עשרה קבין של יופי ירדו על קנדה - תשעה מהם נטל חבל קולומביה הבריטית, עם נופיו עוצרי הנשימה, שמן הסתם גם יופייה של שווייץ, או זה של נורבגיה, לא ידמו לו. חבל קולומביה הבריטית, שבמערב-קנדה, הוא שמורת-טבע אחת גדולה, הטובלת כולה בפארקים לאומיים רחבי-ידיים ובאגמים לרוב. כחול וירוק - אלו הצבעים המאפיינים את האזור המרהיב.
את מסענו בחבל הארץ היפהפה התחלנו בבירתו, ויקטוריה, שאליה הגענו, במכונית השכורה שלנו, מסיאטל - הגדולה שבערי צפון-מערב ארצות-הברית, הנושקת לגבול הקנדי. בנסיעה של שעה וחצי אתה חולף בינות לשפעת גווני הירוק של עצי האשוח, הארז האדום והאורן, כאשר אור השמש כמעט שאינו מצליח לחדור מבעד לעלוות העצים הסבוכה. אתה חולף על-פני יערות-גשם, שבהם עולה כמות המשקעים השנתית על 3000 מ"מ בממוצע (לשם השוואה: הכמות הממוצעת בירושלים, למשל, היא כ-500 מ"מ בשנה בלבד!).
כשתציץ דרך הצמחייה הסבוכה והעבותה, סביר להניח שיעלה בידך לגלות לפחות כמה מבעלי החיים המרובים שמסתובבים במעבה היער, ביניהם איילים, צבאים שחורי-זנב, פומות ובואשים, ואילו בין בעלי הכנף המאכלסים אותו, מרשים במיוחד הנשר הקרח. זו הזדמנות לחזות בו מקרוב. את שלל הגוונים של הירוק-הירוק הזה, שאין לו סוף, שוברים בסופו של דבר גווני הירוק-טורקיז של העיר ויקטוריה השוכנת בקצהו הדרומי של האי ונקובר. ויקטוריה כמו פורצת, פתאום, מתוך היערות ומהווה קונטרסט בולט ליערות העד ולנופי הפרא.
עיקר אתרי התיירות של ויקטוריה מצויים בעיר התחתית. אתה חולף על פני רחוב הממשלה, שהוא גם רחוב הקניות העיקרי, השוקק מסעדות ובתי-קפה לרוב. כאן תוכל לקנות בשוק המקומי מציאות במחירים ללא תחרות, כמו למשל תיק-עור, שמחירו 50 דולר קנדיים (הדולר הקנדי שווה כ-3.5 שקלים), לעומת מחיר כפול בערים אחרות בקנדה. שווה להתעכב, ולוא לשעה קלה, בכיכר בסטיו, הסמוכה לגשר ג'ונסון, ושבה מצוי המוזיאון הימי במגדלור המקומי. בין כתליו אפשר למצוא דגמי-ספינות וציוד של יורדי-ים. אטרקציה מיוחדת היא ספינה אינדיאנית, שאורכה שישה מטרים בלבד, והנחשבת לכלי השייט הקטן ביותר שהצליח, בשלהי שנות החמישים של המאה הקודמת, להקיף את העולם. כל תולדות גילויו של החוף המערבי פרושות כאן, בצורה מרשימה, לעיני המבקרים. הביקור במוזיאון כרוך בתשלום של 10 דולר קנדיים. שווה כל סנט.
גם על המוזיאון הפרובינציאלי, הסמוך לבניין הפרלמנט, מומלץ שלא לפסוח. כאן מוצגות תולדותיה של קולומביה הבריטית בתצוגה מרשימה של חיי הכלכלה של בני המקום ואורח-חייהם של האינדיאנים ילידי האיזור. יש גם שיחזור מאלף של רחוב על חנויותיו מראשית המאה הקודמת: ראינוע, מלון, משרד ותחנת-אוטובוס. 6 דולר דמי-כניסה. שעות הפתיחה בשני המוזיאונים: מ-10 בבוקר עד 17:30 אחרי-הצהריים.
גנים שקועים ומסלולי סקי חובבי הטבע ימצאו עניין רב בארבעת גני "בוצ'ארט", השוכנים בקצה הצפוני של העיר, והם פתוחים מדי ערב ומוארים בתאורה ססגונית. ארבעת הגנים - הגן השקוע, שהיה בעבר מחצבה; גן השושנים, הגן האיטלקי והגן היפני - נמנים עם היפים והמטופחים שבגנים הבוטאניים בעולם וניכר שמושקעת בהם מלאכת-מחשבת של גננות-נוי. מחיר הכניסה לגנים: 12 דולר.
