הטור של ניר והנה, השבוע אנו מתבשרים כי הסנאטורית הילרי קלינטון, רעייתו של נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, הכריזה על מועמדותה לנשיאות ארה"ב. במקביל, אנחנו שומעים קולות הולכים וגוברים מצד שרת החוץ ציפי לבני בעניין התמודדות עתידית לתפקיד ראש ממשלת ישראל. לפי הסקרים המתפרסמים, לשתי הגברות הנכבדות והאיכותיות יש סיכויים לא רעים בכלל לכבוש את כס השלטון - זו בארה"ב וזו בישראל. האם אנחנו עומדים בפני המהפכה הפמיניסטית אשר לה ייחלו כה רבות הנשים ברחבי העולם? האם אנחנו עומדים להיות עדים להשתלטות של נשים על העולם?
נדמה שלאחר אלפי שנים הפנימו הנשים דבר חשוב: האופן שבו הנשים שולטות על הגברים בחייהן הפרטיים שועתק לחיים הציבוריים. אנו, הגברים, לא האמנו שהיום הזה יגיע. הנשים שאלו את עצמן שאלה אחת פשוטה עד מאוד - מדוע להסתפק בלשלוט בבעלי/בן-זוגי ולא לשלוט באלפי/רבבות/מיליוני גברים?! שאלו ומיד ענו: "הבה נעשה זאת". אחת הראשונות שהבינה זאת הייתה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. עכשיו גם מועמדת המפלגה הסוציאליסטית בצרפת, סגולן רויאל, נחשבת למועמדת מובילה לנשיאות צרפת.
ואחרי שישתלטו הנשים על אירופה, תסתער הילרי קלינטון על הבית הלבן, הפעם מהכניסה הראשית. במקום להיות האישה הקטנה שספונה בחדר השינה הנשיאותי וממתינה שעות לבעלה, ביל, עד שיסיים את דיוניו החשובים עם גברת לוינסקי, היא החליטה לשבת בכיסא הכחול בחדר הסגלגל.
ואחרי שישתלטו על המעצמה הגדולה בעולם ועל רוב מדינות המערב, תפרוץ ציפי לבני בחיוך ביישני ובלחי סמוקה, ותשתלט על כס ראש הממשלה בישראל. ולצידה יסתערו דליה איציק וקולט אביטל על כס הנשיאות. וכך ייפול המעוז האחרון במערב לידיים נשיות.
ותארו לעצמם מה יקרה אז. כמה מפחיד העולם עלול להיות: כל בעלי משקפי הטייס ושרירי הברזל - השאול-מופזים, הדן-חלוצים, הבן-אליעזרים, האהוד-ברקים - ייעלמו לנו מהעיניים. אוי ואבוי. פתאום יפסיקו לדבר על מלחמה בקיץ, על מלחמה בחורף, על מלחמה באביב ועל מלחמה בסתיו. פתאום יפסיקו לאנוס פקידות, פתאום יופסקו ההרג, החיסולים וההפצצות, פתאום יפסיקו לדבר על טנקים, הכרעות טקטיות, הכרעות אופרטיביות, הכרעות אסטרטגיות, ג'יהאד, לוחמה לטווח-קצר, לוחמה לטווח-בינוני ולוחמה לטווח-אחושלוקי ארוך.
מה יקרה אז? נקום בבוקר ומה נשמע? דיבור נעים ורגוע, שיחות שלום, איכות סביבה וסדרי מינהל?! האם אנחנו באמת בנויים לזה? האם אנחנו באמת מסוגלים לקום בבוקר ולקרוא כותרות כחולות יפות כאלה עם יוני שלום? עם איכות סביבה? עם מינהל תקין? האם באמת בא לנו להפסיק לשמוע על נשיאים שאונסים? נו באמת, שסגולן רויאל תדבר על איכות סביבה עם הצרפתיים. לנו תביאו את מופז ובוגי. יאללה, מלחמה!
