ירון גולן המו"ל הלך אתמול מאיתנו והוא בן 57 שנה בלבד. ירון היה איש מיוחד במינו, לא קונפורמיסט, עם נשמה יתרה לאנשים ולספרים. הוצאת הספרים שלו היתה משפחה גדולה ומיוחדת, לא של מיוחסים אלא של אנשים שונים ומשונים שמצאו אצלו כתובת להוציא את ספריהם לאור, לעיתים רבות גם על חשבונו.
כל אדם עניין אותו, הוא הסתקרן לגבי כל דמות ודמות ואסף אל חיקו כל מי שרצה לספר בכל ז'אנר. משירה עד ביוגרפיה פרטית. הוא לא היה סלקטיבי בהוצאת הספרים שלו, גם לא בעל קו ספרותי מיוחד. לעיתים אנשים שנדחו במקומות אחרים מצאו בו מו"ל קשוב לרחשי לבם.זאת עשה משום שרצה להביא לאותם אנשים קצת נחת ונחמה בחייהם.
אין ולא היתה בארץ הוצאת ספרים כל-כך אנושית, רגישה ובלתי מסחרית כמו של ירון גולן. במפעלו המיוחד שפעל 16 שנה הספיק ירון גולן להוציא כאלף ספרים, ביניהם ספרי ילדים, ספרי שירה, סיפורים, ביוגרפיות, מסות ועוד.
האיש היקר הזה הבין בספרות. בזמנו היה מבקר בעל טור בעיתון הארץ. כמוֹ-כן שקד על מספר ספרים עם מורו ורבו פרופסור גרשון שקד, ביניהם האנתולוגיה לספרות ישראלית חיים על קו הקץ, שיצאה לאור בשנת 1982. אך לא איש כירון מסוגל היה לאורך שנים להסגר בהיכל המחקר הספרותי. הוא אהב לגעת בחיים עצמם, התעניין באירועי ספרות, במכירות פומביות, במסיבות חברתיות, ואף ערך בעצמו לא מעט ערבי שירה וספרות. בימי שישי נפגש עם חבורת הכותבים בבתי הקפה והיה לא אחת למסמר השולחן. איש לא נעלם מעיניו הסקרניות, תמיד רצה להכיר דמויות חדשות. אהבנו להתכנס בביתו לחגוג מסיבות, חגים שונים, היו בזה טעם של גיוון אמיתי, שמחה ופרגון.
ירון לא החניף לאיש, גם אם היו דבריו החכמים מהולים לעיתים באירוניה ידענו שאין באיש זדון, או עוקצנות מרגיזה, הוא עשה הכול בחן של ילד, בתמימות ובחמימות אנושית.
ירון נולד וגדל בתל אביב. הוא הכיר את היוצרים בה והיה שייך לחבורה שישבה בזמנו בבית-הקפה שטרן. דוד אבידן, יונה וולך, יאיר הורוביץ, גבריאל מוקד ואחרים. לימים, כשאבידן
נפטר, קנה ירון את החיפושית שלו, ראיתי במעשהו ערך רגשי ואנושי לשמר את דמותו ורוחו של דוד.
ירון אהב לאסוף דברים, חפצים יפים. פעם אמר לי שאת ספריו אינו נוהג לקרוא. תמיד יכולת לשמוע ממנו את ההיפך, משהו בלתי מקובל, מקורי וחכם. מסתובב עם תיק העור הישן שלו ברחובות העיר למכור איזה ספר מבית ההוצאה שלו, או לתת פרוספקט על מגוון הספרים שלו.
בתחילת השבוע פגשתי אותו בהשקת ספר חדש. הוא סיפר לחברה שישבה לידי כי הוצאתי אצלו שני ספרים, ואף הוסיף כי העניק לי את פרס רחל לשירה. נדיב היה ירון לאחרים, לעצמו לא ביקש דבר, ואף צנוע היה מעין כמוהו.
שלום יפהפיה אמר. אלה היו מילותיו האחרונות אלי, מילות פרידה של איש יקר ואהוב שכה רבים מאיתנו יחסרו אותו ויתגעגעו אליו, לדמותו הצבעונית, לחוכמתו, לספריו, לנוכחותו.