בויקטוריה תפסנו את המעבורת והמשכנו עימה היישר לוונקובר - עיר יפהפיה, המוקפת חגורת-מים והרים המתנשאים מכל עבריה. זוהי עיר אידיאלית לתיירות חורפית. בעוד שההרים מסביבה מכוסים שלג בעונה זו של השנה - ונקובר לעולם אינה מכוסה בפתיתי הקסם.
בכביש מספר 1, המטפס בואכה העיר, כבר נשקף אלינו הפרבר הקסום "ברנבי", הטובל כולו בירק. העין אינה שבעה מן הנוף המשכר הנשקף מן הים המפורץ שלמטה, ממש כמו הפיורדים של נורבגיה, כשמן האופק נשקפים הרי הגדה הצפונית, שמדרונותיהם גולשים, בתלילות, אל הפיורד. ברנבי היא שכונת היוקרה של ונקובר. תושביה, רובם ככולם בעלי אמצעים, מתגוררים בבתים ספוני-עץ יפהפהיים במעבה היער, על חלקות-אדמה רחבות-ידיים. אבל, את ברנבי כדאי לפקוד לא רק בשל יופייה המהמם, אלא גם בזכות אוניברסיטת "סיימון פרייזר" - אתר התיירות המרכזי שלה. לאוניברסיטה, הממוקמת במרומי ההר, יש ייחוד ארכיטקטוני משלה: שלא כאוניברסיטאות אחרות, שבהן כל בניין נבנה בתקופה אחרת וכל פקולטה נתרמה על-ידי תורם אחר ובקצב שונה - תוכננה סיימון פרייזר כתוכנית אחידה והרמונית.
עכשיו עובר הכביש על גשר החוצה את הנהר "סיימור" וממשיך לטפס, בתלילות, מעלה-מעלה, עד למרכז הסקי המקומי, שמסלוליו המצויינים מהווים אתגר-גלישה לכל חובב-סקי המכבד את עצמו. תכלת מלמטה ותכלת מעל, כשמן התהום נשקף נופו עוצר הנשימה של נמל-ונקובר, שם מטעינים ופורקים, ללא הרף, מכולות באניות, ברכבות ועל גבי משאיות.
כביש מספר 1 מוביל אותנו עכשיו היישר לפארק המלכה אליזבת - אחד הפארקים המרשימים של ונקובר, השוכן במרכז הגיאוגרפי של העיר ובמקום הנישא ביותר שלה, בגובה של 150 מטר. 12 דולר דמי-כניסה, ואתה מוצא עצמך מטייל בשביליו של גן בוטאני יפהפה ובו חממות של צמחים טרופיים וציפורים צבעוניות המעופפות חופשי. אבל, גולת הכותרת של הגן הזה הם הגנים השקועים ובהם ערוגות הפרחים השקועות.
מכאן כבר קצרה הדרך לפארק "סטנלי" - הפארק הטבעי הגדול ביותר בעיר, המשתרע על שטח של 4000 דונם. לכל אורכו של הפארק ניצבים עמודי-טוטם גבוהים ולמרגלותיהם מדשאות מרהיבות-עין של ורדים. הכניסה לשני הפארקים היא ללא תשלום.
קניות בצ'יינה טאון יוצאים מהפארק בשעת בין-ערביים ועושים דרכנו לצ'יינה טאון - מושבת הסינים השנייה בגודלה מחוץ לגבולות-סין, אחרי סן-פרנסיסקו. כאן תמצא מבחר חנויות ססגוניות ומעניינות, בהן חנויות עם מיני מזונות שונים ומשונים, שלא תמצא בשום מקום אחר, ושאותן פוקדות עקרות הבית הסיניות המקומיות, כדי לערוך בהן את קניותיהן. זה המקום לרכוש מזכרות מן הרובע הציורי במחירים השווים לכל נפש.
ואם בקניות עסקינן, אי אפשר שלא להזכיר את "גסטאון" - רובע החנויות, המסעדות, בתי הקפה ואתרי הבילויים של העיר, המהווה מוקד עליה לרגל, שוקק-חיים, להמוני התיירים, הפוקדים אותו בשעות היום כבשות הלילה. הרובע הציורי מוקף בניינים מסוך המאה ה-19, ששופצו בינתיים, ולצידם גם בניינים חדישים לא מעטים, שנבנו לפי רוח האיזור. גלריות לאמנות, בוטיקים לאביזרי-לבוש, חנויות למזכרות ומועדוני-לילה - כל אלה מוסיפים צבע ועליזות לרובע המואר עדיין, בשעות הלילה, כמו בימים ההם, בפנסי-גאז.