הטור של עידן לא יודע מה איתך ניר, אבל אני עדיין שרוי תחת רושם הנאום שנשא הנשיא בדם-ליבו. בוא נודה רגע על האמת. נניח, רק נניח, שביום מן הימים יוחלט להגיש כתב אישום נגד מי מבין אלו שהצעת להעלות לכס הגדולה. האם אז נחכך ידינו ונקשיב לכל מילה שיוצאת או שנאטום אוזנינו מהצווחות. האם נשים הן סמל לרוגע ולשלום גרידא, או שמא אוסף מהלך של סכסוכים. ושלא יספרו לי סיפורים - הייתי איתן באותה כיתה. בזמן שאנחנו הבנים סיימנו את הסכסוכים בדרך יפה אם כי טיפה אלימה, הן בחרו לשבת על הגדר מתחת לעצי הסיגלון ולשפוך קיתונות של רותחין על מה שמירי עשתה לצילי במסיבת כיתה לפני שנתיים. אוקיינוסים של טינה ובוז אחת כלפי רעותה.
זה שהלעיטו אותנו במשך שנים במנטרה שנשים לא יודעות להילחם זו שטות גמורה. אם הן רוצות הן גם יוכלו להחריב את העולם בלי לשבור ציפורן או לפזר את התסרוקת, וימציאו נשק נקי וארוך טווח. ארוך מאוד...
אין נשים של שלום, משהו פרווה, באמצע. זה או-או. או נשים במטבח או נשים במטווח. המפגש עם הפוליטיקה, הכוח והשררה מחספס אותן וגורם ליצרים הקמאיים שלהן לצמוח והן שולפות ציפורניים באכזריות וללא שמץ של רחמים על הגברים המיוסרים, וגם על עצמן.
בהתחלה הן ישחקו אותה נעלבות על חוסר הייצוג הנשי וכו' וכו', אך בכיבוש זוחל ישתלטו עלינו ויחייבו בחוק להקרין בכל ערוצי הספורט את כל השידורים החוזרים של אודטה. בטיפוס מעלה אל הפיסגה הן לא בוחלות לפעמי לאמץ לעצמן שמות של גברים (עיין ערך: איציק). אפילו שמות התוארים הפכו לנשיים בניגוד לכללי העברית: יושב-ראש הפך ליושבת-ראש, קנצלר הפך לקנצלרית, סנטור לסנטורית וכן הלאה.
אמנם לא הכי נוח לתלות תמונה של קצב כנשיא, אבל יותר לא נוח לתלות תמונה של דליה איציק כנשיא, ולא רק בגלל שהיא אישה, זה הורס לבית את המראה הטבעי. אומנם יש כאלו שיהיו מעדיפים לראות על הקיר את שניהם - את קצב ואיציק (תלויים ולא כתמונות), אבל בתקופה בה ביתי הוא נבצרי, אני דווקא מעדיף - כפשרה - תמונה על הקיר שתייצג לי את מוסד הנשיאות - סמל המנורה וענפי הזית הכל כך ממלכתי.
אבל אחזור לנשים: אומנם הייתה לנו כבר ראש ממשלה אישה בשם גולדה (עיין ערך מלחמת יום הכיפורים), אבל היא לא ממחישה את גודל האיום הנשקף לנו מאחר שככלות הכל היא הייתה אחלה-גבר. המקסימום שאני מוכן לאפשר זה למנות אמזונה לוחמת נוסח ז'אן דארק, שרה אהרונסון, זינה הנסיכה הלוחמת, וונדרוומן, באפי ציידת הערפדים ודומיהן לתפקיד רמטכ"ל, ואם אפשר באותה הזדמנות - לסדר שהג'דה גם תהיה תימניה.
במחשבה שנייה, ניר, אני דווקא מוכן לתת לנשים צ'אנס. בוא נראה את הנשים משמשות כראש ממשלת ישראל וכנשיאת ישראל. הבה ניתן לציפי לבני את מושכות השלטון ולדליה איציק את המפתחות למשכן הנשיאות בירושלים. נראה מה יקרה אז. לא עוד אהוד "חשד לפלילים" אולמרט - מעתה ציפי לבני. לא עוד משה "נשיא ותיהני" קצב - מעתה דליה "נסי ותיהני" איציק. היידה דליה! היידה ציפי! היידה אודטה!
