|
|
|
תאריך:
|
02/02/2007
|
|
|
עודכן:
|
03/02/2007
|
|
|
1 |
|
| |
ואתה- כדרכך- טוען טענות נבונות ונכונות. אני- כדרכי- מסכימה לרוב דבריך, אבל אני בכ"ז מאמינה שיש מקום לסובלימציה מסויימת של טענותיך:
נבחרינו (אם אפשר לכנות אותם כך) אכן בזויים ומבישים. מדובר בעדר של תנים, צבועים, עקרבים ונחשים. תחתית הסולם האבולוציוני. והתנהלותם רצופה באגואיזם, הדוניזם חולני, שחיתות, חוסר גבולות וחוסר מצפון. הם פשוט מבחילים.
אבל, אי אפשר לכרוך בכריכה אחת את מעשיו של "הרמטכ"ל" הסוציומט דן חולץ, שניצל מידע על פרוץ המלחמה כדי למנוע הפסד של כספי עלוב עם הנשיקה המגוחכת של חיים רמון.
גם חלוץ וגם רמון נהגו באופן בזוי ומביש. אבל חלוץ הוכיח במעשהו, שהוא נבל חסר מצפון ואילו רמון "נפל" באיזה מעשה שטות שנוי במחלוקת, שלא היה מקום להגיש בגינו כתב אישום שערורייתי. או כתב אישום בכלל.
ולכן, אין לי שמץ של חמלה על חלוץ (שאחראי למותם של רבים וטובים), אבל יש בלבי צער מסויים על חיים רמון. לא הייתי מצרה על גורלו, אילו מעד במעשה שחיתות או בשערוריית מין חמורה. אבל, זה לא המקרה. ורמון לא בהכרח היה הנבל בפרשה, אלא דווקא רשויות שלטון החוק, שעטו עליו כעדת עיטים. והעובדה ששר משפטים, שרצה לנער את המערכת וליצור שינוי חיובי, יורט בגלל איזו חוסר הבנה פעוט של 3 שניות, שלא גרם למתלוננת שום נזק, מטרידה אותי מאד.
ושוב: ככלל, אתה צודק. אבל, ראוי שנדע לאבחן בין המעשים. וגם נשכיל לשמוח לאיד (אם בכלל) בגין ה"נפילות" המוצדקות. |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
ט.ג.מ. |
|
|
|
|
|
| |
במאמר התכוונתי לתאר התופעה הכללית, לא להתייחס פרטנית לאיש זה או אחר; איזכור עלילות "גיבורים" מסוימים נעשה לשם הדגמת נורמות ההתנהלות, לא כדי לדון לגופם.
בהקשר דומה כתב אמיל זולה באגרתו לנשיא הרפובליקה (מובאה מדבריו - בקישור: ההינתקות - "אני מאשים"): "אשר לאנשים שאני מאשימם - איני מכיר אותם, מעודי לא ראיתים, ואין בלבי עליהם לא טינה ולא שינאה. אין הם בעיניי אלא הוויות מופשטות, רוחות זדון ורעה חברתית".
דעתי על רמון הבעתי כבר במספר תגובות למאמרים אחרים, כגון ל-"הנשיקה בפה ...", שם אף הגבתי על תשובתך לדבריי (תגובה 65) - יתכן שלא ראית זאת.
כללית -
התנהלותו התאפיינה באופורטוניזם ושחיתות - מבישול "העסקה המסריחה" להמלכת פרס תוך הפלת שמיר, ועד לחבירה לסנדק בבגידה בבוחרים ורמיסת הדמוקרטיה והחוק. אגב כך הוא התחרה באולמרט - למי מגיע הקרדיט על "תכנית ההתנתקות".
בפרשת החיילת -
א. נשיקה תוך החדרת לשון שלא בהסכמת הבחורה הוא מעשה מגונה, ראוי להעמדה לדין ולענישה. אחרת, כל גבר יוכל לעשות זאת בכיף לכל בחורה שמוצאת חן בעיניו.
האם בכך, שהצטלמה מחובקת אתו לקראת שחרורה, כמזכרת על התחככותה בגדולי האומה בעת שרותה הצבאי, "הזמינה" את המעשה?
ב. מליצי-היושר של רמון משמיעים גם הטענה, כי כל האירוע נמשך רק 2-3 שניות.
תמהתני - כמה זמן נמשך רצח, באמצעות ירי באקדח?
