תוכנות הקוד הפתוח עומדות לכבוש את העולם. כך, לכל הפחות, מספרים לנו. אבל המהפכה המובטחת הזו היא מהפכת שווא. למעשה, מדובר באנטי-מהפכה מובהקת.
מצבן של תוכנות קוד חופשי מעולם לא היה טוב יותר. אפאצ‘י, תוכנת שרת פופולרית בקוד חופשי, שולטת בכשישים אחוז מהשוק. דפדפנים חופשיים כמו פייר-פוקס הצליחו לכרסם בשלטונו של אינטרנט אקספלורר בתחום הגלישה; ערכת תוכנות המשרד אופן-אופיס מטפסת בהדרגה מעלה; כמוה כמערכת־ההפעלה הפתוחה לינוקס.
השאלה המתבקשת והטבעית היא: כמה זמן תימשך המגמה והאם ייתכן שבעתיד הלא רחוק יכבשו תוכנות קוד פתוח את עולם התוכנה, ידיחו את התוכנות הקנייניות ממקומן ויצרו ”דה-קומודיטיזציה“, כלומר, מצב שבו תוכנות יחדלו מלהיות מוצר מסחרי עצמאי, ויהפכו לתוספות חינם המצורפות למערכת-ההפעלה או מוצעות כתוספים או תוכנות חינם הניתנות להורדה מהאינטרנט.
את תוכנות הקוד הפתוח ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות: קומץ תוכנות ומערכות גדולות ומצליחות; מקבץ תוכנות לא גדול שיש להן יומרה להצליח, אבל אין להן ממש הוכחות לכך; ושפע עצום של פרויקטים של קוד פתוח, הנעים בטווח שבין זנבות קוד לא מקושרים לתוכנות מתקדמות הנמצאות בשלב ניסויים נצחי (המכונה אלפא או בטא).
התוכנות הגדולות והמצליחות נתמכות כולן על-ידי חברות גדולות. את עיקר הקוד כותבים ומתחזקים קומץ קטן של מתכנתים, שלרוב אינם עובדי החברות התומכות הגדולות, אך משכורתם משולמת על-ידי אותן חברות. הקוד נכתב ומתוחזק בפרויקטים כאלו באופן דומה לאופן בו קוד נכתב בפרויקטי תוכנה קנייניים, כאשר ה“פתיחות“ של התוכנות מתבטאת בעיקר בהפצת קוד המקור באופן חופשי ואפשרות תאורטית להצטרף לכותבי התוכנה.
מקבץ התוכנות הפתוחות שיש להן יומרה להצליח הן בדרך כלל תוכנות שמתכנתיהם העיקריים אינם שכירים של חברות גדולות, והפרויקט סובל מבעיות שונות - לרוב, מבניות - המונעות הפיכתו למוצר בשל, דמוי מוצר מדף קנייני כלשהו. תוכנות אלו, בדומה לתוכנות הקטנות והניסיוניות, נכתבות במקרים רבים על-ידי מתכנתים בתחילת דרכם או על-ידי מתכנתים מנוסים העוסקים בפרויקטים כאלו כתחביב לשעות הפנאי.
מאפיין מובהק אחר של תוכנות קוד פתוח הוא היעדר החדשנות שלהן. כמעט כל תוכנות הקוד הפתוח הגדולות והבינוניות הן מוצרי ”גם-אני“ - תוכנות שהן חיקוי לתוכנות קנייניות קיימות. למאפיין זה יש סיבות שונות, החל בהיעדר דמיון, עבור בשאפתנות יתר (נכתוב את קוטל-פוטושופ!), וכלה בהכוונה התקצובית של חברות השירותים והחומרה הגדולות, שפשוט אינן מממנות פרויקטים שאין אפשרות להפיק מהם תועלת מוכחת. הסיבה העיקרית, עם זאת, היא שיוצרי תוכנות שיש בהן חדשנות מהותית נוטים הרבה פחות מאחרים לשתף ברעיונותיהם המקוריים את העולם כולו ומעדיפים, במקום, לנסות לצאת נשכרים מרעיונותיהם בעצמם.
את הדגם הכלכלי של תוכנות הקוד החופשי העיקריות ניתן לכנות קנייני-למחצה או קנייני-בעקיפין. הקוד אומנם פתוח לכל ואיש אינו הבעלים של הקוד, אך בפועל הפרויקטים הם זן של פרויקט המפותח ב“מיקוד-חוץ“ זול עבור חברות חומרה ושירותים גדולות, כשייעודו העיקרי הוא לתמוך או לחזק את מקור ההכנסה העיקרי (והקנייני) של אותן חברות. הפרויקטים גם לא מוצעים באופן ”חופשי“ או ”חינם“ - עלותם מגולמת בעלות החומרה או השירותים שמעניקות אותן חברות גדולות. במובן זה, מה שמתרחש עם תוכנות הקוד החופשי העיקריות דומה למה שמתרחש במקביל במיקרוסופט: גם אצל יצרנית התוכנה הגדולה ביותר יש מגמה הולכת ומעצימה של ”קישור“ בין חומרה לתוכנה ו“דה-קומודיטיזציה“ של התוכנה. אנחנו נמשיך לשלם עבור ”חלונות“ ו“אופיס,“ אך העלות תגולם באופן מלא בחומרה ובשירותים. במלים אחרות, אף אחד לא ישלם עבור שום דבר, חוץ מהכל.
פרויקט קוד חופשי אינו יכול לשרוד בלי שהכותבים שלו יהפכו לשכירים הפיכתן של תוכנות הקוד החופשי לקנייניות-בעקיפין היא תהליך בלתי נמנע, הנובע מעובדה פשוטה אחת: אין שום דגם כלכלי שיאפשר לתוכנות קוד חופשי לשרוד כתוכנות קוד חופשי. העובדה הבסיסית ביותר היא שכותבי התוכנות צריכים לחיות. כדי לחיות, הם צריכים למצוא עבודה כמתכנתים. אף פרויקט קוד חופשי רציני אינו יכול לשרוד, לפיכך, בלי שהכותבים העיקריים שלו יהפכו לשכירים או פרויקטורים של חברה קיימת; או בלי לשנות את אופיו של הפרויקט באופן משמעותי, כך שהוא יחדל בפועל להיות פרויקט קוד חופשי.
תוכנות הקוד הפתוח נמצאות על דרך המלך לכבוש את העולם. אפשר להניח שבעתיד הלא רחוק הן תכבושנה אותו. על אם הדרך, יהיה קשה יותר ויותר להבחין בינם לבין התוכנות הקנייניות הגדולות. שני סוגי התוכנות ישולבו בחבילה סמויה ומגולמת אחת של בינוניות מוחלטת, בתוך מחיר החומרה. למזלנו, את התוכנות החשובות באמת, אלו שמקדמות את עולם התוכנה קדימה, ימשיכו לכתוב אלו שאינם נמנים עם אלו או עם אלו - כותבי התוכנות הקנייניות הקטנות.
