אתה פוגש ברחוב מכר, שפרט לאמירות מנומסות כמו מה קורה ואיך העניינים, מעולם לא החלפת עימו מילה על המצב. אבל הפעם האיש מושך אותך בשרוול: "עכשיו אני באמת מיואש" - הוא כמעט בוכה.
אתה מבין בדיוק למה הוא מתכוון ואתה, כמוהו, חש בחוסר האונים המייאש הזה הדוקר בכתפיים עד כאב.
אתה זוכר היטב מתי בפעם האחרונה חשת בחוסר האונים המייאש הזה. היה זה בתקופת פיגועי המתאבדים באוטובוסים, במסעדות ובקניונים. עד שבנו את גדר ההפרדה, ונקטו פה ושם עוד אמצעי הגנה והתקפה, שצמצמו את ממדי טרור המתאבדים והורידו את עקומת הפיגועים באופן ממשי.
איך, אם כן, נלחמים בטרור המודרני הזה של המושחתים?
כדאי להזכיר נשכחות ולהשוות:
לפני שנים רבות סבלה המדינה מצרה צרורה שהתבטאה בנזקים כלכליים עצומים כתוצאה מהשבתות פתאומיות, חוזרות ונשנות, של נמל אשדוד - כדי מכת מדינה של ממש. יהושע פרץ האגדי, המנהיג הבלתי מעורער של פועלי הנמל, מתח את חבל השביתות שוב ושוב - עד שלבסוף קרע אותו. הכיצד?
יום אחד בהגיעו לנמל, נדרש יהושע פרץ הכל יכול להציג תעודה מזהה בפני השומר החדש שהוצב בשער הנמל ולא הכירו. יהושע פרץ נעלב עד עמקי נשמתו, והגיב מיד בדרך האחת והיחידה שהכיר: השבתה כללית של הנמל.
היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק, שהיה אז בקושי שבוע בתפקידו וספק אם טיפל לפני כן בתיק פלילי כלשהו, הורה מיד על פתיחת חקירה משטרתית של נסיבות ההשבתה ודרש להעביר אליו את ממצאי החקירה. והנה התברר שעובדת היותו של ברק ירוק בתפקיד לא הפריעה לו להחליט תוך יממה אחת - 24 שעות בלבד - מעת שהגיעו אליו הממצאים, להגיש כתב אישום נגד מנהיג פועלי הנמל, שסיים את הקריירה שלו בבית הסוהר. השקט שב אל הנמל.
ובחזרה לימינו אלה.
היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה והכפופים להם יודעים היטב, שרק פעולה נמרצת והחלטית מצידם תוכל להשיב את אמון הציבור במערכות השלטון.
היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה יודעים היטב, שכל גימגום מצידם אך יגביר המבוכה והנזק.
האם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה יוכלו לעמוד במשימה?
האם הם יוכלו לנחשול הספינים המתקרב לעומתם?
אין להם ברירה!
