לכבוד
מר אהוד אולמרט,
ראש הממשלה
ירושלים
מכובדי, שבוע עבר מאז ההחלטה על הפסקת האש וסיום המלחמה בגזרה הצפונית. שבוע שלם עבר, ועתה הזמן לחשבון הנפש. המערכה הייתה קשה לעורף, וקשה לצה"ל. 156 בני אדם קיפחו את חייהם. 71 חיילים בסדיר נהרגו, 46 חיילי מילואים נפלו, ועוד 39 אזרחים ישראלים קיפדו חייהם בעקבות פגיעת טילי האויב. התוצאות אכן קשות וכואבות.
אודה ולא אבוש: הימים האחרונים היו קשים לי. היו אלה ימי חשבון נפש, והתבוננות לאחור. הזמן שעבר איפשר לי להביט ביסודיות, וביישוב דעת, אל תוך אירועי המלחמה, אל ההחלטות והתהליכים שקדמו למבצע. הזמן אפשר לי לנתח היטב את תוצאות המערכה הנוכחית והשלכותיה.
שנים ארוכות מאז היותי נער צעיר, שירתי את צבא ההגנה לישראל בנאמנות וגאווה. הצבתי את אינטרס המדינה, כל עת, לנגד עיניי, ועמדתי איתן אל מול אין סוף מבצעים ומשימות בהן שמתי נפשי בכפי. כמפקד, שלחתי חיילים לקרב, אל מעבר לקווי האויב. ראיתי בהם כבנים. כבניי. הדרכתי אותם באמונה, ובלהט של צדקת הדרך.
עוד מימיי כמפקד צעיר, עוד כטירון בצה"ל, דגלתי באמירת האמת, ובהתבוננות אמיתית וכנה בהשלכות מעשיי. לא חסכתי דברים גם כאשר עמדתי אל מול משפחות שכולות. ניצבתי גאה בחיילי, ושידרתי בגאון את השליחות הלאומית אותה אני נושא בתרמילי. דגל המדינה היה לי לדרך. המורשת הצבאית, הייתה לי כמצפן.
אדוני ראש הממשלה. אין הוא בין הקיים כל גורם אנושי אשר יהא חף מכל טעות. אין צבא שלא שוגה, וכך כנראה, גם צה"ל. אני רואה חשיבות עליונה למתן דוגמה אישית כ"ערך עליון". על כן, כדרכי, כפי שראיתם מאז נכנסתי לתפקידי כראש המטה הכללי של צה"ל, פעלתי נחרצות במטרה להנחיל את תפיסת עולמי זו - גם לדרגים הנמוכים והבכירים, כאחד. גם כאשר לא הוכחה כל אחריות אישית מצד מפקד בסיס חיל האוויר בנבטים, תמכתי בו על החלטתו לנטול אחריות על אירועי האונס שהתרחשו בתחומי בסיסו. תמכתי בו על נטילת אחריות מעצם היותו מפקד, ומוביל. אל לו לצה"ל להטיל ספק בערכיות מפקדיו. אסור לנו, כצבא, להעמיד כל רבב בכשירות מפקדינו.
שבוע שלם עבר. משישבתי עם עצמי, לבדי, ערכתי חשבון נפש, בעוד ראיתי אל מול עיניי, שוב, את דמויות החיילים שנקטלו בשדה הקרב. את תמונותיהם. חיילים צעירים כמבוגרים. חיילים ללא חת, אשר לא ישובו עוד אל חיק משפחתם, אל יקיריהם.
אני רואה חובה מוסרית, לומר לך, אדוני ראש הממשלה, כי חשבון הנפש מוביל אותי למסקנה, כי אנחנו כמנהיגים, אשר נשלחו מטעם העם היהודי להמשיך בשליחות ההיסטורית להגן על קיומה של מדינת ישראל - נכשלנו. אל לנו להתעטף ביהירות. אל לנו להיות כמתנשאים. עלינו להישיר מבט, ולומר לעם את האמת, ואך אותה, כי זה מקור כוחו האמיתי של העם היהודי.
אל לנו לתת ל"ספינולוגים" את הסמכות לנהל את אורחי המדינה. אנחנו, אדוני ראש הממשלה, כולנו, הן בדרג המדיני והן בדרג הצבאי, לא הצלחנו בניהול המערכה האחרונה, וכשלנו. אכן, זו האמת. כואבת ככל שהיא.
