היהירות מן השטן, אך החיפזון לשפוך את דמו של מי שנתן את חייו למען מדינת ישראל וסיכן עצמו פעמים אין ספור למען העם והארץ שטני לא פחות.
דן חלוץ נכשל, כישלון חרוץ. הוא יודע זאת ואנו יודעים זאת. ביחד איתו נכשלו כל חברי המטכ"ל הנוכחי, כל חברי המטכ"ל מאז הנסיגה מלבנון, אלופי הפיקוד וראשי המטות, שרי הביטחון וראשי הממשלה, וכל מי שהאמין כי ניתן להתחבא מן הערבים מאחורי קו מצויר על המפה, וגדר, מתוחכמת ככל שתהיה.
דן חלוץ לא מונה על-ידי חדל-אישים כלשהו, אלא על-ידי האיש אשר עיצב את ביטחון ישראל לאורך שנים יותר מכל אדם אחר, אריאל שרון. אם את דמו הציבורי של דן חלוץ אנו שופכים, על אחת כמה וכמה את דמם של מי שמינו אותו, שרון ומופז. מוזר, איש לא אומר שמופז צריך לשלם את מחיר הדמים הנורא של מלחמת תמוז 2006.
ואם בחטא היוהרה עסקינן הרי שדן חלוץ לאזובי הקיר יחשב לעומת אריאל שרון אשר ההין עוז לומר כי יפתור את הסכסוך הערבי-יהודי בפעולה זו או אחרת, וינהיג את מדינת הפתאים והחלמאים גם בעוד 10 שנים, וזאת לאחר שגייס שישים אלף חייל כדי לגרש מבתיהם שמונת אלפים יהודים ולהשליכם ככלי אין חפץ בו אל פח האשפה של מדינת ישראל.
דן חלוץ, שדמו נשפך בכל כלי התקשורת, לא ברח כמו קודמו, ברק. הוא נשאר על מכונו, וסיים את התחקיר, ומיצה אותו עד תומו. את כל המחדלים של עצמו חשף, את כל הקונספציות השגויות גילה לעין השמש. את כל היהירות של הדרג המדיני והצבאי העמיד מול העם, והפשיט עד התחתונים. ורק אז, כאשר נגמר התחקיר, שם את המפתחות על השולחן ואמר, לא אני האיש הראוי ליישם, שכן אני נכשלתי.
לו היה בראש הממשלה, בסגניו, שלישיו, משניו ומלחכי פנכתו שמץ מן היושר של רב אלוף דן חלוץ היינו מתברכים. אבל אלו, לא רק שאינם טייסים, אפילו מנקי-השירותים של הטייסת אינם ראויים להיות, שכן בחיל האוויר, אפילו הם נקראים לתחקיר.
