הגישה המאזנית (BSA – Balance Sheet Approach), ההולכת ותופסת מקום חשוב בעולם בניטור היציבות הפיננסית, היא גישה סקטוריאלית לניתוח סיכונים פיננסיים ברמת המשק כולו, על בסיס מאזן הנכסים וההתחייבויות של כל אחד מהסקטורים הפועלים בו (ה"מאזן הלאומי"). הרעיון המרכזי הוא שהבדלים בין הסקטורים בכיוון ובעוצמת החשיפות לסיכונים פיננסיים וקשרים וערוצי הדבקה בין הסקטורים עלולים להוביל לפגיעה בתפקוד של המערכת הפיננסית עד כדי משבר פיננסי. עבודה זו מנצלת, לראשונה, את נתוני המאזן הלאומי של ישראל, שפרסמה הלמ"ס לאחרונה, ואת נתוני הנכסים וההתחייבויות במט"ח (מאזן מט"ח), שמפיקה המחלקה לפעילות המשק במט"ח בבנק ישראל, כדי להדגים יישום של הגישה המאזנית לניתוח היציבות הפיננסית, בהקשר של סיכון שער החליפין.
ממצאי העבודה מלמדים על שינויים משמעותיים בחשיפה של המשק הישראלי לסיכון שער החליפין בעשור האחרון – הן בחשיפה של המשק כולו והן בחשיפות של סקטורים שונים בתוכו, ובמיוחד של הסקטור העסקי. הניתוח בעבודה מעלה, כי שינויים אלו בחשיפות, יחד עם שיפור באיתנות הפיננסית של סקטורים שונים, הובילו להגברת עמידותו של המשק הישראלי בפני שינויים חריגים בשער החליפין, ב-2005 לעומת 1997. עם זאת, אין חסינות מלאה, ולפי הנתונים בסוף 2005, עדיין תיתכן פגיעה לא מבוטלת בחלק מהסקטורים בעת פיחות או ייסוף חריג, אך לא במשק כולו:
1) פיחות חריג - המשק, שהיה פגיע מאד לפיחות חריג ב-1997 פגיע הרבה פחות ב-2005, הודות למעבר של הסקטור העסקי מחשיפה גבוהה לפיחות לחשיפה נמוכה לייסוף ולהקטנת עוצמת החשיפה של קבוצת החברות בתוכו החשופות לפיחות, והודות לשיפור באיתנות הפיננסית שלו ובהלימות ההון של מערכת הבנקאות.
2) ייסוף חריג - למרות שהמשק הישראלי עבר להחזיק ב-2005 עודף נכסים במט"ח בהיקף גבוה, ולכן היה חשוף לייסוף השקל, הוא היה עמיד למדי בפני ייסוף חריג, הודות להרכב הסקטוריאלי של החשיפה ולשיפור באיתנות הפיננסית של סקטורים שונים: חלק משמעותי מהחשיפה לייסוף התרכז במשקי הבית, שהפגיעה בהם בעת ייסוף חריג פחות משמעותית מבחינת המשק וגם הפגיעה בבנקים פחותה.
ממצאי העבודה מדגישים את מקומה המרכזי - אך הלא-בלעדי - של עמידות הבנקים ביציבות הפיננסית של המשק, ולכן גם תומכים בהמשך המגמה של הפחתת הדומיננטיות של הבנקים במימון הסקטור העסקי, כך שתפחת חשיפתם העקיפה לסיכונים פיננסיים.
