"ועדת האתיקה רואה בחומרה רבה את התדרדרות הדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט ואת השימוש בביטויים שמקומם לא יכירם. הוועדה קיימה דיון בנושא והגיעה למסקנה כי האירוע שאירע בוועדת החוקה, חוק ומשפט היה חריג וחד-פעמי. ח"כ בשארה הביע בפני הוועדה את צערו על התנהגותו הבלתי ראויה, על הפגיעה בכבוד הכנסת וציין את הנזק הציבורי שנגרם לו באמצעי התקשורת בשל הפרשה האמורה". חבר הכנסת, עזמי בשארה, לא אשם. הוא אינו האדם שמשחיר את פניה של הכנסת, ולא הוא שקובר את ה"אתיקה" השבורה, אם בכלל נותרה כזו. למרות שברגע סוער אחד הוא התפרץ וקרא לעבר חברו לוועדה: "לך תזדיין" - הרי שלא הוא הבעיה האמיתית. את לשונו שמענו לא אחת, אך כמובן - לא רק אותו. לצערנו, אנו מכירים היטב את הסגנון. אולי יותר מדי.
חברי כנסת ישראל, אינם מוכרים כחברים באסופת נעימי הרוח ונקיי הלשון. אבל זה בסדר. לא צריך להתפלא. אסור להיבהל. הכנסת יכולה להיות מקום מלחיץ מאוד, רווי סערות ומחלוקות פוליטיות. אחרי הכל, אם משווים את מצבנו למדינות אחרות בעולם, לבתי-מחוקקים מקבילים בדמוקרטיות קרובות ורחוקות, הרי שנמצא כי גם שם "החלקות לשון" הן חלק אינטגרלי בשיח הציבורי.
אז מיהו האשם, אם לא בשארה עצמו? מי, אם לא צועק הקללה? התשובה לא מפתיעה: כנראה שהאשם האמיתי מצוי באותם חברי ועדת האתיקה, שכנראה שכחו בעת כינוסם, כי עבודת הוועדה היא ראשית לכל - דאגה לכבודה של הכנסת. לשמה. לעברה ולעתידה. הביטוי "לך תזדיין", לא היה סוף דבר מבחינתו של המלומד בשארה. אמירות נזעמות כמו: "יא כלב", ושלל דמויות ססגוניות מן החי והצומח, שבים ומככבים בסגננו של האחרון. והרי אמרנו: לא רק אצלו.
אפילו לא "נזיפה" העובדה כי הוועדה לא הענישה את בשארה, ולו כאות סמל, ולו במתן "נזיפה" קלה שבקלה, היא-היא הבעיה האמיתית שלנו, כחברה. הטיעון: "אבל הוא לא זה שהתחיל", כפי ששמענו בעל-פה, מכמה מהמשתתפים - מעוררת זעזוע, גיחוך, ופוגעת באינטליגנציה של אזרחי המדינה. כנסת ישראל מדרדרת, במורד תלול של "אי שפיות זמנית". אלה היושבים במרומי המשכן, סבורים כנראה, כי לאחר הבחירות, אנו, האזרחים, מפסיקים לנשום "באופן עצמוני", שהרי אין סיבה הגיונית שהם היו מרשים לעצמם להתנהג כך, כשהם יודעים שערב-ערב אנו צופים בהם מרחוק.
במציאות זו, נראה כי אם היו חברי הוועדה מנסחים את ההודעה הבאה, גם בה, כנראה, לא היינו מוצאים כל פסול, לא היינו מזהים כל פגם, שהרי כבר טבעי הוא הדבר בביתנו שלנו:
"ועדת האתיקה רואה בחומרה רבה את התדרדרות הדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ואת השימוש בביטויים שמקומם לא יכירם. הוועדה קיימה דיון קצר ולא ממצא בנושא, והגיעה לכלל מסקנה כי האירוע שאירע בוועדת החוקה, חוק ומשפט, חמור, אך לא כזה החורג מהנורמות המקובלות של כנסת ישראל בימינו אנו. ח"כ בשארה הביע בפני הוועדה את צערו על התנהגותו הבלתי ראויה, ואנחנו החלטנו בזאת להתעלם, כאילו לא קרה דבר. הטיעונים בדבר פגיעה בכבודה של הכנסת מיותרים מכל וכל. לא בשארה הוא שפוגע בכבודה של הכנסת, כי אם כל החברים במליאה".
היום התברר, ממקורות מוסמכים ויודעי דבר, כי הביטוי שקרא חבר הכנסת, עזמי בשארה, לעברו של חבר הכנסת, ארדן, לא הופנה רק אליו, אלא הופנה אלינו - לכל אזרחי המדינה. ולמי שלא זוכר - נזכיר שוב. ח"כ בשארה קרא לעברו:
"לך תזדיין".