עשרות אלפי קטינים ובוגרים שהותקפו מינית בילדותם ולא טופלו כראוי, סובלים כל חייהם מתסמונות ולקויות נפשיות קשות, רבים מהם הופכים מתעללים בעצמם. היקפי התופעה הולכים ומתרחבים ואת תוצאותיה העתידיות על איכות החברה הישראלית ניתן כבר לראות בראי הנתונים של מימדי אלימות חברת הילדים והשימוש הגובר בסמים ואלכוהול. זוהי קריאה אחרונה לראש הממשלה וראש האופוזיציה לאחד כוחות ולהעביר במסלול ממשלתי מהיר את החוק המוצע.
בישראל חיים כיום, על-פי הערכות הארגונים השונים, לא פחות מ-80,000 אזרחים ואזרחיות הנושאים על גבם משא כבד של חווית אונס ותקיפה מינית בעברם. רק בשנה האחרונה פנו 8,970 איש ואישה למוקד הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית ודיווחו כי בהיותם ילדים הותקפו מינית או נאנסו - 23% מהם נאנסו עוד לפני גיל 12. 72% מהילדים עד גיל 12 הותקפו בביתם או בסביבתם הקרובה וגם בבית הספר. 40% מתלמידי בתי הספר היסודיים דיווחו כי בוצעו בהם מעשים מגונים בבית הספר ו-39% ממש נאנסו שם. 50% מהתוקפים היו ילדים בעצמם וזהו נתון מעורר מחשבה, במיוחד כשידוע לנו שילדים פגועי עבירות מין שלא טופלו הופכים באחוזים ניכרים לעברייני מין. מספרים אלו אינם משקפים את מלוא התמונה לגבי מספר הילדים נפגעי גילוי עריות בישראל.
אלימות מינית כלפי ילד, משאירה אותות שאינם נרפאים לעולם, כשהטראומה לא מטופלת, יש לה השפעות שליליות קבועות על בריאות הנפש של הילד/ה החל מהפרעות פוסט טראומטיות וכלה בדיכאון קליני, הפרעות אכילה, הפרעות בהתנהגות והתאבדות.
בישראל חיים היום עשרות אלפי בוגרים שעונים לקריטריונים אלו, ולמעגל האימה שלהם מתווספים בכל שנה אלפי ילדים חדשים,רובם ככולם סובלים מתסמינים של פוסט טראומה - PTSD - Post Traumatic Stress Disorder, הידועה בעברית כ-'הפרעת דחק פוסט טראומטית' היא הפרעת לחץ פסיכולוגית המתרחשת אחרי חוויה קשה ומפחידה, כמו ניצול מיני, התעללות, קרב וכיו"ב. PTSD יכול לפגוע בכל אדם, בכל גיל, שנחשף לאירוע טראומטי בו חווה טרור, איום על חייו, על איברי גופו או שפיותו, ושיכולתו להתמודד עם האירוע הכריעה אותו או הלמה בו מעבר ליכולתו-קל וחומר ילדים שלא היו מסוגלים להחיל את הכאב שחוו והפגיעה באמונם ובתומתם.
סימפטומי ה-PTSD לא נעלמים והם הופכים את הילד לבוגר פגוע במספר דרכים: א) לילדים עם PTSD יש פלשבקים של הטראומה כאילו היא מתרחשת שוב ושוב. הסימפטומים הפולשניים יכולים לבוא לידי ביטוי כתמונות, סיוטים, הזיות הזהות לחוויית הטראומה מחדש. כל אלו יכולים לגרום לרגשות מצוקה אקוטיים עד לכדי איבוד קשר עם המציאות ולחזרה להתנהגות הקורבנית שהופיעה בעת התרחשות הטראומה.אצל נערות זה יכול להתבטא בהתנהגות מינית קיצונית, כולל ירידה לזנות.
ב) ילדים עם PTSD מנסים בכל מיני דרכים להימנע מכל דבר שעלול להזכיר להם את האירוע הטראומטי על-ידי שימוש במנגנוני הגנה פסיכולוגיים (איבוד התחושה הרגשית, דיסוציאציה, ומחלות פסיכוסומאטיות) ובשימוש בסמים ואלכוהול בכדי להשכיח זיכרונות או רגשות הקשורים לטראומה.
ג) סימפטומים של התעוררות פסיכולוגית ופיסיולוגית שכיחים אצל ילדים עם PTSD. לעיתים קרובות הם קופצניים, נבהלים בקלות, רגזניים, עומדים כל הזמן על המשמר, סובלים מקשיים בריכוז, סיוטים, נדודי שינה עד לכדי התקפי פאניקה מלווים בקוצר נשימה וכאבים בחזה.
