תארו לכם תרחיש, תסריט דמיוני, פרי באוש של מחלת השפעת של הכותב:
נעמי, הלומדת לימודים קלאסיים באוניברסיטת תל אביב, ישבה על המדשאה בקמפוס, נהנית מן השמש החורפית, כשלפתע בקעה זמרתה של עלמה ז"ק מן הטלפון הנייד שלה: "ביום הראשון של הסתיו...", על הקו היתה שולה הגננת כולה נסערת: "חטפו את עידו הקטן מן החצר בגן. פשוט, נעצרה מכונית שחורה קרוב לגדר הגן, יצא ממנה איש רעול פנים, שלח ידיו מעבר לגדר וחטף ילד, במקרה את עידו, נכנס איתו למכונית ונמלט. המשטרה בדרך ואני מבקשת שתבואי מיד לגן!"
מהדורות החדשות נפתחו בידיעה המרעישה: "עידו, בנם בן הארבע של נעמי ואלכס מראשון-לציון נחטף מחצר גן הילדים על-ידי רעול-פנים, המשטרה חוקרת ולא פוסלת שום כיוון חקירה". בערב, זו הופכת להיות ידיעה מרכזית המעמידה את כל המדינה על הרגליים. תמונותיו של עידו החמוד משודרות ללא הרף, ראיונות עם הוריו ההמומים, עם הגננת ועם מפקד המחוז שאין לו קצה חוט, וכל אלה מכניסים את המדינה לקלחת היסטרית וּלפחד ממשי לשלוח ילד לגן.
נבחרי הציבור ממהרים לתפוש טרמפ על העגלה הזאת ומצהירים שזאת קפיצת אלף מדרגות בבת אחת, שנחצה כאן קו אדום עז, נעשה מעשה שלא ייעשה, זאת נבזות מאין כמוה, הגענו לשפל המדרגה וכו' וכו' וכו'. עיתוני יום המחרת מפרסמים את הסיפור המזעזע מכל הזויות האפשריות ומעל לכל את תמונתו הצבעונית של עידו המקסים המועכת כל לב.
אלכס האב הוא סגן מנהל סניף בנק, אהוד על הלקוחות ועל העובדים, אין לו אויבים, השכנים ממלמלים חוסר אונים משווע, איזה ילד משגע, איזה קסם, איזו אינטליגנציה. לאן הגענו? כבר אי-אפשר לשלוח ילד לגן משום שגן הילדים עצמו לא בטוח. נעמי האם, מוקפת חברות, מתיפחת מול המצלמות - רעם ביום בהיר! מי זוכר את גלעד שליט? גם אלדד רגב ואודי גולדווסר נשכחו מלב בצל הפרשה המסעירה הזאת.
לילה בא תחת יום, ויום תחת לילה, אלפי מתנדבים סורקים עקב בצד אגודל כל פינה, כל פח אשפה, גאידמק מימן פרסום חוצות נרחב, עם תמונתו המכמירה של עידו הקטן, מקצה הארץ ועד קציה, ערימה של שאילתות מסתירה את מזכיר הכנסת, בסי.אן.אן. שידרו כתבה ארוכה במיוחד, מה יש לדבר? סיפור סיפור.
כבר עשרה ימים המדינה משתגעת ולפתע באמצע מהדורת מבט, מקשיב חיים יבין לאוזנייה התקועה לו באוזן והוא פונה למצלמה: "מודיעים לי כרגע שנציג החוטפים של הילד עידו נמצא על הקו...".
"...נכון, אנחנו חטפנו את הילד. אנחנו לא אומרים מה מצבו, אם הוא חי או מת, אם הוא פצוע או חולה, אם הוא זקוק לניתוח או שכבר אבוד, לכל מידע יש מחיר. ביום בו יצא זאביק רוזנשטיין לחופשי נחזיר את הילד, כמו שאמרתי - חי או מת, חולה או בריא. אם לא ישוחרר זאביק בתוך שלושה ימים ניקח עוד ילד...".
