בבוקר חג הקורבן התעוררנו עם הבשורה ששימחה רוב העולם הערבי והמערבי, לבו של העריץ סדאם חוסין נדם. ברגע אחד נפל לתוך בור פשעיו נגד עמו והחבל שנכרך סביב צווארו שבר באחת את מפרקתו, והתליינים צהלו "לגיהינום, לגיהינום", עת שגווייתו התנדנדה לה על חבל התלייה ששימש לרציחתם של רבים מקורבנותיו. אי אפשר להגיד שלא חשתי אנחת שמחה, אך מיליציות הטרור שטיפח בחייו העכירו לכולם את מצב הרוח, כאשר שלוש מכוניות תופת שהחרידו את עירק קצרו 58 הרוגים.
החל מהשעה שש בבוקר יום שבת 30.12.2006, חדל לנשום בסביבתנו האיש והדיקטטור סדאם, השם הזה חלף מהעולם, לבו נדם, הפך לגווייה, לקבר, לעבר, והעתיד ימשיך ללא סדאם, עתיד טוב יותר, עתיד שיחזיר את טעם החיים לניצולים ולקורבנותיו, עתיד בו סדאם יהפוך לקבר, ונשמה שתתייסר ותוענש על פשעיה רחוק מכאן. אם כי הצדק יצא מאוחר מדי בעיקר מבחינת קורבנותיו, נאנסותיו, מאות העירקים שנטבחו בהינף יד, והרי הסבל שהנחיל על בני עמו בשנות שלטונו.
ובמהלך היום, כשכל המדיה עסקה בהוצאת סדאם להורג, חלפו במחשבותי אותם קורבנות, אותם קברים אלמוניים, שעמדו בעוז נגד סדאם בזמן שבו הפחד קשר את לשונם של נתיניו וראשם הוטמן בחול, חשבתי מי יבשר להם את מות העריץ ומי יצייר חיוך על פניהם הקרות בקברי האחים, מי יבשר להם שהשמש חזרה לזרוח על מולדתם, ומעתה היא תלטף את פניהם של אלפים שפניהם השחימו, מהחושך שכפה עליהם סדאם.
אחרי מצוד ארוך, בתוך בור מעופש סמוך לאחד מארמונותיו בתקרית, התחבא מפוחד ומבוהל, כאשר הוצא מתוכו עם שערותיו הפזורות וזקנו הארוך נראה כהומלס נרקומן שמקבץ נדבות באחד הרחובות של ניו-יורק. מראהו הכאיב לרבבות שחיו על הקופונים של הנפט שחילק סדאם, ועוררו צהלות שמחה של משפחות קורבנותיו ומתנגדיו. תמונותי,ו כשרופא מחטט אחר כינים בראשו, הופצו בכל העולם, וכל המיתוסים על איש אמיץ מלא גבורה ועוז התנפצו כבועת סבון, ומבחינת העירקים היה אפשר להוציאו להורג באותה שנייה שנתפס. אך השלטון המערבי בראשות ארה"ב דרש וקיבל משפט הוגן, משפט שלא זכו לו קורבנותיו שנטבחו בהינף יד וללא ערעור.
סדאם ניהל קרקס משפטי ארוך, פעם הקשיב בשתיקה לעדויות נגדו ופעם הקניט והשמיץ וגידף את שופטיו, ועד רגע כריכת החבל סביב צווארו ושמיטת הבמה מתחת לרגליו, סדאם לא עיכל את העובדה שהוא האיש העומד לדין ולא השליט שמעמיד לדין, וברגע שמיעת הקליק של שבירת המפרקת העולם כולו שחרר אנחת רווחה ושמחה, תם עידן סדאם אם כי לא אפקט סדאם, ובמותו השאיר אחריו שובל של אנרכיה ותשתיות טרור מסועפות על פני שטחי עירק, זרע בכל שכונה וכפר זרעי שנאה וטרור שיסחטו ממחליפיו כוחות פיזיים ונפשיים, וקורבנות רבים ממתנגדיו השיעים והכורדים.
תאי הטרור של סדאם, שגייסו לצידם ארגוני טרור חוץ עירקיים והבטיחו להם בסיס למלחמתם בארה"ב והמערב, ימשיכו לגבות קורבנות עירקיים ומערביים שמצויים על אדמת עירק, והשאלה שנשאלת אחרי סדאם היא מי ישלוט בעירק, האם האופציה של חלוקת עירק לשלוש מדינות, שאחת תהיה שיעית, השנייה סונית והשלישית כורדית, נבונה? האם השיעים יסכימו שהמיעוט הסוני יקבל את כל אוצרות הנפט שמצויים באזור שבו הסונים חיים? והאם השיעים, לאחר מיסוד שלטונם, לא יבעטו בדוד סם ויצטרפו לחזון הסהר השיעי של אחמדינג'אד?
מה שכן, דמוקרטיה ומדינות ערב לא הולך ביחד, ולארה"ב תהיה אכזבה רבה כשניסוייה במזרח התיכון ייכשלו. הדת והאיסלאם הרדיקאלי חזקים ומושרשים יותר מהקדמה והדמוקרטיה המערבית.
