הפרידה של חלוץ מצה"ל מלווה בימים האחרונים במין חמיצות, שמקבלת ביטוייה בעיקר בפיזור רמזים לעבר יעדים לא ממוקדים, על כך שבגדו בערך החברות והרעות - עד שאפילו ירו בגבו.
התקשורת עוסקת באובססיביות בניחושים למי מתכוון חלוץ, האם לאיש הזה או שמא לאיש ההוא, וחלוץ מצידו ממשיך לפזר אחריו פירורי רמזים ואמירות סתומות.
הרמזים הסתומים הללו גורמים עוול לאנשים, אינם מוסיפים כבוד לחלוץ, וגם אינם מעידים על בגרות נפשית מופלגת.
אם יש לחלוץ טענה כנגד איש או אנשים מסויימים - שיניח את הדברים על השולחן. אם איננו רוצה לנקוב בשמות - שיסכור את פיו.
אבל גם לגופו של עניין, אם יש לחלוץ טענה על חוסר קולגיאליות מצד ה"ירוקים", עליו לבוא בטענות קודם כל אל עצמו.
מרגע שהתיישב על כורסת הרמטכ"ל, קשה היה להשתחרר מן הרושם שהאיש מנסה - באמצעות מינויים - ליצור מעין אפליה מתקנת לטובת קציני חיל האוויר.
הייתכן שחלוץ לא הבין שבמינויים הללו של "אנשיו", הוא משדר ניכור - עד כדי חוסר אמון - כלפי שדרת הפיקוד "הירוקה"?
דומה כי האפליה המתקנת הנ"ל הגיעה לשיאה במינוי איש חיל האוויר לתפקיד החשוב של ראש אמ"ן.
המינוי הזה מעורר תחושה קשה שחלוץ הקריב כאן דבר שהוא קריטי לבטחון המדינה לטובת המדים הכחולים.
התחושה על פני הדברים היא שדן חלוץ התייחס לתפקיד ראש אמ"ן כאל "משרת אמון" לכל דבר.
ואם כך, כי אז המינוי הזה של ראש אמ"ן מעורר תחושה קשה, שחלוץ לא ממש הבין לעומקו את תפקיד ראש אמ"ן וחשיבותו.
ואם דן חלוץ לא הבין את החשיבות והקריטיות של תפקיד ראש אמ"ן - על כורחך אתה מגיע למסקנה כואבת, שהוא לא ממש הבין את תפקידו כרמטכ"ל וכמצביא.
