ספסרי הפלילים

ברוך קרא פרסם השבוע "חשיפה", לפיה היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, עומד להורות, רשמית, על פתיחת חקירה נגד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, באחת הפרשות העומדות על הפרק. קרא פרסם זאת בערוץ 10 כאילו מדובר במידע בלעדי, שנודע רק עתה. העובדות שונות בתכלית: ידיעות על כך שהיועמ"ש יורה על חקירת אולמרט פורסמו קודם לכן בכמה כלי תקשורת, כך שאין מדובר במידע בלעדי. המידע המצוי בידי היועמ"ש - מדאיג בחומרתו. גם אם מזוז, שהוא אדם ישר, יקבל שוחד, רחמנא ליצלן, הוא לא יכול להימנע מפתיחת חקירה נגד אולמרט וסייעניו. אבל, וזה החלק הרך בעניין זה: קרא חזר שוב ושוב ואמר, כי מה שעומד על הפרק הן שלוש פרשות: לאומי, הרשות לעסקים קטנים ומרכז ההשקעות. קרא "דילג" על פרשת כרמיה, שהיא-היא העיקרית – זו הפרשה הבולטת מבין אלה העומדות על הפרק, בהן כבר ברור שאולמרט קיבל שוחד באופן משמעותי ביותר, לכיסו הפרטי, בהיקף של מאות אלפי דולרים. מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, כבר הודיע ליועץ המשפטי לממשלה על עבירות השוחד, אך קרא מתעלם; מזוז אישר, רשמית, כי הוא כבר קיבל את טיוטת דוח ממבקר המדינה, בפרשה זו, אך קרא שותק ונמנע מלדווח על כך לצופי הערוץ. מדוע נוהג כך ברוך קרא? מדוע הוא מתעלם מפרשת כרמיה? נעזוב בצד את חוסר הפירגון (ל-Nfc) ואת צרות העין. נתמקד בגישתו של קרא: מדובר באותו עיתונאי -והוא לא היה לבדו - שגונן על ניצב משה מזרחי ושיתף עימו פעולה כדי להסתיר את מעשיו, כפי שהוא עצמו העיד עליה: לפני מספר חודשים שאלתי את קרא מדוע הוא אינו מכסה את פרשת כרמיה, שהרי הוא הכתב המשפטי של ערוץ 10, ואם הוא לא יכסה זאת - איש בערוץ זה לא יכסה פרשה זו. קרא השיב לי, כי פסל את עצמו מלכסות פרשה זו בשל היכרות מוקדמת עם היזם, גיל מסטיי (נותן השוחד לאולמרט, י.י.). ניתן היה לקבל את דבריו של קרא, ואף להעריך זאת, אלמלא עיוות את המציאות, אלמלא חזר שוב ושוב בשידוריו בערוץ 10 כאילו מדובר רק בשלוש פרשות, ואלמלא הסתיר למעשה מצופי הערוץ כי מדובר בפרשה רביעית - שהיא למעשה הראשונה: שוחד אישי לכיסו של ראש הממשלה בסך מאות אלפי דולרים (!). כשקרא נוהג כך, הוא משרת למעשה את גיל מסטיי - וזה לא בסדר, שהרי מדובר באותו יזם שאת מעשיו הוא נמנע מלפרסם, לגישתו, בשל היכרות מוקדמת.