לנים בוונקובר באחד ממאות המלונות (בעונת החורף התעריף ליחיד בחדר זוגי במלון בן שני כוכבים: 40 דולר לנפש; למלון בן שלושה כוכבים - 55 דולר; לארבעה - 70 דולר ולחמישה כוכבים - עד 100 דולר).
בבוקר שלמחרת יוצאים מוונקובר למסע אל הפארקים הלאומיים של קולומביה הבריטית וגומאים בדרכנו 150 קילומטר של יערות-עד ואגמים הפרושים לצידם. תוך כדי נסיעה חולפים על-פני העיירה "הופ", המוקפת צוקים נישאים, ועוצרים לחניית-ביניים, למלא את כרסנו לחניית-לילה במלון הציורי "סטנלי", בן ארבעת הכוכבים, ומשלמים 85 דולר לאדם בחדר זוגי, כולל ארוחת-בוקר. שלוות-אלוהים נסוכה על המקום, ורק משב הכוח הקלילה וציוץ הציפורים מפירים אותה מפעם לפעם.
לעת בוקר אנו מגלים ש"ג'ספר" איננו רק פארק טבעי. ממול למלון נשקף אלינו בכל הדרו קרחון "אטבסקה", שאינו אלא שלוחה של קרחון "קולומביה", ששיטחו 325 קמ"ר ועומקו מגיע ל-900 מטר. יחד עם עשרות התיירים השוהים במקום, אנו עולים לקצה הקרחון ברכב-שלג מיוחד. מחיר התענוג המצמרר: 10 דולר לנפש. יורדים מהקרחון ומגלים גילוי נוסף: מסביב לפארק העצום ממוקמת העיירה שוקקת החיים, ג'ספר. ברחובות הציוריים שלה יש כל מה שתייר-נופש נכסף אליו: מרכז-קניות, מרכז-ספורט, ואפילו קולנוע.
לייק לואיז - הפנינה של הרי הרוקי מכאן קצרה הדרך ללייק לואיז - הפנינה של הרי הרוקי. האגם הקטנטן, בגובה 1700 מטר מעל פני הים, מוקף הרים נישאים משלושת עבריו, כשמן הרביעי נשקף מלון הפאר, "טירת לייק לואיז", שכשמו כן הוא: מלון שהיה פעם טירה, עם רהיטים דמוי-עתיקים בסגנון קיטשי, המבקש להזכיר ימים עברו. מחיר האירוח במלון הזה - בשמיים: 250 דולר לנפש ללילה. שווה, אולי, למי שרוצה לחוש את טעמו המתקתק של העבר, ויותר מכך, יכול להרשות לעצמו...
מלייק לואיז, שמימיו קפואים בחורף, ממשיכים לעיירה הפסטורלית באנף, המוקפת בפארק טבעי רחב-ידיים. באנף היא גן-עדן לחובבי קניות אניני-טעם. בעיירה תמצא את הבוטיקים המשובחים ביותר ובהם מיטב הביגוד מן האופנה האחרונה, חנויות לרהיטים מסוגננים וכלי-בית מעולים, ועל כל צעד ושעל - חנויות לתכשיטים ולכלי-כסף, המרוכזות כולן ברחוב הראשי האחד והיחיד.
מטפסים במעלה ההר המקיף את העיירה ובו מסלולי-סקי מעולים, כשמפיסגתו נשקפים נופים מהממים. פוקדים את הפארק הטבעי רחב הידיים של באנף, המצטיין באוכלוסיה גדולה של בעלי-חיים מכל הסוגים, בהם דובי גריזלי ודובים שחורים, צבאים ואיילים ממינים שונים. ניתן להבחין בהם, בעיקר, בשעות הזריחה והשקיעה, אך אסור, בתכלית האיסור, להאכילם.
למחרת, בשעת-בוקר מוקדמת, אנו יוצאים בדרך ל"קלגרי" - חלקו האחרון של מסענו הקסום. קלגרי שוכנת למרגלות הגבעות שלרגלי הרוקי, במיפגש הנהרות "באו" ו"אלבאו". הזמן עשה חסד עם קלגרי: עד לפני 120 שנה היתה זו מצודת-משטרה בלבד, ואילו היום זוהי עיר תוססת, אף שאינה מהווה אבן-שואבת לתיירים.