לא ניתן עוד להתעלם מהאחריות. החובה המוסרית, אתה החובה שאני חש למען החיילים שהקריבו נפשם בהגנת האומה, מחייבת אותנו לומר את הדברים כהווייתם. כפי שהם. התרשלנו בהיערכות הצבאית הכללית. לאורך שנים רבות חזרנו, אמרנו והתרענו, כל זאת על יסוד דיווחי המודיעין הישראלי, כי ארגון החיזבאללה מהווה איום אסטרטגי על גבולות המדינה. התרענו, כתבנו, וזעקנו כי מזכ"ל החיזבאללה, חסן נסראללה, איננו חושש משיגור טילים ארוכי טווח אל העורף הישראלי, אל המרכז, אל מעבר לחיפה.
התרענו חזור והתרע, בזה צלחנו, אך בהיערכות עצמה, כך נראה, נכשלנו כישלון חרוץ. לא תרגמנו את הערכות המודיעין האסטרטגיות, לכדי "תוכנית הגנה" מתאימה.
לא התאמנו את הערכות המודיעין לכדי תוכנית מתקפה ראויה, אשר יכולה הייתה להסיר את איום החיזבאללה מעל ראשיהם של תושבי מדינת ישראל. כשלנו במודיעין הטקטי והאופרטיבי לאתר את מיקומי משגרי הטילים של החיזבאללה, והענקנו חשיבות יתרה למערך האוויר ככוח הכרעה, תוך שהמעטנו בחשיבות כוחות היבשה. עתה כבר ניתן לומר, בלא כל פחד: הפעלת הכוחות בתוככי ערי הלבנון - הייתה מגומגמת. ההתלבטויות הצבאיות והמדיניות, כאחת, נמשכו זמן רב מידי. כוחות רבים גויסו באיחור, ולא אפשרו את ניצול שעת הכושר אל מול האויב. בתחילה, הכנסנו כוחות קטנים מידי. לא התוונו כל רעיון מסדר. בהמשך הדרך, היה כבר מאוחר.
אדוני ראש הממשלה, זהו הזמן הנכון להודות כי כשלנו אף במערך הלוגיסטי, בהיערכות העורף. המחדלים המנהלתיים, המחסור באוכל, בציוד, בקסדות, מגנים ובציוד בסיס - ראויים הם בבחינת נורה אדומה למערכת האזרחית והצבאית כולה. עלינו להיערך לגרוע מכל, ומכאן הרי שמוטל עלינו להכשיר את מיטב הכוחות לטיפול בליקויים. מהר ככל שניתן. מהר כי כבר מאוחר. אל לנו להתבסס על תרומות אזרחים, ולא על יוזמות בנקאיות. עלינו להקים גוף בודק, שיטפל, ינתח, ויכשיר את הקרקע לעתיד לבוא.
המלחמה הזו נפתחה, אדוני ראש הממשלה, בתמיכה ציבורית, מבית, שלא הייתה כמותה. בסיומה של המערכה, ניתן לומר כי איבדנו, אכן כך - איבדנו, את אמון הציבור בהתנהלות לא אחראית. וכאן הכישלון האישי.
אדוני ראש הממשלה, אין זה ממנהגי להאשים אחרים - לא את אלה שישבו לפניי, ולא את אלה שהיו מעליי. אתייחס כאן אך ורק לתפקידי, ולאחריותי הישירה במלחמה. אכן, אני, עצמי, נושא באחריות מלאה לניהול הלחימה של צה"ל. ואולם, הפעם אתן משמעות אחרת למילים אלה של נשיאה באחריות.
אדוני ראש הממשלה, הנני מודיע לך בזאת על התפטרותי מתפקידי כראש המטה הכללי של צה"ל, ומבקש בזאת כי תקבל את התפטרותי המלאה. המחיר שאשלם, המחיר האישי, הינו קטן ומתגמד אל מול המחיר המר, הכואב, ששילמו החללים ומשפחותיהם. כל תקוותי היא כי אפרוץ כאן דרך, דרך חדשה, גם בהתייחסותם של גורמים נוספים, אל עבר נטילת האחריות האישית אשר מוטלת על גבם של מפקדים ומנהלים בנסיבות דומות.
ולמשפחות השכולות. ברצוני לומר לכן, לכולכן, כי צה"ל מרכין ראשו אל מול ההקרבה של החללים הגיבורים, אשר בדמם שומרים על הגחלת של העם היהודי בארץ ישראל. תעצומות הנפש של החיילים, ההקרבה, האחריות, הלכידות, הם-הם אלה שמעניקים כוח לעם כולו, וממשיכים את עצמאותה של ישראל, בעת שברקע מתרבים הקולות הקוראים להשמדתו של העם היהודי. יהיה זכרם ברוך. נמשיך לחזק אתכם, ולזכור את גבורת הבנים.
בהצדעה, רב-אלוף, דן חלוץ