אמנון אברמוביץ' עשה לעצמו מנהג. חדש-ישן. מצד אחד - הוא מגונן על אולמרט בפרשות הפליליות, ובמקביל משמיץ את חושפי השחיתות של אולמרט, בהם: החשב הכללי במשרד האוצר, ירון זליכה, מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, ויועצו של המבקר, ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי; ומצד שני - הוא מצביע שוב ושוב על כשליו של אולמרט במלחמת לבנון השנייה. מי שאינו בקיא בפרטים, עלול בטעות לחשוב שאברמוביץ' אינו נמנה עם כתבי החצר של אולמרט. השבוע שידר אברמוביץ "חשיפה", לפיה עומדת ועדת וינוגרד, החוקרת את כשלי מלחמת לבנון, להוציא מכתבי אזהרה לשורה של בכירים, ובראשם נגד אולמרט עצמו. ייאמר כאן: הפרסום מופרך מעיקרו. שהרי אולמרט טרם העיד בפני הוועדה, ומשום כך, שום חבר רציני בוועדה שכזו לא יכול אפילו להתחיל "לשקול" הוצאת מכתב אזהרה נגדו. אברמוביץ' לא נמנע מפרסום ידיעה מופרכת זו, כפי שלא נמנע מפרסום דברי כזב נגד זליכה, כאילו במשטרה קיימת נגד זליכה המלצה פתוחה (מלפני כתשע שנים וחצי) להעמידו לדין בגין עבירות מרמה. גם לאחר שהובאו העובדות בפני ערוץ 2, נמנע אברמוביץ' מלפרסם, בקולו, התנצלות. לפי גישתו של אברמוביץ', המתחמק ממתן ביטוי נאות לחשדות החמורים נגד אולמרט בשורה של פרשות שחיתות: עסקינן בראש ממשלה רשלן וחסר מקצועיות בתחום הביטחוני, אך לא כזה מושחת החשוד בעבירות פליליות חמורות. גישה זו אינה נכונה. יותר מכך: השימוש שעושה אברמוביץ' בערוץ 2 עלול לטשטש את האמת בפני צופי הערוץ ולפגוע באינטרס הציבורי. אין ולא יכול להיות ספק: עסקינן בראש ממשלה מושחת, שמאמצי ההישרדות הפוליטית שלו הם-הם המובילים אותו לפעולות בלתי אחראיות או להימנעות מפעולות ראויות. אלמלא היה מושחת, ואם היה בטוח בשרידותו הפוליטית, הוא היה מחליף מזמן את שר הביטחון, שכשל באופן מחפיר בתפקידו; אלמלא היה מושחת, לא היה אולמרט ממנה את אברהם הירשזון, המעורב בפרשת כספי עמותת ניל"י, לכהונת שר האוצר.

פרשת המיסים, זו המכונה בשם הקוד "כרטיס פתוח", פרצה בסערה בעקבות חשיפת דבר קיומה בערוץ 10, וכעשר שעות לאחר מכן - בהודעה רשמית של משרד המשפטים והמשטרה, על חקירה המתנהלת נגד שורה של אישים, ובראשם מנהל רשות המיסים, ג'קי מצא, מנהלת לשכת ראש הממשלה, שולה זקן, אחיה, יורם קראשי, איש העסקים רו"ח קובי בן-גור ועוד שורה של בעלי תפקידים ומעורבים. לצדדים הנ"ל מייחסות הפרקליטות והמשטרה מינויים בדרך פסולה, לרבות את מינויו של ג'קי מצא עצמו לתפקיד מנהל רשות המיסים, ומנגד – וזה לכאורה משלים את עבירת השוחד, מתן הנחות לנישומים שיוצגו ו/או ששמם הועלה על-ידי בן-גור, קראשי או שולה זקן עצמה. אם כך הדבר, הרי שמדובר בעבירות חמורות ביותר. אם וכאשר יוגשו כתבי אישום, ואם וכאשר יורשעו, עלולים חשודים אלה להיכנס לבית האסורים לתקופה ארוכה. לא פחות. ובכל זאת, שתי תמיהות ניתן להעלות כבר עתה דווקא על התנהלות התקשורת וגורמי האכיפה בישראל:

• האזנות סתר – סוד גלוי הוא, כי המשטרה צותתה לאישים הנ"ל במשך כשנה. לטענת המשטרה, בתוך אותה תקופה ביצעו אותם חשודים עבירות לרוב. באופן סדרתי. כך אישרו חוקרי המשטרה וכך עולה מבקשות המעצר שהוגשו. אם כך הדבר, מדוע הניחו גורמי האכיפה לאותם חשודים להמשיך במעשיהם במשך כל אותה תקופה? מדוע איפשרו למצא ולזקן להמשיך בתפקידיהם הבכירים? הדברים אמורים במיוחד בג'קי מצא, המחזיק בידיו - מכוח מעמדו כמנהל רשות המיסים - בתפקיד מעין שיפוטי;

• חלקו של אולמרט – ראש הממשלה איפשר לשולה זקן להתערב במינויים, ובחלק מהמקרים אף לקבוע למעשה מי ימונה. השפעתה היתה מכרעת. מדוע, אם כך, נמנעים מרבית כלי התקשורת מלהצביע על אולמרט כעל אחד האחראים העיקריים לפרשה זו? הרי ברור, כי אלמלא איפשר לזקן להתערב, לא הייתה באה הפרשה לעולם.