פושע מס' 1

התקשורת בישראל היא אחד הגורמים המרכזיים האחראים למצב זה. גם לפרשת המיסים שהתפוצצה. במקום להילחם בשחיתות, היא משתפת פעולה עם לשכת אולמרט ואינה מפנה אליו שאלות קשות. למשל: מדוע איפשרת למנהלת לשכתך, שולה זקן, ולאחיה יורם קראשי, להתערב במינויים ברשות המיסים. שולה זקן נהנית עדיין מחסדי העיתונות. די לקרוא את הכתבות המפרגנות על אודותיה בעיתוני סוף השבוע (למשל: בן כספית), על אודות מעמדה ועוצמתה, כדי להבין כי גם עכשיו, למרות שנתפסה בקלקלתה, שולה זקן מקבלת בסך-הכל עיתונות טובה - ממש כאילו נפלה קורבן לקנוניה שהתרחשה סביבה, או למצער, משל מדובר בחטא קטן מצידה. מיותר כמעט לציין: שולה זקן לא היתה מעיזה לעשות את שעשתה, אלמלא פעלה באווירה של שחיתות שלה אחראי בראש ובראשונה ראש הממשלה, אהוד אולמרט - מושחת עם קבלות.

בהכללה ניתן לומר, כי התקשורת אינה ממלאת את תפקידה. רבים מתוכה, ומדובר גם בבכירים ביותר, משרתים ככתבלבי חצר של ראשי הממשל, ובמיוחד של המושחתים שבהם, במקום שישמשו כלבי שמירה לטובת האינטרסים של הציבור והמדינה. כך נהגו חלקים ניכרים מהתקשורת ביחס לאולמרט עצמו. ראש הממשלה זכה לחיפוי ולכיסוי. כתבלבי החצר שלו התגייסו לא רק לחפות עליו, אלא גם לפגוע במי שהעז לחשוף את מעלליו והעבירות שביצע. הנה שניים מהם:

• אמנון דנקנר, עורך מעריב - ניצל לרעה את מעמדו וגייס את העיתון, כדי לחפות על אולמרט ולפגוע בכמה גורמים שעוסקים בחשיפת מעשיו של אולמרט (ובראשם: כותב שורות אלה), מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, ויועצו, ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי. דנקנר פרסם שוב ושוב כזבים כדי להמעיט בחומרת מעשיו של אולמרט, בחלק מהעניינים, ופצח בפרסום כזבים אחרים כדי להדוף את הטענות שלי בפרשת כרמיה, על אודות השוחד של אולמרט בפרשה. אגב: ביום חמישי שודר ראיון ארוך עם דנקנר בתוכניתו של ארי שביט (ערוץ 2, 4.1.07). דנקנר, בפנים מדושנות, הציג את עצמו כאחד מגדולי הלוחמים נגד השחיתות. דנקנר אפילו לא מצמץ. ללמדך, עד כמה הפכה תרבות השקר לחלק מאישיותו. למרבה הצער, המראיין, ארי שביט, לא טרח אפילו פעם אחת לעמת אותו עם העובדות. למשל: אופן טיפולו של דנקנר בפרשות אולמרט;

• אמנון אברמוביץ', פרשן בערוץ 2 - אברמוביץ' ניצל לרעה את הבמה העומדת לרשותו, כדי לפגוע שוב ושוב הן במבקר המדינה, והן בחשב הכללי במשרד האוצר, ד"ר ירון זליכה, שהעז להגיש תלונה נגד אולמרט בפרשת לאומי. כך, לדוגמה, שידר אברמוביץ' בשני שידורים נפרדים ידיעה בדויה ופוגענית: המשטרה, כך לפי אברמוביץ, חקרה לפני כתשע שנים וחציאת זליכה והמליצה להעמידו לדין בגין מרמה ורישומים כוזבים, וזאת בפרשת רשות השידור (אותה עת חקרה המשטרה מי הגיש לממשלה נתונים כוזבים בדבר מצבה הכספי של רשות השידור). העובדה שזליכה נחקר אומנם כחשוד, וטוהר מחוסר אשמה, אינה מזיזה, כפי הנראה, לאברמוביץ'. הוא מגלגל שוב ושוב את השקר הזה. חמור מכך, ערוץ 2 טרם הביע את התנצלותו הפומבית בפני זליכה ובפני הציבור אותו הטעה;

באתרנו התרענו בשנים האחרונות, מאות פעמים, על השחיתות הגואה בישראל. הצבענו על חלק מהאחראים לכך. דנקנר ואברמוביץ' אינם לבד. בן כספית, אילה חסון, נחום ברנע ורבים שכמותם המתנהגים באופן מכוער, משחיתים כל חלקה טובה בעיתונות. מזאת התרעתי גם, והנה אני מתריע שוב: הסיכוי היחיד לצמצום השחיתות (לא לביעורה לגמרי, לכך אין סיכוי) הוא טיפול שורש, בראש הנחש. קרי: אהוד אולמרט. כל עוד מכהן בראשות הממשלה אדם שקיבל שוחד בהיקף של מאות אלפי דולרים, אין סיכוי שהממשלה תעשה את הדרוש ותגייס את מיטב הכוחות והמשאבים כדי להניף את הדגל ולהילחם בשחיתות, מלחמה ללא פשרות.

כדי לשפר את הביטחון הפנימי והחיצוני של כולנו, על היועץ המשפטי לממשלה ומבקר המדינה לעשות, ובהקדם, את המוטל עליהם: לפעול להעמדת אולמרט לדין בגין עבירת שוחד בפרשת כרמיה. אולמרט הוא הפושע והיעד: מס' 1. הדבר יוביל, לבטח, לחילופי שלטון, ויתרום גם לבטחון המדינה - הן מבפנים והן כלפי חוץ. וטוב שכך. אחרי מהלך כזה יידע כל אדם: יש שכר ועונש, והדין ימוצה עם כל מי שיחטא ויפשע. אבהיר זאת: אין חולק על כך, כי רק ראש ממשלה נקי משחיתות יוכל למנות שר ביטחון ראוי יותר, במקום עמיר פרץ שהצליח תוך זמן כל-כך קצר לנגוס קשות בכושר ההרתעה של ישראל; רק ראש ממשלה שאינו עסוק בהישרדות פוליטית - בגלל השחיתות שבה הוא לוקה - לא ייאלץ למנות פירומן לתפקיד השר לעניינים אסטרטגיים כדי לייצור רשת ביטחון כפולה, שמא העבודה תפרוש; רק ראש ממשלה נטול פניות ושאינו מתומרן על-ידי אילי הון בהם הוא תלוי, יוכל למנות שר אוצר מקצועי ונקי משחיתות, במקום השר אברהם הירשזון, שאותו מינה רק בשל קשרים אישיים מפוקפקים. אם ימשיכו היועמ"ש ומבקר המדינה לנקוט סחבת, הם יצטרכו להסביר: מדוע סיכנו כך את המדינה, דווקא בשעת מבחן.