עד לנאומו של אולמרט בכנס הרצליה הייתי אופטימי במידה מסוימת, לאחר נאומו התחלתי לדאוג באמת ובתמים. אולמרט אמר שני דברים חשובים. האחד, אין סכנה מיידית להפצצה גרעינית של ישראל. השני, אם ייכשלו כל המאמצים הדיפלומטיים של האומות, ישראל תדע כיצד להגן על עצמה מפני שואה שניה.
עיון קצר בתולדות הדיפלומטיה מוכיח כי אין בכוחה להושיע. הדיפלומטיה נכשלה כשלון חרוץ במניעת הפצצה הגרעינית של הודו, פקיסטן, ועתה צפון קוריאה. גם צ'יימברליין היה דיפלומט מעולה אשר הביא את ה"שלום" לאירופה.
כל מדינאי חייב להימדד לפי רמת האמינות של דבריו בעבר. עם צאתו למלחמת לבנון, הציב אולמרט שלוש מטרות בבחינת יהרג ובל יעבור: השבת השבויים, שבירת כוחו של חיזבאללה, הסרת איום הטילים מעל מדינת ישראל. אתם העדים באיזו מידה התקיימו כל שלושת התנאים. אפשר לומר, כמעט ללא יוצא מן הכלל, שכל דבר שיצא מפיו של ראש ממשלת ישראל נמצא כמנוגד למציאות, לעתים בתוך שעות.
אם לא די בכך, אולמרט ממשיך להתרברב התוצאות המלחמה בעוד כל התחקירים המציאותיים מראים על כשלון שלא היה דוגמתו בתולדות מדינת ישראל.
על-פי אותו הגיון, שכל דבר היוצא מפי ראש הממשלה הפוך למציאות, הרי שהפצצה הגרעינית תנחת על ישראל, דהיינו הגמד הציוני המכונס בגוש דן, בתוך זמן קצר ביותר. מאידך, אין לישראל שום אמצעי אמיתי שיוכל למנוע את הפצצה הגרעינית האיסלאמית מלנסות ולשחזר את השואה.
מה על הישראלים המודאגים לעשות? לנוס, מזרחה, אל ההר. שם ביהודה ובשומרון ובבקעה הסיכוי לאדות מחצית מתושבי ישראל בתוך שניה אחת קטן יותר.
אם יש למישהו הצעה טובה יותר הבה ונשמע אותה מייד, לפני ששלוש מאות שיהאבים יוצאים לדרכם.