תוצאה ארוכת טווח נוספת של תקיפה מינית מתמשכת אצל ילדים היא הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת המתבטאת בקושי כרוני בוויסות הרגשות, בתודעה, בתפיסה העצמית ובלבול בקשר לתוקף, ביחסים עם אנשים אחרים ובשינויים במערכת ההבנה של הסביבה בכלל.
ילדי נפגעי תקיפה מינית עשויים לסבול משינויים התנהגותיים ומקשיים חברתיים ילדים נפגעי עבירות מין סובלים בדרך כלל משינויים התנהגותיים: דיספוריה (עצבות, דיכאון קל עד בינוני) מתמדת; מחשבות התאבדות כרונית; חבלה עצמית; זעם מתפרץ או עצור ביותר (עשוי להופיע לסירוגין); מיניות כפייתית או עצורה ביותר (עשויה להופיע לסירוגין). תופעות שכיחות נוספות הן ברמת התודעה: אמנזיה (שכיחה) או היפר-אמנזיה בקשר לאירועים הטראומטיים; אפיזודות דיסוציאטיביות חולפות; נתק מן העצמי ואובדן תחושת המציאות; התנסות חוזרת בחוויות, אם בצורת סימפטומים פולשניים של הפרעת דחק פוסט טראומטית, ואם שקיעה במחשבות. ילדים אלו חווים שינוי בתפיסת העצמי: הרגשת חוסר אונים או שיתוק העצמי; בושה, אשמה, האשמה עצמית; הרגשת טומאה או הכתמה (סטיגמה); הרגשת שונות וזרות משאר בני האדם (עשויה לכלול הרגשות מיוחדות, בדידות מוחלטת, הרגשה שאיש לא יכול להבין, וזהות לא אנושית).
מחקרים מלמדים שילדים שנוצלו מינית ע"י בוגר שהם סמכו עליו, בן משפחה אהוב או מדריך, חווים בלבול בקשר ליחסם לתקוף שלהם, מחד-הוא המתעלל בהם אך מאידך הם אוהבים אותו. במצב כזה הם חווים שקיעה במחשבות על היחסים עם המתעלל (כולל מחשבות נקם); ייחוס לא מציאותי של כוח מוחלט למתעלל ; אידיאליזציה או הכרת טובה פרדוקסאלית; הרגשת יחסים מיוחדים או על טבעיים; הפנמת השקפת עולמו של המתעלל ורצון לרצותו.
ילדים נפגעי עבירת אלימות מתמשכת סובלים כל חייהם מקשיים חברתיים סבוכים: בידוד והסתגרות; שיבוש ביחסים אינטימיים; חיפוש חוזר ונשנה אחר מושיע; חשדנות מתמידה; כשלון בהגנה עצמית, בעיות משמעת קשות שמקורן באובדן האמונה בתמיכה ובאמון; הרגשת חוסר תוחלת וייאוש.
מחקרי מכון תודעה מלמדים כי נפגעי תקיפה מינית רבים סובלים נזק נפשי פתולוגי ממש שהם תוצאת פיתוח מנגנוני הגנה של הילד המותקף: מנגנוני ההגנה הכי תכופים ועקביים הם: פילוג או חצייה במודעות ובזיכרונות, ניתוק מהגוף, דיסוציאציה, אמנזיה (שיכחון), החבאה של הזהות העצמית האמיתית (תכופות עד שהזהות האמיתית מתחילה להיטשטש), דיפרסונליזציה, הכחשה, ועוד.
כמו כן, נמצא שהביטוי של הפרעת דחק פוסט טראומטית יכול להתבטא בסוגים שונים של הפרעת חרדה המאופיינת על-ידי חרדה קיצונית וממושכת ללא גירוי חיצוני נראה לעין. סימפטומים של הפרעות חרדה הם קהות רגשית וצמצום האישיות, תגובה מאוחרת כתוצר של קהות רגשית, ותסמונת פאניקה המאופיינת בהתקף פתאומי של דריכות.
טוב תעשנה עליזה אולמרט, שרה נתניהו ואחלמה פרץ אם ישכנעו את בעליהן כי המשך הזנחת הנושא הופך לאיום קיומי על בריאות חברת העתיד וכי מדובר ב"טרור חברתי" הדורש טיפול כירורגי דחוף. אנא כאמהות הראשונות של ישראל, לחשו לאהוד, ביבי ועמיר, כי אישור הצעת החוק למתן טיפול הולם לקטינים נפגעי עבירות הוא הדבר הנכון לעשות.
