פארסה מגוחכת

הדיון בכנסת הוא פארסה מגוחכת ומסוכנת. בתקשורת פורסם תצלום המסמך, שעליו חתמו חברי הכנסת שדרשו את הדיון בהדחה, וראיתי כי לא צוינה בו עובדה כלשהי שבגללה ראוי הנשיא להדחה. נכתב רק שעל-פי החוק דרושות עשרים חתימות לכינוס דיון כזה, ולכן הנה, יש עשרים חתימות. שום דבר נוסף לא נאמר באותו מסמך, ולא פורט בו מדוע יש להדיח את הנשיא, ובמה תדון הוועדה. ועדת הכנסת אינה יכולה להדיח את הנשיא בגלל מעשי אונס או הטרדה מינית, או בגלל עבירות אחרות, מאחר שלא זו בלבד שקצב לא הורשע במעשים כאלה - הוא אף לא הואשם בהם. הדחה בגלל מעשים כאלה מחייבת דיון באישומים עצמם וקביעה כי הנשיא אכן עשה אותם כנטען נגדו, וקביעה כזו היא מעשה שיפוטי שניתן לעשותו רק לאחר דיון הכולל את כל סממניו של משפט פלילי. דיון כזה אינו תפקידה ואינו בסמכותה של ועדת הכנסת. לצורך זה בדיוק מוציאה המדינה מאות מיליוני שקלים בשנה מדי שנה, לקיומם של בתי משפט. בעצם, כל עוד מזוז לא החליט להגיש כתב אישום, הנשיא יודח בשל פשע, אומנם איום ונורא אך אחד ויחיד: הוא הכחיש, חצוף שכמותו, את ההאשמות נגדו. ובאמת, לנשיא אסור לטעון כי הוא חף מפשע. כל אימת שאזרח יטען כי הנשיא עבר עבירה, חייב הנשיא להודות בכל טענה כזו, הואיל ועצם הכחשתו מהווה התנהגות שאינה הולמת, על-פי גאוני-הדור זהבה גלאון ונגרריה. וממילא, תשובת הנשיא אינה חשובה כלל: אם יודה, יודח בגלל המעשה שבו הודה, ואם יכחיש - יודח בגלל שהיתה לו החוצפה להכחיש. הרי שמענו כיצד הודיעה הצדיקה זהבה, כי יש בבית הנשיא עבריין-מין סדרתי. היא, יו"ר הסיעה של המפלגה המתיימרת להגן על זכויות האדם והאזרח, קבעה קביעה קשה כזו ללא צורך בבית משפט. די לה, ולחברתה לצדיקות שלי יחימוביץ, בכך שבחורות אחדות טענו כך במשטרה (את עדויותיהן של המתלוננות יודעות גלאון ויחימוביץ רק מהעיתונות), והיא מאמינה להן אף בלא שתכירן. כידוע, כל הנשים אומרות תמיד רק אמת, ולעולם אינן משקרות, וכל גבר שהואשם ע"י אישה בעבירת-מין (בעצם, מדוע לא בכל עבירה?) הוא עבריין-מין סדרתי מלכתחילה. בדיון בהדחת הנשיא מגולם לקח אנטי-חינוכי גדול: הכלל שלפיו אדם הוא חף מפשע כל עוד לא הורשע, ולבטח כל עוד לא הועמד לדין, אינו אלא פארסה. כל ילד בישראל יראה כיצד הנשיא מסולק ממשרתו, באופן בלתי-הפיך שאינו ניתן לתיקון אפילו ימצאהו בית המשפט זכאי וחף מכל עוון, עוד בטרם החליט היועץ המשפטי להעמידו לדין. שולה זקן וחבריה בפרשת רשות המיסים, יוכלו לחזור לתפקידיהם אם לא יואשמו ולבטח אם יזוכו בדין, אך לכנסת ישראל אין מעט הסבלנות, להמתין לכל הפחות להכרעתו של היועץ המשפטי, שקצב התחייב בפומבי להתפטר אם ההכרעה תהא להעמידו לדין. חברי הכנסת שיזמו את הדיון, מנסים להידמות לקונגרס של ארה"ב, המוסמך להדיח את הנשיא בהליך המכונה impeachment. ואולם, בארה"ב הופך הסנאט בהליך נדיר כזה לבית משפט ממש, ועליו לדון באישום עצמו ולהרשיע בו את הנשיא. הליך כזה אינו קיים בישראל. גם בארה"ב זהו יצור ביזארי וחסר היגיון, וקשה להבין מדוע הוא קיים בחוקה המופלאה והמרשימה של ארה"ב, שכן - נוסף לגיחוך ולעוול שבהפיכת גוף פוליטי לבית משפט פלילי, שחלק מה"שופטים" בו, לפעמים אפילו רובם, עוינים פוליטית ואישית את ה"נאשם" - נשללת בו הזכות הבסיסית הנתונה לכל נאשם במשטר חוקתי תקין, לערער על הרשעתו בפני ערכאת ערעור. זהבה גלאון, יוזמתו של מהלך זה, מדברת בנימה של ילדה בת 12 אך בתוכן דבריה מגולמת תכופות רעה וצרה למדינת ישראל. היחיד שהבין את האסון המוסרי, החוקתי והחינוכי המגולם בדיון בהדחת הנשיא, היה חבר הכנסת מיכאל איתן, וחבל מאוד ששאר החברים, שהצטרפו ליוזמת-גלאון, לא הפעילו את מלוא השכל, שממילא לא כולם התברכו בו במנות גדולות. למען הסר ספק, אדגיש כי לדידי יש לסלק את משה קצב מבית הנשיא, ומכל תפקיד ציבורי, ללא קשר לסיפור הפלילי. הוא ראוי להדחה, יותר מכל, בשל שתיקתו המבישה לנוכח חרפת ה"הינתקות". הוא ראוי לגנאי גם על כך, שלא פצה פיו לנוכח עוולות משפטיות בולטות שנעשו לנאשמים אחרים, אך ידע לזעוק מרה בשל הדלפת העדויות במשטרה בפרשה "שלו" (ועדיין לא התברר, האם ההדלפה לא באה דווקא מקרב החוג שלו). אילו כונסה ועדת הכנסת לדיון בהדחה בשל התנהגות הנשיא בפרשת ה"הינתקות", היתה לה הסמכות המלאה להדיחו (ובאותה נשימה היו חייבים להתפטר כל החברים שתמכו במעשי הממשלה ב"הינתקות"). ואולם לנוכח פשעי ה"הינתקות", על הרעה שהביאו לישראל ועל רמיסת הדמוקרטיה וזכויות האדם בהם, ידעה הצדיקה זהבה להשמיע מחיאות-כפיים בלבד.