פרשת השוחד והמינויים שנחשפה בשבועות האחרונים הינה, לדעתי, פרשת השחיתות החמורה בתולדות המדינה. הגורמים המעורבים בפשע הם ממלאי התפקידים הבכירים ביותר בצמתי קבלת ההחלטות בישראל, הם אלה שיושבים על ברז הכסף שהוא, באופן לא מטאפורי בכלל, החשוב ביותר לקיומה של המדינה, הם יושבים על הכסף הגדול ופשוט גונבים אותו למטרותיהם. הם יוצרי השלטהון. אסור לנו לעבור על זה לסדר היום, והגיע הזמן לקרוא לילד המקלקל בשמו: הליכוד.
בדיקת הרקע ועולם הקשרים של החשודים העיקריים בפרשה חושף מכנה משותף בוטה וגלוי: רובם ככולם הם חברי מרכז ליכוד, מקורבי ליכוד או אנשי ליכוד.
ואני חושב שזה בכלל לא מקרי. זוהי התוצאה המתבקשת של התרבות הפוליטית שקידם הגוף המרכזי של מפלגת השלטון. תרבות ה"מגיע לי", ולא משנה מה המחיר. ש"תישרף המדינה", לשיטתם. זוהי תרבות פוליטית שבבסיסה תפישת עולם שטחית וחד-סיבתית שעיקרה הוא: "הם [האשכנזים / מפא"י] דפקו אותנו הרבה שנים, עכשיו תורנו [המזרחים / הימנים] לדפוק אותם חזרה." נמאס להם להיות חוטבי העצים ושואבי המים, וזה לגיטימי, אבל אל לנו להסכים עם כך שהם הפכו לגנבי המיסים ושואבי הכספים.
במקום להשיג כוח פוליטי על-מנת לקדם מדיניות אלטרנטיבית, הם פשוט ממוטטים את המדינה מבפנים. לאחר שנים ארוכות שבהן הם הרגישו מקופחים, עכשיו זוהי שעתם הגדולה, הבימה שלהם, ואת התוצאות של מחלת המינויים והשחיתות ניתן כבר לראות תחת כל גבול רענן או רשות גוססת. ונכון, שרון הבין זאת קצת לפני שהתפגר, אבל זה כבר היה מעט מדי מאוחר מדי. הנזק כבר נעשה משום שהאספסוף נכנס למשרד החדש והוא לא מוכן לוותר על החליפה. חברי האליטה החדשה כבר התבססו בתפקידיהם החדשים והם "לא רואים אף אחד ממטר", אם לצטט את הלך הרוח השולט שהם מייצגים. הם כבר לא היו צריכים את אישורו של המנהיג הדגול שלהם, ולו לא נותרה ברירה, אלא להגלות את עצמו ולפנות את הבימה. אג'נדה היא לא מילה גסה.
נכון, גם השנים הארוכות של שלטון מפלגת מפא"י היו נגועות בשחיתות ובמינויי מקורבים, אך הפער בין המינוי הראוי אז למינוי המצוי היום, בין היקפי הכספים המעורבים, ובין בעלי התפקידים שסורחים הוא חסרי תקדים. תגידו מה שתגידו על החזון הישן, ועם כל הציניות שיש לנו לגבי ה"צבר" ומיתוס בניית המדינה מאפס, לאליטת הליכוד החדשה אפילו אין מדיניות או חזון תיאורטי. אצלהם המינוי הוא מינוי לשם מינוי, והשוחד הוא שוחד לשם שוחד, הכסף הוא לא אמצעי, כי אין מטרה אחרת, הכסף הוא המטרה.
מדינה שבה גובי המיסים הופכים לגנבי המיסים ושמזרימי הכספים הופכים לשואבי הכספים היא מדינה משותקת שלא יכולה להמשיך להתקיים. את התוצאות כולנו מרגישים ועוד נרגיש.