בראשית דברי, אני רוצה להודות לנשיאות האגודה לזכות הציבור לדעת ולחבר השופטים על שמצאו אותי ראוי לקבל את פרס ביקורת התקשורת לשנת 2006.
זהו ללא ספק אירוע יוצא דופן: אדם מסוגי, שמנהל שנים רבות מאבק ללא פשרות וללא פניות בשחיתות השלטונית הגואה במדינה, שהגיעה כבר לממדים מפלצתיים וצבר במהלכו אויבים שיכולים למלא אצטדיון; לא מקבל פרסים, לא נבחר כיקיר העיר ולא מדליק משואות. במקום זאת אני מאוים, נרדף, מצותת ותביעות דיבה מצפות לו על כל צעד ושעל.
הפרס המכובד ניתן לי בגין פעילותי כיו"ר עמותת אומ"ץ, הפועלת ללא לאות למען המינהל התקין וטוהר המידות במדינה שלא פסחה על מעשי שחיתות בכלי תקשורת כתובים ואלקטרוניים ומשלמת על כך מחיר של החרמה בכמה מהם.
הפרס מוענק לי גם בזכות סידרה של מאמרים חריפים וחושפים על השחיתות בצמרת השלטון והצמרת הכלכלית ועל החיבוק ההרסני של ההון והשלטון שפרסמתי באתר Nfc.
בכמה מהם הצבעתי על ההסתאבות בעלי התקשורת והוקעתי עיתונאים שפגעו בעיקרון המקודש של זכות הציבור לדעת, ובמקום לשרת את הציבור הם משרתים את אדוניהם - ראשי המדינה וראשי ההון.
לא קל היה לי לצאת נגד התקשורת - נגד עמיתים וחברים למקצוע. כיהנתי בעבר כיו"ר איגוד העיתונאים ואני מכהן כיום כיו"ר חטיבת ותיקי התקשורת וכחבר נשיאות מועצת העיתונות, ואני מצווה לכאורה להיות בצידו האחר של המתרס. אבל החלטתי שטובת המדינה ונקיונה קודמים בעיני לחובתי הקולגיאלית כלפי תקשורת מטעה, מסתירה ומטייחת, שחוטאת כלפי ציבור קוראיה, צופיה ומאזיניה.
בשבועות האחרונים געשה המדינה בעקבות כיסוי תקשורתי שנוי במחלוקת של שתי פרשות מין שבהן מעורבים נשיא המדינה הנבצר ושר המשפטים לשעבר. לעומת זאת, לא עלו עד כה על סדר-היום הציבורי מחדליה של התקשורת הכתובה והאלקטרונית בנושא כיסוי פרשות שחיתות של אישים פוליטיים רמי-דרג ושל קברניטי המדינה.
כיצד קרה למשל שעיתונאים בכירים ופרשנים פוליטיים נרתמו להגן על ראשי ממשלות שסרחו וחטאו בשחיתות אישית חמורה רק משום שהם זנחו את האידיאולוגיה הימנית שלהם והחלו לחבק אה מחנה השמאל. אנשי תקשורת, שמקפידים בכל ימות השנה על כשרותם של אתרוגים פגומים ורקובים, חוטאים למקצועם ומועלים בתפקידם. באותה מידה קשה לסלוח למו"לים ולבעלי ערוצי תקשורת אלקטרוניים, שפוסלים תחקירים של עיתונאים בלתי-תלויים, ובכך מונעים מידע חיוני מהציבור.
אני קורא מעל במה זו לעיתונאים חוקרים אמיצים שתחקיריהם נפסלו: לפרסם את יצירותיהם באתרי אינטרנט עצמאיים ובלתי תלויים, שבהם אין צנזורה וידיהם של אילי ההון אינה משגת אותם.
הפרס שניתן לי הערב הוא אומנם אישי, אבל אני תורם אותו לעמותת אומ"ץ. חלק מכספי הפרס ייתרמו במזומן וייתרם באמצעות מימון ספרי החדש: "זעקי ארץ מושחתת", שעל שערו יתנוסס צילומו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט.
אף אחד מהמו"לים שעימם ניהלתי מו"מ לא היה מוכן להסתכן בהוצאתו לאור של הספר. משום כך הוא יצא לאור בהוצאה עצמית. כל ההכנסות ממכירת הספר ייתרמו לאומ"ץ.
ולבסוף, אני מבקש לומר כמה מילות תודה. ראשית, לחברי אומ"ץ - אזרחים אלמונים, ברובם מתנדבים, בעלי מוטיבציה ומודעות מופתית שתרמו יחד אתי להתעוררות ציבורית הגורפת סביב נושא השחיתות. חלק מהם מצויים כאן באולם ואני לוחץ את ידו של כל אחת ואחד מהם.
תודה נוספת לרעייתי זיוה שמעולם לא הכזיבה ולא חדלה לעודד אותי להמשיך במאבק הממושך בשחיתות.
ואחרון אחרון חביב, לחברי העיתונאי-החוקר יואב יצחק שנמצא עימנו כאן. בזכות הברית המקצועית והאישית שנכרתה בינינו הוא פתח את שעריו של האתר הפופולארי Nfc לסקירה נרחבת של הפעילות השוטפת של אומ"ץ, ובמקביל סלל לי דרך לפרסום דברי ביקורת נוקבים על התקשורת ללא הגבלה.
הקשר המשולב בינינו הוליד פעילות מסועפת נגד שחיתותם האישית של חלק מראשי המדינה. פעילות זו מצויה עדיין בעיצומה, ובקרוב יהיו צפויים גילויים מרעישים נוספים. התקשורת הכללית לא תוכל לעמוד יותר מן הצד. יואב, הרבה בזכותך אני ניצב על בימה זו. תודה לך. תודה לכולכם.
