בית הספר אמור להיות גן עדן לילדוּת. זהו המקום שבו אמורים הילדים להתפתח, עקב בצד אגודל, ולעצב את אישיותם. זהו המקום שבו הילדים אמורים למלא את יצר הסקרנות הבלתי נלאה שלהם. זהו המקום שבו הילדים צריכים לרכוש מיומנויות בסיסיות ומתקדמות שיעזרו להם לממש את יכולותיהם ושיהפכו אותם לאזרחים מועילים לחברתם. זהו המקום שבו הילדים צריכים להיות מסוגלים להתנהג בחופשיות מלאה ללא חשש ממישהו או ממשהו העלול לסכן אותם או לפגוע בהם. בקיצור, בית הספר הוא המקום שבו הילדים יכולים וצריכים להיות ילדים. זהו שלב הכרחי בהתפתחותו של הילד לאדם בוגר.
פרופ' ניל פוסטמן המנוח, בספרו "אבדן הילדוּת" (ספריית פועלים 1986), מצביע על כך שבעולם התקשורתי של ימינו, נפלה החומה שהפרידה בין עולם הילדוּת לבין עולם המבוגרים. עולם המבוגרים שונה מעולמם של הילדים בכל התחומים אך הטלוויזיה והאינטרנט הכניסו לתוך עולמו של הילד את האלימות והמיניות וכל אותם הדברים שהיו נחלת עולם המבוגרים. במקום שהילד יתנהג כילד ויתפתח לבוגר בצורה מדורגת ומבוקרת, בהשפעת התקשורת והסביבה הוא מתחיל להיראות כמבוגר ולהתנהג כמבוגר כבר בתוך המסגרת האמורה לאפשר לו להיות ילד.
במוצאי שבת 6.7.07 הוקרן במסגרת חדשות ערוץ 2 אייטם המלמד שמותגי אופנה הפכו להיות להיט בקרב אימהות המלבישות את ילדיהם הקטנטנים בבגדים של מותגים מפורסמים והמחירים בהתאם. וכי איכפת לילד בן שנתיים–שלוש מיהו המעצב של בגדיו? ואמו של ילד בן שלוש שרואיינה בטלוויזיה אמרה שכשהילד לובש את הבגד הזה, הוא יודע אסור לו להתלכלך (!) כלומר האמא מונעת מילדה באופן מודע, להתנהג כפי שילד מתנהג. ואיך ילד אמור להתנהג?קודם כל בחופשיות מלאה, לשחק, לקפוץ ולרוץ וכן, גם להתלכלך.
במוסף עסקים של 'מעריב' ישנו מדור ושמו 'עסק ושמו משפחה'. זוהי המקבילה של תוכנית הטלוויזיה 'משפחה חורגת'. בשניהם עוזר יועץ כלכלי למשפחה לחזור ולעמוד על הרגליים מבחינה כלכלית. בגיליון סוף השבוע 5.6.07 עקב המדור אחרי משפחות שקבלו ייעוץ בעבר. אחת מהן סיפרה שהם הקפיאו את המנוי לחברת הלוויין וחסכו כסף. ואז מופיע המשפט הבא מפי אם המשפחה: "לא בטוח שנחזור להשתמש בו. פתאום הילדים התחילו לשחק".
האחריות על שמירת בית הספר כגן עדן לילדות היא עלינו, המבוגרים. ומה אנו עושים לטובת העניין? כלום. האם ילדינו יכולים להתנהג בחופשיות בין כותלי בית הספר? בית הספר כבר מזמן אינו מקום בטוח לילדינו. האלימות והסמים הפכו לנגע בכל בתי הספר, מי יותר ומי פחות. האם התלמיד היוצא מבית הספר לאחר 12 שנות לימוד אכן פיתח את כל המיומנויות, רכש את הידע המינימלי והפנים את הערכים הבסיסיים שהחברה אמורה להקנות לו ושהם אמורים להפכו לאזרח מועיל ותורם לחברה? האם הכיתות המאוכלסות, המורים המתוחים והעייפים, הסביבה התקשורתית, תוכניות הלימוד הלא מעודכנות – האם הם המאפיינים את ה 'גן עדן' שבית הספר אמור להיות עבור ילדינו? האם בית הספר של היום הוא המקום המתאים לעיצוב אישיותו של הילד במדינת ישראל של תחילת המאה ה- 21? מסופקני.
הגיע הזמן שנחזור ונאמץ את האמת הבסיסית של ניל פוסטמן – להחזיר לילדים את הילדוּת האמיתית. הגיע הזמן שהילדים יחזרו לשחק.