ג. הטענה הנבזית והשקרית של רמון, כי הנשיקה הייתה ביוזמת החיילת וכי הצילום המחובק בוצע אחריה - חמורה בעיניי יותר מהמעשה עצמו. היא חושפת אותו במלוא שפלותו.
אילו הודה, התנצל על רגע של חולשת דעת, בקש סליחה - יתכן שהבחורה הייתה סולחת לו; התייחסותי אליו (ביחס לאירוע זה בלבד), הייתה שונה לחלוטין.
ד. העיתוי - שעות בודדות אחרי שחיילים נהרגו ונחטפו, עוד לפני שיבש הדם, לפני שהחטופים הורחקו מהגבול - זה מה שהעסיק את השר הבכיר, דקות לפני ישיבת ממשלה מכרעת.
הסיבות האמיתיות שבגללן הוגש כתב-האישום, שייכות לאופרה אחרת. אך לגופו של עניין, הגשתו הייתה מוצדקת לחלוטית, וכך גם פסק הדין.
אני חולק על העמדה המושמעת בימים אלה,לקראת הערעור, כי אילו התנצל והלך למני מזוז לשימוע, זה צריך היה לא להעמידו לדין.
השיקול היחידי שצריך להנחות את התביעה הוא, האם נעברה עבירה שניתן להוכיחה בבית-משפט. ניהול המדינה באמצעות מדיניות עצמאית של היועץ המשפטי לממשלה, שמחליט מי לשבט ומי לחסד מתוך מניעים זרים, בתואנות הזויות כמו "עניין לציבור" - הוא מאבות הטומאה.
המחוקק צריך לדאוג שהחוקים יהיו כאלה, שראוי לאכוף אותם במלואם. כל מי שעובר עליהם, צריך לתת הדין על כך.
ביחס לרמון - מגיע לו בריבוע. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
|
|
|
| |
יתכן, שחוסר ההסכמה שלי לדבריך, נובע מהעובדה שהופעתי בלא מעט תיקים כאלה בבית המשפט. ותמונת המצב העובדתית -ברובם - היתה מאד לא פשוטה ומאד לא חד משמעית.
אני לא אפרט ואסביר כעת את המצב החוקי ואת טענות ההגנה, שעומדות לנאשם במקרים כאלה. אני שוקלת לעשות את זה בקומונה שלי ואתה תוזמן לקרוא ולהגיב.
ובכ"ז בשני משפטים:
ע"פ החוק- מעשה מגונה יכול להתבטא אף בפחות מנשיקה. גם נגיעה קלה במתלוננת , עשויה להיחשב למעשה מגונה, בנסיבות המתאימות.
אולם, התביעה צריכה לשקול את מכלול הנסיבות במקרים האלה ולא להגיש כתבי אישום על מעשי שטות, שיטילו עומס מיותר על בתי משפט השלום, שגם כך כבר קורסים תחתם.
קיימת טענת הגנה של "טעות בעובדה", שמתאימה בדיוק למקרה הזה. סניגוריו של רמון טעו מאד בכך, שלא הדגישו את הטענה המצויינת הזאת במשפט והעדיפו לדבוק בטענת ההסכמה הבעייתית. את זה אמרתי לאורך כל המשפט (אבל, כמובן שלא נועצו בי...).
יחד עם זאת- ומבלי לזלזל במעשה- אני איתנה בדעתי, שלא היה מקום להגיש כתב אישום נגד רמון. המשטרה, היועמ"ש ובית המשפט ירו לעצמם ברגל. והנזק למערכת אכיפת החוק כתוצאה מהמשפט הזה גדול פי כמה מהתועלת האפסית שבו.
המשטרה- נקטה בשיטות לא לגיטימיות של הפעלת לחץ ומרדף אחרי המתלוננת, באופן שיצר רושם ציבורי עמוק של התנכלות זדונית לרמון בשל עבירה פעוטה ושטותית.
היועמ"ש- הוכיח שאין לו שמץ של נסיון מעשי בניהול תיקים פליליים בבית המשפט. הוא התפתה להגיש כתב אישום בעייתי מאד, בלי לשקול כראוי את טענת הטעות בעובדה.
בנוסף לכך הפרקליטות (ואני חושדת בערן שנדר) העלימה את קיום ההקלטה לשולה זקן והוכיחה חוסר יושר, זדון ורדיפה אישית פסולה של שר בישראל.
