דברים שלמדתי משמוליק קנדל

• שמוליק הבין את החשיבות של תחרות בעולם האקדמי על הסטודנטים הטובים, על המרצים הטובים ועל היוקרה. תמיד רצה שהפקולטה לניהול שבהנהלתו תהיה ראשונה, אבל מעולם לא היה מוכן שההצלחה תבוא על חשבון פגיעה לא הוגנת ב'יריבים' - גם אם היא הייתה מקדמת עוד יותר את הפקולטה. "אנחנו נסתמך רק על הצלחות שלנו ולא על כישלונות של אחרים", אמר. • שמוליק הבין את החשיבות של תרומה לקהילה ודחף זאת כל העת. אבל לא היה מוכן שמשהו יתפרסם ברבים בטרם היה ברור שהתרומה לקהילה של סטודנטים בפקולטה אכן בוצעה ואף מניבה פירות ראויים לנתרמים ולתורמים. "קודם אראה את זה קורה בעיניים ואז נדווח לציבור",אמר. • שמוליק הבין את החשיבות של תגובה מהירה לתקשורת, אבל לא היה מוכן להגיב על נושא בטרם למד אותו לעומק והבין אותו והיה משוכנע שיש לו ערך מוסף. • שמוליק ידע לדרוש מעצמו וגם מאחרים, אבל תמיד הדרישות שלו לוו בהבנה של המכלול, הוא לא דרש את הבלתי אפשרי. תמיד את האפשרי, תוך הבנה מהירה, מבריקה ואינטליגנטית גם בתחומים חדשים לו, תוך מתן כבוד תמיד לזולת. • שמוליק ידע להיות משימתי - להתייחס אל העכשווי והמיידי אך לרגע לא שכח את החזון. את ראיית המהלכים קדימה. ידע לעצור לרגע להביט ולהתעניין גם באדם הבודד. לשאול תמיד במפגשים של ארגון הבוגרים- מי כאן נמצא בפעם הראשונה?והתעניין לפעמים בסיפור אישי של בוגר או סטודנט זה או אחר. • שמוליק התייחס לכל דבר בשיא הרצינות אבל גם היה בעל חוש הומור מעולה. פעם באיזו ישיבה שהיתה יותר מדי מורכבת מפוליטיקה פנים ארגונית עצר לרגע וסיפר סיפור חביב על וודרו ווילסון, שהחליט יום אחד לעזוב את משרתו כרקטור אונ' פרינסטון על-מנת להתמודד בבחירות על משרת נשיא ארצות-הברית. וודרו, שאלו אותו עוזריו מדוע אתה עושה זאת? 'נמאס לי מהפוליטיקה', הוא ענה. את זאת סיפר שמוליק ופוגג באחת את המתח שהיה בישיבה. • בדברים מסוימים הוא היה פורמליסט. אבל לרגע לא איבד את הרגישות. אני זוכר שפעם הגעתי לישיבת עבודה איתו והוא אמר שהוא מחכה לעוד אנשים שיצטרפו אליה. ואז עצר לרגע ואמר, "אלא אם כן יש לך משהו שאתה רוצה לדבר איתי ב-4 עיניים". • הוא ידע לדבר ברוגע ושלווה, אבל ידע גם לדפוק על השולחן. כל דבר בעתו. הוא ידע לבדוק את האפקטיביות של כל פעולה ביושר אינטלקטואלי אדיר. • שמוליק ידע את החשיבות של כתבה טובה בעיתון על הפקולטה, אבל מעולם לא הסכים שייכללו בה פרטים שעלולים להיתפס כ'לא אקדמיים' ולא בדוקים במאת האחוזים, אפילו אם הם היו עוזרים לפרסום מהיר של הכתבה. הוא דחף כל העת להכנסת תכנים של אתיקה ללימודים האקדמיים. • לשמוליק היתה תכונה מדהימה שכל כך חסרה לנו היום. מנהיגות. הוא היה לא רק איש אקדמיה מעולה הוא היה מנהיג. מנהיג אמיתי. יהי זכרו ברוך.