודה למניעת טרור וסחר בלתי-חוקי בנשק.
תהליך הלבנת ההון תהליך הלבנת ההון מורכב משלוש דרגות, כמוסכם על-ידי מומחים בינלאומיים, אשר בדרך כלל מתרחשות ברצף ולעיתים חופפות זו לזו:
1. החדרה - Placement - החדרת ההון למערכת הפיננסית. בפשעים חמורים רבים, התקדמות תהליך ההלבנה באה לידי ביטוי במזומנים שהפושעים מבקשים להחדיר למערכת הפיננסית. החדרה ייתכן שתושג ע"י מגוון רחב של אמצעים, בהתאם להזדמנות, למידת תחכום הפושע, יועציו והרשת במסגרתה הוא פועל. מטרת ההחדרה היא להרחיק את ההון מהפשע ולמזגו בסקטור הפיננסי. יש ובכסף נרכשים נכסים או מכשירים פיננסיים אחרים, כגון המחאות נוסעים. בדרך כלל, מטרת ההחדרה היא, כי הכסף יופקד בחשבונות של בנקים מסחריים (בשלב זה ייעשה, אולי, שימוש בחברות ואנשי קש המחזיקים חשבונות בנק עבור המלבין). יש והכסף מוברח במזומן אל מחוץ למדינה ומופקד בבנקים במדינות בעלות פיקוח רופף יותר על המערכת הבנקאית.
2. ריבוד - Layering - הפרדה של הון שמקורו בפלילים, ע"י יצירת רבדים של עסקות במטרה להסתיר את עקבות מקורות ההון בביקורת חשבונאית וליצור רושם של פעולות לגיטימיות. גם כאן, ריבוד יושג ע"י מגוון רחב של אמצעים בהתאם להזדמנות ולמידת התחכום של המלבין, יועציו והסביבה בה הוא פועל. בסופו של התהליך ההון מנותק ממקורותיו ומוצג כהון "כשר". הריבוד מתבצע בדרך כלל, על-ידי העברת כספים אל מאות חשבונות בנקים שונים, מקומיים ובחו"ל. פעמים רבות ההעברות לחו"ל מתבצעות לחברות קש באופן אלקטרוני. במערכת הבנקאית מתבצעות כ-1,500,000 העברות כספים בינלאומיות ליום, בסכום כולל של יותר משני טריליון דולר. בהתחשב בעובדה שרוב רובן של ההעברות הן לגיטימיות, וכי המידע בכל העברה אינו מספיק לזהות עד כמה הכסף "מלוכלך", זוהי דרך מצוינת למלבין ההון לבצע את הריבוד. הריבוד עלול להתבצע גם על-ידי הקמת חברות קש במקלטי מס או במדינות שבהן הפיקוח רופף או שחוקי הסודיות הבנקאית נוקשים. העברת הכסף לחשבונות אלה מאפשרת, למשל, להחזירו בצורת הלוואה מאותם בנקים בחו"ל לצורך המשך פעילות פיננסית לגיטימית (וכן לקבל פטור ממס על הריבית).
3. מיזוג - Intergration - הרמה בה הכספים שמקורם בפשיעה נחשבים חוקיים. אם הריבוד הצליח, אזי המיזוג ממקם את ההון חזרה במערכת הפיננסית ומעניק לו חזות חוקית. בשלב זה, ההון מוטמע מחדש במערכת הכלכלית בעסקים ובהשקעות חוקיים, והמלבין יכול ליהנות מפירות הפשיעה.
מי מלבין הון? - המלבינים הפרטיים - ההנחה כי רק הפושעים הם מלביני ההון פשוטה מכדי להיות נכונה. העובדה היא, כי ניתן למצוא מלביני הון בכל תחומי העולם הפיננסי, כאשר ייתכן גם כי חלק מהם פועל באופן תמים. ברוב תחומי השיפוט, כל מי שעוזר לפושעים וארגוני פשע להלבין כספים נחשב גם הוא למלבין הון. דהיינו בנקאים, עורכי דין, רואי חשבון, סוחרים ואחרים, עלולים להיות מלביני הון אם הם מתירים לאחרים להשתמש בעסקיהם על-מנת להלבין כספים. במדינות רבות, גם אנשים שאינם מלביני הון עלולים להיחשב ככאלה אם החזיקו ברשותם פירות של מעשי פשע או נכסים שמקורם במעשי פשע. דוגמה בולטת היא קרובי משפחה, כגון בן/בת זוג של עבריין היודע או חושד כי בן/בת הזוג השתמשו בפירות של מעשי פשע על-מנת לרכוש בית, מכונית או כל נכס אחר. בארצות הברית, למשל, חוקי וצווי איסור הלבנת הון הורחבו להכללת פיקוח וחובות דיווח על סוחרי מכוניות, סוחרי עתיקות, בתי קזינו, סוחרי תכשיטים ומתכות יקרות, בתי מכירות פומביות ועוד עסקים המטפלים בסחורות יקרות. משמעות הדבר היא, כי עסקים אלה חייבים להדריך את עובדיהם בכל הנוגע להנחיות ולחובות שמטיל החוק בנושא הלבנת הון.