בית המשפט- כתב פסק דין חד צדדי, לא מעמיק, מוטה, נגד רמון, מבלי להתמודד כהלכה עם המורכבות המשפטית שקיימת פה ושלדעתי- היתה צריכה להוביל לזיכוי מחמת חוסר אשמה. וגם אם החליטו להרשיע- היו צריכים לעשות זאת אחרת לחלוטין ובאופן מתוחכם וחכם בהרבה.
והתוצאה: הקריירה של רמון (פוליטיקאי ערמומי וקטן. אני לא ממעריצותיו) נחרבה דווקא כשניסה לחולל שינויים חיוביים במערכת המשפט, בשל קישקוש בלבוש. דעת הקהל נוטה לטובת רמון וחוסר האמון הציבורי במערכת שלטון החוק רק העמיק. סמוך על רמון, שהוא יעשה מזה הון פוליטי.
זה היה מיותר, מזיק, לא ראוי ולא רצוי. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ט.ג.מ. |
|
|
|
|
|
| |
קראתי בעיון את דברייך, ומצאתי בהם רק הסתמכות כוללנית על נסיונך המקצועי - ללא שום התייחסות עניינית לסיבות שבגללן, לדעתי הלא מקצועית, "מגיע לו" גם בפרשת החיילת.
* מה ההנמקה לדברייך: "אני איתנה בדעתי, שלא היה מקום להגיש כתב אישום נגד רמון"?
* נכון שהפרקליטות והמשטרה נהגו בצורה מחפירה, כיאה להם.
האם זה הופך את רמון לזכאי?
* מדוע, לדעתך, "המורכבות המשפטית שקיימת פה ... היתה צריכה להוביל לזיכוי מחמת חוסר אשמה"?
אכבד את דעתך, אם היא תהיה מגובה בנימוקים משכנעים.
חוזר על שאלתי - אם העובדות נכונות ורמון זכאי, מותר לכל גבר לנשק כל בחורה (תוך החדרת לשונו לפיה), בכל עת שמתחשק לו; או, לחילופין, ל-"מורמים מעם" דין שונה מזה של בני תמותה רגילים - האמנם???
איזו משתי האפשרויות תואמת את כוונתך?
כדי שלדיון הזה תהיה משמעות, עלייך להתייחס לטענותיי בנושא, ולגבות טענותייך בהנמקה!
ביחס ל-"דעת הקהל" - ע"י מניפולציות תקשורתיות מתאימות ניתן ללוש אותה כמו בצק טרי. היא תמכה ב-"תכנית ההתנתקות" של הסנדק, וגם העלתה את אולמרט והגימלאים לשלטון.
מציע לא לערב אותה בויכוח על צדק. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
|
|
|
| |
ק"כ בנושא דעת הקהל: אל תקל ראש בהיגיון הבריא של הציבור הישראלי. נכון שאפשר להטות דעת קהל, במיוחד במדינות טוטאליטריות/ פשיסטיות וכו...
ככל שמדובר בדעת הקהל הישראלית, היא לרוב נבונה ובנויה על שכל ישר. לא תמיד, אבל לרוב. וזאת דווקא בגלל, שאנחנו מדינה דמוקרטית ואוהבים להתווכח ולהתפלמס על כל נושא (שני יהודים חמש דעות, זוכר?).
ועכשיו לעיקר:
אם עקבת אחרי הקומונה שלי, הסברתי שם את יסודות העבירה. כמעט כל עבירה בחוק הפלילי מורכבת מאקטוס -ראוס (מעשה פלילי) וממנס-ראה (מחשבה פלילית ). וזאת בהכללה גסה. עבירת המעשה המגונה אינה יוצאת דופן. יש צורך במעשה מגונה כלשהו (החל מנגיעה מרפרפת בציפורן ידו/ה של המתלוננ/ת וכלה בלפיתת נלסון עם נשיכה בצווארו/ה וכמובן-כל מה שביניהם. המבחר אדיר).
וכמובן- העבירה דורשת מחשבה פלילית (ראה סעיף 348 לחוק העונשין). מעשה מגונה הינו- כהגדרת הסעיף- מעשה שנעשה לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיני. לא אכנס לשאלה, אם הסעיף דורש כוונה או מסתפק בדרגת מחשבה פלילית נמוכה יותר של פזיזות. אולם, ללא רצון לבצע מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני- אין מעשה מגונה.
בד"כ, עומדות לנאשמים בעבירות הללו (ויש אלפים מדי שנה), שתי הגנות עיקריות:
האחת- טענת ההסכמה (המתלוננת הסכימה למעשה המיני).
