אקספרס של חצות עם אולמרט

אולמרט נסע לטורקיה בעיקר כדי לקדם את המלחמה בגרעין האירני. כשהגיע לשם הבין כי הטורקים מתעניינים יותר במה שקורה בירושלים. במעלה המוגרבים, ליתר דיוק. אולמרט ניסה לשכנע אותם שלא קורה שום דבר שמצדיק את המחאה הערבית האלימה. אולם רג'פ טאיפ ארדואן, ראש הממשלה הטורקי, לא השתכנע. אולמרט הראה תצלומים של המקום שהביא עמו מהארץ. גם זה לא עזר. הטורקים דרשו לראות בעצמם. ראש הממשלה הסכים מייד. הטענה המרכזית היא כי אם הטורקים יקבעו שאין כל פגיעה בהר הבית ובמסגדים, יירגעו הרוחות. עוד נטען כי ישנה חשיבות לעובדה שמדובר דווקא בנציגים טורקיים, כיוון שמדובר במדינה מוסלמית. אלא שטענות אלה מופרכות מעיקרן. הלוואי שכך הדברים היו עובדים כאן. שניים מסוכסכים, מביאים את השלישי שיחליט מי צודק ושני הצדדים מקבלים את עמדתו. מי שחושב שהטורקים יכולים לבוא לכאן ולעשות סדר, כנראה נולד אתמול. ראשית, מהסיבה שכפי הנראה הטורקים לא ייקבעו באופן חד-משמעי שישראל יכולה להמשיך באין מפריע בבניית הגשר. שנית, גם אם יקרה הלא יאומן והטורקים יתמכו בישראל, אף גורם בעולם המוסלמי לא יקבל את עמדתה. טורקיה, חייבים לזכור, הינה מוקצה מחמת מיאוס בעולם המוסלמי. מדובר במדינה חילונית שמבחינה דתית, בעטה בערכי הדת. המוסלמים לא סולחים לטורקיה על כך שהפכה למדינה האיסלאמית הראשונה שחרטה את החילוניות על דיגלה. בתוך כך, אולמרט פוגע במו ידיו בריבונות הישראלית. זה קל מאוד לנסות לרצות את כולם. גם קל מאוד להפוך את המדינה לפרובינציה המאפשרת למעצמות לשלוט בה. ריבונות היא הדבר המשמעותי ביותר שיש במדינה הרואה את עצמה עצמאית. על מאבק בריבונות הולכים למלחמות. ריבונות היא עצמאות. בגלל זה סירבה ישראל להכניס במשך עשרות שנות סכסוך גורמים בינלאומיים שינסו לעשות סדר. כך היה עם שמיר. כך היה עם רבין, פרס, נתניהו, ברק, ושרון. עד שבא אולמרט. נראה שראש הממשלה מעדיף שאחרים יעשו את העבודה עבורנו. הוא הציב כוחות בינלאומיים בלבנון. הוא מדרבן מדינות אחרות להילחם באירן. ועכשיו הוא מביא את הטורקים. ממש אקספרס של חצות.