מחקר חדש, שנערך במרכז הרפואי של אוניברסיטת פיטסבורג, במדינת פנסילבניה שבארצות הברית, קבע כי קיים קשר הדוק בין השמנת יתר לבין היעדרות מהעבודה. המחקר, אשר פורסם בגיליון האחרון של כתב העת האמריקני למקצועות הרפואה הסביבתית, הוכיח כי השמנת יתר משפיעה על התפקוד בעבודה בקרב עובדים בתפקידים פקידותיים ובקרב עובדים בתפקידים ניהוליים הסובלים מהשמנת יתר.
על-פי המחקר, מתוך כ-19 אלף עובדים המועסקים בתפקידי ניהול ובתפקידים זוטרים יותר, אלו שסבלו מהשמנה נעדרו מהעבודה בשל בעיות רפואיות שונות, יותר מאשר חבריהם הרזים.
המחקר החדש של אוניברסיטת פיטסבורג, בדק עובדים בתפקידים שונים ברחבי ארצות הברית, אולם מבט על סגנון החיים הישראלי המודרני, המושפע מסגנון החיים האמריקני עשוי להבהיר לנו כי מסקנותיו מרחיקות הלכת רלוונטיות גם לישראל.
עוד לפני המחקר הזה ידענו כי להשמנה יש השלכות בריאותיות רבות, החל מכושר גופני ירוד ועד למחלות לב ועורקים. בשנים האחרונות התברר כי אפילו סוגים שונים של סרטן קשורים בהשמנה. הגדיל לעשות מחקר אוסטרלי שפורסם לאחרונה וקבע כי השמנה וחוסר פעילות גופנית גם מקטינים את סיכויי ההחלמה ממחלת הסרטן.
השמנה היא אחת מתוצאות הלוואי של סגנון החיים המערבי ועולם השפע המתועש, שאומצו באופן מושלם בישראל ממש כאילו היינו חלק מארצות הברית. תעשיית המזון האמריקנית, ובעקבותיה גם הישראלית מייצרת הרבה יותר מזון ממה שהציבור יכול לאכול. השפע הרב והחשיפה הנרחבת לגיוון גורמת כבר כמה עשורים לדור שלם שלא סובל מרעב לצרוך מזון עשיר בקלוריות הגורם להשמנה.
מדובר בתהליך המתחיל כבר בגיל הילדות, בו ילדים רבים מוצפים במזון מהיר בעידוד הוריהם העסוקים. הילדים השמנים הופכים למבוגרים שמנים אשר מתמודדים עם התשוקה לאוכל כל חייהם. מבוגרים אלו הולכים לעבודה, ובלוח הזמנים הצפוף שלהם לא מספיקים לאכול ארוחות מסודרות אלא מנהלים את יום העבודה בין נשנוש אחד למשנהו. כאשר מדובר במקצועות חופשיים ובדרגים ניהוליים, מוקדש חלק מיום העבודה גם לישיבות שבהן מוגשים בורקסים ועוגיות. כל אלו מבלבלים את מנגנון השובע במוח והתוצאה היא הרגשה כאילו "לא אכלתי כל היום", דבר המביא לתחושת רעב גדולה כאשר מגיעים הביתה.
המנגנון השיווקי המשומן של תעשיית המזון תורם אף הוא לתרבות ההשמנה ומעודד את התשוקה לאוכל. בגילוי דעת שפרסמה אגודת רופאי הילדים בארצות הברית בגיליון האחרון של המגזין האמריקני לרופאי ילדים, הובהר כי אמצעי התקשורת משפיעים באופן ישיר על הרגלי האכילה והבריאות של ילדים ומבוגרים. הרופאים הדגישו כי פרסומות באמצעי התקשורת השונים, אשר מעודדים ילדים לאכול מאכלים עתירי שומן, הם גורם משמעותי בהרגלי האכילה הלא בריאים של הציבור האמריקני. פרסומות אלו, כך קבעו הרופאים, אחראים להיקף המשמעותי של תופעת ההשמנה.
במחקר שפורסם כבר בשנת 1996 בכתב העת המדעי לבריאות הציבור, הוכח הקשר בין עודף משקל לצפייה בטלוויזיה, ככל ששעות הצפייה רבות יותר, כך גם שיעור ההשמנה. הקשר נובע משלוש סיבות עיקריות. צפייה בטלוויזיה אינה כרוכה בפעילות גופנית, גם אם צופים במשחק ספורטיבי, רבים נוהגים לנשנש במהלך הצפייה ובנוסף, השידורים כוללים פרסומות למזון שאינו בהכרח בעל ערך בריאותי.
הקריאה להגביל את הפרסומות למזון משמין מושמעת לא רק בארצות הברית. באנגליה כבר כמעט מיושם הרעיון ובישראל מדי פעם בפעם נשמעים מכיוונה של הכנסת רעיונות יצירתיים לחוקים אשר יגבילו פרסומות של מזון לקטינים.
חלק מחברות המזון נענו בשנים האחרונות לקריאות למאבק בהשמנה והחלו בייצור מוצרים בריאים יותר וליוו את ההכרזה בקמפיין יחסי ציבור נרחב, אבל זה עדיין לא מספיק. מוצרים אלה מכילים רק שמן "בריא" יותר, אולם במרבית המקרים במנת הצ'יפס עדיין יש כ-400 קלוריות.
אין ספק שבהשמנה צריך להילחם, אבל האחריות מוטלת על כולם. במלחמה כמו במלחמה, צריך אסטרטגיה, טקטיקה, צבא חזק ועורף איתן. ישנן דרכים להלחם בהשמנה, בהסברה של רשויות הבריאות, בחינוך ראוי בבתי הספר ובחינוך של כל הורה לילדיו. ישנן גם דרכים להיגמל מהתשוקה לאוכל ולהלחם בהשמנה שכבר קיימת, בעזרת יעוץ תזונתי, טיפולים תרופתיים ושינוי הרגלים לכל החיים.
עד שישולבו כל הכוחות, ייקח עצמו כל אחד בידיים וינהל קרב קטן משל עצמו. יחליף את הנשנושים במשרד בירקות חתוכים, ילמד את ילדיו לאכול רק כשרעבים. ישלב פעילות גופנית, כחלק מהחיים. לא חייבים לסיים הכל מהצלחת וכששבעים מוטב לזרוק מזון לפח מאשר לגופנו. אז אולי הניצחון הפרטי של כל אחד בקרב, יביא לניצחון כולל במלחמה.