השניה- טענת הטעות בעובדה (הנאשם טעה בהבנת כוונותיה של המתלוננת, למרות שאינו שולל שבפועל לא הסכימה למעשה.). פסיקת העליון קבעה, שע"מ שהגנת הטעות בעובדה תעמוד לזכות הנאשם חייבים להתקיים שני תנאים: א- שזו טעות כנה (מבחן סובייקטיבי: הנאשם אכן האמין בתום לב, שהמתלוננת אינה מתנגדת למעשה) ב-שזו טעות סבירה (מבחן אובייקטיבי: שהאדם הסביר, במקום הנאשם היה סבור גם הוא באותן נסיבות, שהמתלוננת אינה מתנגדת למעשה).
ועכשיו, לא נותר אלא לבדוק אם מקרהו של רמון נכנס לגדר הגנת הטעות בעובדה: רמון סבר, ש"א", שהתרפקה עליו, פלירטטה איתו, הציעה לו בילוי משותף בקוסטה-ריקה, ביקשה להצטלם איתו, הצטלמה איתו כשהיא מחבקת אותו בחום, מסרה לו את מספר הטלפון שלה- אינה מתנגדת גם להתנשק עימו. זה המבחן הסובייקטיבי. ואני מאמינה לחלוטין, שכך רמון האמין. מה עוד, שאין מחלוקת על כך, שהיא לא הביעה כל התנגדות מילולית/ מעשית לקרבה פיסית לרמון.
המבחן האובייקטיבי בוחן, אם גם האדם הסביר היה מאמין באותה סיטואציה, ש"א" אינה מתנגדת לנשיקה מרמון. ולדעתי- גם המבחן הזה מתקיים כאן.
ולכן, בימ"ש היה צריך לזכות את רמון לא מחמת הספק (שכן אין מחלוקת על קיום האקטוס-ראוס) אלא מחמת חוסר אשמה. לא התקיים אצלו הרצון הפלילי לבצע ב"א" מעשה מגונה תוך מודעות לכך, שאינה מסכימה לו.
זה כל הסיפור.
אשר לטענתך על לגיטימציה כוללת למעשים מגונים- אני חושבת, שנסחפת פה לכוללנות. אף אחד לא חושב, שמותר לגברים לתקוף מינית נשים נגד רצונן. לא לשועי העם ולא לפשוטיו. אבל, כאשר מדובר בסיטואציה מהסוג של תיק רמון, כשנאשם האמין בכל ליבו ובאופן הגיוני וסביר שהמתלוננת אינה מתנגדת או אפילו חפצה להשתובב עימו- יש לזכות אותו מאשמה.
מקווה שהסברתי את הנקודה לשביעות רצונך המלאה. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ט.ג.מ. |
|
|
|
|
|
| |
במבחן הסובייקטיבי שציינת, הצילום המחובק, מסירת הטלפון ואפילו קוסטה-ריקה, יכולים להעיד על פלירטוט, אולי אפילו על נכונות להתפתחות יחסים בעתיד - בשום מקרה לא על מוכנות מיידית לנשיקה מהסוג הזה. בכל מקרה, היה עליו לוודא זאת לפני הביצוע.
אחרי שעשה מניפולציות מלוכלכות, שיקר והעליל כי הבחורה יזמה, כי הצילום המחובק היה אחרי האירוע (למיטב זכרוני גם הטלפון וההזמנה לקוסטה-ריקה) - איזו סיבה יש להאמין לגירסה (שלא הועלתה כלל במשפט) על תום-ליבו והעדר כוונה פלילית? על איזה בסיס צריך היה ביהמ"ש לזכות אותו מחוסר אשמה?
ניראה שנשאר חלוקים בנושא. מותר גם כך. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
|
|
|
| |
הטענות שאתה טוען אינן טענות משפטיות.
א- העובדה ש"א" התחבקה והצטלמה איתו מיד לאחר האירוע מחזקת את טענת תום הלב של רמון וגם את הטענה, שלכאורה לא נעשה בה מעשה מגונה בניגוד לרצונה. נכון הוא, שהתנהגותם של קרבנות עבירות המין אינה תמיד סבירה, ויש על כך פסיקה, אבל אלה נתונים עובדתיים שלכאורה פועלים לטובת רמון. יתרה מזאת: היו מקרים רבים, וגם אני הופעתי בתיקים כאלה, שבהם נאשמים זוכו דווקא בגלל התנהגות הקרבנות לאחר ביצוע המעשים.
