המום שלנו ולא של אסתרינה

העולם כולו שופע באנשים בעלי נכויות חמורות בהרבה יותר מזו שהוגדרה לאסתרינה טרטמן. נכים במאה אחוז, אשר השכילו להתעלות על המגבלות שהגורל האכזר גזר עליהם, ולנצח את הפתרון הנפוץ והאומלל אשר אליו "יפי הנפש" של התקשורת בישראל מבקשים לכפות את הנכים בישראל ובהם חברת הכנסת טרטמן: לשקוע בדיכאון, רחמים עצמיים, טפילות על הסביבה ורחמים עצמיים מלווים באפס מעש במקום למצוא את פירצת גבולות היכולת ולמנף אותה להצלחה וניצחון גדול. העולם כולו, ובראשם מדינת ישראל, משופע באנשים נכים הרבה יותר מאסתרינה טרטמן, העוסקים בנושאים רגישים וקריטיים הרבה יותר מה"תיירות" בארץ ישראל, ולעיתים קרובות מאוד מתברר כי דווקא הנכים האלה מגיעים להישגים אדירים ומזכים את החברה כולה בפירות עשייה נמרצת ומבורכת וחיובית הרבה יותר מחבורה של קומבינטורים עצלנים ונהנתנים היודעים רק לדבר שטויות ולעשות כלום. אל מול כל מיני הטפילים שכיהנו בכל מיני ממשלות, בלי נכות גופנית אבל עם מאה אחוז נכות ביצועית, ניתן למנות בגאווה את פועלם הנמרץ והמבורך של המוני אנשים נכים. כשמזכירים שמות של אנשים הנכים במאה אחוזים ולא רק חלקית כמו אסתרינה טרטמן, לא צריך להסביר בכלל כמה הרבה הם עשו ולאיזה הישגים מרשימים הם הגיעו למרות שרופאים קבעו להם מוגבלות מוחלטת וגם הם יכלו להיות - בדיוק כמו כל מיני שרים לא נכים בעבר - להיות טפילים על החברה במקום להמשיך ולהילחם לשפר אותה. קחו לדוגמא את המקרה המופלא של סטיבן הוקינג, מבכירי המדענים בעולם, אשר עוד לפני שנולדתי (וזה היה מזמן...) הרופאים קבעו שהוא יחיה רק עוד שנה-שנתיים. ומאז הוא חולל מהפכות בעולם המדע ורק לאחרונה, ארבעים שנה אחרי קביעת הרופאים (שבינתיים הלכו לעולמם) ביקר בישראל והדהים אותנו בהרצאה מרתקת ובבקיאות אקטואלית יוצאת דופן. גם אצלנו מי לא מכיר את אמנון אברמוביץ', שגם אלה שלא אוהבים את האג'נדה שלו לא יכולים שלא להוריד את הכובע בפניו על הפעלתנות, המרץ וההישגים שהוא מגיע אליהם ושם בכיס הקטן הרבה מאוד מהקולגות שלו הנכים "רק" בנפשם אבל לא בגופם... הרשימה של האנשים אשר למרות נכותם הוכיחו כי הם מגיעים להשגים מרשימים הרבה יותר מאחרים היא עוד ארוכה ארוכה. החביב עלי מכולם הוא יהודי יקר בשם מעוזיה סגל. הטוב שהוא - במלוא נכותו - מצליח לעשות לטובת החברה כולה בחודש אחד, זה לא הטוב שממשלות שלמות מצליחות לעשות במשך קדנציה מלאה... כך שמה שעלינו באמת לבדוק בפרשת מינויה של ח"כ אסתרינה טרטמן לשרה, זה מה בעצם קרה לנו שהפכנו לכל כך אכזריים וכל כך מרושעים וכל כך מיזנטרופיים. מה קרה לנו שאיננו סוקלים באבנים בחוצות העיר את כל אותם בזויים ושפלים וחסרי מצפון המגייסים סודות רפואיים בלי טיפה של מצפון כדי לדחוף לנו בפרצוץ עוד חתיכת צחנה של אינטרס בזוי במסווה צדקני מזוייף כל כך עד שבא להקיא. אני לא מכיר ולא יודע מי זו אסתרינה טרטמן, אם כי התרשמתי מאוד מהצעת החוק הטעונה והקריטית שהיא הצליחה לא רק להגיש לצורכי יחצ"נות כמו שעושים כל מיני בועות-פרלמנטריות המכורות לתקשורת במקום לעשייה הציבורית, אלא אף לזכות בתמיכה מפתיעה של מי שכולנו הערכנו שיהיו בין מתנגדיה: אהרן ברק ויצחק זמיר. אבל לא צריך להכיר אותה כדי לדעת מה הביא אותה לברוח מברית המועצות לישראל. וכמה עצוב לראות שדווקא בישראל היא -גם היא- נופלת קורבן לשיטת ה"טיהורים" המאפיינת את כנופיית תופרי התיקים ועדת כתבלביה, אשר אינם בוחלים בשום דבר, ממש כלום, וכל האמצעים כשרים עבורם כדי לסכל בממוקד מי שאינו משרת את האינטרסים האפלים והפסולים והמושחתים שלהם. בדיוק כמו השיטות של פרקליט המדינה דאז בבריה"מ, אנדרי וישינסקי. רק ששם הוא מעולם לא הועלה לדרגה של שופט עליון...