- הלבנת הון ואנשי ציבור - הפיקוח על אנשי ציבור כקבוצת סיכון להלבנת הון נמצא במגמת התרחבות בשנים האחרונות ונובע מכך שאנשי ציבור קרובים בדרך כלל לסכומי כסף ציבורי גדולים. אנשי ציבור נחשבים לנושאי משרות כגון: ראשי מדינות וערים, פוליטיקאים בכירים, שופטים, קציני צבא בכירים, ופקידים בכירים במפלגות, לרבות בני משפחתם המיידיים, תאגיד בשליטתם ואנשי עסקים הקשורים עימם. קיימים לא מעט מקרי שחיתות ציבורית בקרב אנשים בעמדות כוח, בהם אנשים אלו צברו הון על-ידי שוד הקופה הציבורית, תוך הטיית כספי סיוע בינלאומיים, הפקת רווחים מהפרטת חברות ממשלתיות ולקיחת שוחד (המוגדר לפעמים כעמלה או כדמי ייעוץ) עבור הסדרת אינטרסים, קבלת החלטות, חוזים ומינויים. הרווחים המופקים משחיתויות אלה מופנים, בדרך כלל, אל מדינות זרות, ומוסתרים באמצעות חברות, נאמנויות או שמות בני משפחה ומקורבים.
- הלבנת הון והפשע המאורגן - עבור האדם הפשוט, אחד התחומים עמם הפשע המאורגן מזוהה ביותר הוא הלבנת ההון. האו"ם קבע בדוח, כי הלבנת ההון היא הפעילות הכלכלית העשירית בגודלה, והערכות אמינות מראות, כי 4% מכלכלת העולם מיוחסים לפשע המאורגן. בשנים האחרונות הולכת וגוברת בעולם ההכרה בצורך בשיתוף פעולה בינלאומי ובהתאמת החקיקה, בכדי לתת מענה לפעילותם של ארגוני הפשיעה השונים. ארגוני פשיעה רבים מנצלים לצרכיהם את עידן הגלובליזציה ופתיחת הגבולות בין מדינות למסחר חופשי ואת פערי האכיפה בין המדינות, והופכים לכוח משמעותי בכלכלה הבינלאומית.
- ארגוני פשיעה רוסיים בישראל - הזרמת הון שחור לישראל צברה תאוצה בשנות התשעים, עם ההגירה המסיבית של עולים מברית המועצות ומדינות מזרח אירופה. עולים אלו היגרו ממדינות אשר בהן החזקת הון, על-פי רוב, היתה אסורה, ובבואם לישראל, לא תוחקרו לגבי מקור הכספים. במשך שנים נוצל חוק השבות, המאפשר לכל יהודי לקבל אזרחות ישראלית, למטרות פליליות ובתוכן הלבנת הון מסיבית. השימוש בחוק השבות איפשר לקבוצות פשע מאורגן להכניס לישראל סכומים הנעים, לפי האומדן, בין מאות מיליוני דולרים למיליארדים. ג'ונתן ווינר (Jonathan Winer), שהיה עוזר במימשל קלינטון לנושא אכיפת חוק בינלאומית, אמר כי "אין דמות ראשית בפשע המאורגן הרוסי שאין לה דרכון ישראלי". חוסר הפיקוח על הבנקים בנושא הלבנת הון הביא להזרמת כמויות עצומות של כסף (שבחלקו הובא במזומנים) לחשבונות בנקים בארץ.
חקיקת חוק איסור הלבנת הון והקמת הרשות לאיסור הלבנת הון בישראל עד שנת 2000 נחשבה ישראל בעולם כגן עדן למלביני הון. הסיבה העיקרית לכך היתה, שעד אז הלבנת ההון לא הוגדרה כעבירה בחוק הישראלי. לפיכך, גם במקרים בהם עמדו בפני הרשויות הוכחות מוצקות כי בוצעה הלבנת הון, לא ניתן היה לתפוס את הכסף או את הרכוש הבלתי חוקי, אם לא הוכח כי הפשע המהווה את מקור ההון בוצע בישראל.