ב- טענתך ש"א" אולי התכוונה ליחסים עתידיים ולא מידיים מופרכת לחלוטין. ע"ס מה אתה מסיק את זה? האם חדרת לנבכי מוחה? חסרים מקרים, שבהם לנשים היתה נכונות מיידית להידוק הקשר המיני? ומה עם כל אותן בחורות שיוצאות לדייט ראשון עם מישהו ומתמסרות לו לחלוטין כבר בסוף הפגישה?
לעולם, אבל לעולם, לא נוכל להבין את הלכי הנפש של הזולת במקרים שבהם מעורבים רגשות ו/או דחפים מיניים. טיפלתי בתיקים, שהמציאות בהם עלתה על הדמיון הכי פרוע.
אינני טוענת, שבפועל "א" אכן רצתה להתגפף עם רמון. אני מאמינה לחלוטין לגרסתה, שזה לא עלה על דעתה. אבל "א" היא מתלוננת שמשדרת - בלי מודעות- רושם של בחורה מתירנית ומפלרטטת. היא אינה מבינה, שהצעות כמו "בוא איתי לקוסטה ריקה", שמבחינתה הן בגדר "ראש טוב", נתפסות אצל גברים כהצעות מיניות.
לפני מספר שנים הגשתי כתב אישום בתיק אונס של נערה בת 17. הגברת נאנסה ע"י נער מתבגר שעבד איתה במקום מסויים. מהחקירה בתיק הסתבר, שהיא כבר נאנסה בעבר ע"י אדם אחר ואף נכנסה להריון. והנה, כשהחקירה בתיק שלי הסתיימה, היא נסעה לדרום ושם הותקפה מינית על ידי גבר נוסף. החוקר המשטרתי סיפר לי, שמדובר בבחורה תמימה, אפילו שמרנית, אבל כזו שמשדרת לכולי עלמא: "בוא, תנצל את הגוף שלי" וגם הוא חש בכך.
אלה החיים, שלמה. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ט.ג.מ. |
|
|
|
|
|
| |
נדמה לי שמיצינו הנימוקים, לפחות אני כך.
רק הערה ביחס לעובדות (סעיף א' שלך) - למיטב ידיעתי נקבע בפסק הדין (לא קראתי אותו), כי הצילום המחובק קדם לאירוע, וטענת רמון כי הבחורה יזמה הנשיקה, אותה גיבה באמצעות הצילום המאוחר יותר (לטענתו), היתה שקרית.
לטעמי זה מעיד יותר מכל דבר אחר בתקרית על אופיו של האיש. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
|
2 |
|
| |
|
|
|
|
|
| |
איפה הצביעות?
איפה "שנאתך אל נבחרי הציבור ככלל"?
יש דווקא כאלה (לא רבים, לצערי), שאני מכבד ומוקיר.
אולי כבודו יואיל לנמק? |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הקביעות הקודמות של הקוצף ביחס לאישיותי:
א. "צביעותך רבה"
ב. "שנאתך אל נבחרי הציבור ככלל".
הכיצד? |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
|
3 |
|
| |
במהלך דיון בעתירה נגד שחרור מחבלים, מתח השופט חשין, ביקורת על העתירה וטען כי זו עתירה המערערת על החלטה מדינית: "ראש הממשלה סבור שהמהלך יקדם את תהליך השלום, אומר שהוא מאמין להבטחת הפלשתינים ובתוך תוכו אולי הוא אומר שהוא מקווה. גם אני סבור שיש סימנים חיוביים בדבר הזה. הממשלה הנבחרת סוברת ששחרור ימנע פיגועים". נימוק "משפטי" טהור... כך גם לאחר שיצא לגימלאות הודה שבג"צ אישר את מהלכי ההתנתקות של המנוולים שהזכרת כי "העם רצה בהתנתקות". זה האיש חשין, שירש ממעמד אביו כשופט בעליון את החוצפה לגזור דין מדינה שלמה עפ"י השקפותיו הפוליטיות ולא התבייש להודות בכך.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
סדומאי |
|
|
|
|
|
| |
כל שכתבתי על חשין היה: "... ורק השופט חשין הסתייג מפסק-הדין הקלוקל".
האם אין זה נכון? איפה "הקילוסים"?
בהקשרים אחרים, אני חושב כמוך. המובאות שהבאת מדברות בעד עצמן.
אגב הראשונה שבהן, דעתי על שחרור מחבלים הבעתי במסמר הזדמנויות, במאמרים ובתגובות.
ראה, לדוגמה: |
 עסקות השבויים - טמטום או פשע |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
|
4 |
|
| |
|
מסכימה עם הרבה מדבריך אפילו שלא כל כך מבינה מאין אתה בא- "מגיע לי" זו הסיסמא שהשתלטה אצלנו, חוסר גבולות הן בחינוך והן אצל בעלי תפקידים- אולי הסיפור הזה יביא לחשיבה מחודשת, להתנהגות טובה יותר- פשוט נימוסים והליכות.. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ד.א |
|
|
|
|
|
| |
התהייה: "לא כל כך מבינה מאין אתה בא" לא ברורה לי.
אולי תפרטי? |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
|
|
|
| |
|
בקר טוב, זו מגבלת האינטרנט- קשה להעביר טון דיבור- תהיתי "סתם" האם אתה צעיר, מבוגר, דתי, אבל- היסכמתי מאד עם דבריך וזה העיקר. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ד.א |
|
|
|
5 |
|
| |
|
כל מה שכתוב בכתבה א. הוא נכון ב. מותר לך לחשוב כך וג. הם הרוויחו את זה במו ידם. ועכשיו על המנהיגות הזו החובה לשנות דרכה לפני שהיה מאוחר, כי הדרך בה הם הלכו תביא אותנו לאבדון |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
פטריוט ישראלי |
|
|
|
6 |
|
| |
כל המרחמים על רמון והמדברים על מידתיות קראואת הסיפור הבא:
פ היא בחורה הנושאת תעודת עיוור, אשר התקשתה להרות ונזקקה לטיפולים.
באחד מהם, שכבה פ שכבר הורידה את בגדיה, על מיטת הטיפולים בבית חולים השרון, מוכנה לבדיקה.
לפתע, ביקש ממנה הצוות הרפואי, לפנות את חדר הטיפולים.
פ לא הבינה מה מתרחש, אבל, היא בחורה נוחה לכן, שמעה בקול הצוות הרפואי, קמה ממיטת הטיפולים והתלבשה.
לאחר שהיא פונתה באמצע הטיפול, הוכנסה לחדר זוגתו דאז של רמון, שתפסה את מקומה ורופא בכיר טיפל בה.
לאחר שהוד מעלתה הגב ' רמון סיימה את ענייננ, פ הנעלבת, הוכנסה לחדר הטיפולים, וכשיצאה משם הבחינה ברמון ובנהגו.
אחרי סיפור כזה, ברור איזה שר בריאות הוא היה וברור גם, שהשכבה הזו, חשבה ובצדק, שהיא מורמת מעם.
טוב עשו השופטים, שסופסוף העמידו את רמון במקומו.
כל נאשם אחר, שהיה נוהג כמוהו ומכפיש את קורבנו ואת רשויות החוק, היה נענש על כך.
אין סיבה לרחם על רמון. תרחמו על על כל אלו שלאחר עשרות השנים של רמון וחבר מרעיו בפוליטיקה, נידונים להיות עניים עובדים, לחיות ממשכורת מינימום ולהזדקן בעוני ללא פנסיה. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מוכר באתר |
|
|
|
|
רונן ליבוביץ
חברי הכנסת היו השבוע מופתעים ובדרך כלל, לא לטובה  הם הופתעו מפסק הדין שניתן במשפטו של רמון, הופתעו מהעדרותן של יו"ר ועדת הכנסת והיועצת המשפטית של הכנסת וח"כ חסון הופתע ממייל שקיבל לעומת זאת, חברי הכנסת היו מופתעים פחות לגלות כי יש צורך לחוקק חוק שיאסור חברות בארגון נאצי המאה ועשרים [4]
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ראובן לייב
עיירת הנופש האוסטרית, שבחבל קרינתיה, על גדות אגם הוורתר, שוקקת-חיים 24 שעות ביממה. השילוב המבורך של מסלולי-טיולים בין יערות ונופים עוצרי-נשימה, בצד שפע בילויים, שעשועים ופעילויות אטרקטיביות לכל הגילאים, עוד לא הביא לכאן את הישראלים. הפלא ופלא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יהודה שהרבני
מילארדרים-אוליגרכים רוסיים משתלטים על הכדורגל העולמי, בישראל מעדיפים לא לשאול מאיפה הגיע אליהם הכסף
|
|
|