בעקבות הלחצים והסנקציות הבינלאומיים, וכחלק מהמאבק הלאומי בתופעה של הלבנת ההון כאמצעי מרכזי בלחימה בתופעות של פשע מאורגן ושל מימון ארגוני טרור, נחקק בישראל בשנת 2002 חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. בנוסף לטיפול בעבריינים עצמם, מטפל החוק במעגל השני, והם אותם אנשים שמסייעים לעבריינים להלבין הון באמצעות המערכות הפיננסיות. חומרת העבירות זהה ובשני המקרים מדובר בעבירה שעונש של 10 שנות מאסר בצידה.
במקביל להליכי החקיקה, הוקמה הרשות לאיסור הלבנת הון כיחידה במשרד המשפטים אשר בעיקרה הינה גוף מודיעיני, הכולל חוקרים, אנליסטים ומשפטנים, ושמטרתו לסייע במניעה ובחקירה של עבירות הלבנת הון ושל מימון פעילות טרור, כחלק מהצטרפותה של מדינת ישראל למאבק הבינלאומי בתופעות אלה. חשיבות המאבק הנ"ל היא בשמירה על מעמדה של ישראל כמי שאינה מצויה תחת פיקוחו של ארגון ה-FATF ואינה כלולה ב"רשימה השחורה" של הארגון. הסרת ישראל מהרשימה התאפשרה לאחר פעילות מאומצת שנקט משרד המשפטים, אשר כללה הקמת מערך חקיקה נרחב, שכולל מלבד חוק איסור הלבנת הון, מעל 20 תקנות וצווים, הקמת הרשות לאיסור הלבנת הון וניהול עבודה בין-משרדית נרחבת להקמת מערך פיקוח ובקרה בין הגופים השונים, ביניהם המשטרה, האוצר, המכס, רשות ניירות ערך ובנק ישראל.
שימוש במערכת הבנקאית ובמוסדות פיננסיים להלבנת הון ארגון ה-FATF מפרסם מידי שנה רשימת שיטות טיפוסיות להלבנת הון ולמימון טרור. בדוחות אלה מצוין, כי במדינות מסוימות התגלה מעבר של מנגנוני הלבנת ההון מהסקטור הבנקאי המסורתי לסקטור הפיננסי האלטרנטיבי, שלמרות שגם הוא נתון לרגולציה, סקטור זה נוטה לפחות שיתוף פעולה עם הרשויות.
הבנקים (ומוסדות פיננסיים מקצועיים אחרים), עקב עיסוקם בכסף של אחרים, נסמכים ותלויים במוניטין שלהם, בהגינותם ובשמם הטוב על-מנת לבנות את עסקיהם. חברות הגונות, גדולות כקטנות, יימנעו מלנהל את חשבונן בבנקים בעלי מוניטין מפוקפק. יוקרתו של בנק ואפילו בנק גדול עלולה להיפגע קשות אם יתגלה, כי הבנק סייע בהלבנת הון. אי לכך, מניעת הלבנת ההון ושיתוף הפעולה עם הרשויות הן חלק מהאינטרס של כל בנק באשר הוא, ועל הבנק לקחת אחריות ולבדוק בעצמו את התנהלות חשבונותיו בהתאם לרגולציות הקיימות במדינה בה הוא פועל.
ההערכות של סכומי הכסף המולבן בעולם משתנות באופן קיצוני, בעיקר בשל חוסר היכולת לבצע סטטיסטיקות ומדידות. ההערכות המקובלות כיום בקרב הגופים הבינלאומיים העוסקים בתחום הן, כי חלקה של הלבנת ההון הוא 2 עד 5 אחוז מהתל"ג העולמי, כלומר, בין 500 ל-1,000 ביליון דולר. בנוסף לכך, לדעת קרן המטבע העולמית, סכומי עתק בסדר גודל של 1.8 טריליון דולר עוברים מדי שנה בכלכלה העולמית בפעילויות שניתן להגדירן כפעילות בנקאית פיראטית.
בישראל לא התבצעה עד כה מדידה רשמית מטעם הרשויות של נתוני ההון המולבן והכלכלה המחתרתית. ההערכות הן, כי ישראל נמצאת במצב כלכלי דומה למדינות אירופה, ומכאן שניתן לאמוד את מימדי הלבנת ההון על-פי המודל של המדינות המערביות (3% מהתל"ג). ניתן ללמוד גם מדברי עו"ד יהודה שפר, ראש הרשות לאיסור הלבנת הון במשרד המשפטים, הטוען כי: היקפו של ההון השחור בישראל מגיע ל-3 מיליארד דולר לפחות בשנה. המקור להון זה הוא פשיעה, הימורים בלתי חוקיים, סמים ותעשיית המין.