יותר מכל מזוהה וינה עם האופרה והבורגתיאטר שלה, עם כנסיית סטפן הקדוש, עם נהר הדנובה הזורם בה, עם הפראטר וגם ארמונות שיינברון ובלוודר. אבל, יש גם וינה אחרת, מוכרת פחות לתייר הישראלי המצוי. זו "וינה של מטה", שכדי לגלות אותה צריך, בעצם, לסור מדרך המלך שבה עוברים הטיולים המאורגנים.
וינה האחרת היא, למשל, ה"דונאו אינזל" - אי על גדות הדנובה, במבואותיה הצפוניים של העיר. עד לא מכבר זרמו כאן מי הנהר ומאז שהפך ליבשה, שוקק האי חיים עשרים וארבע שעות ביממה.
בשעות הקטנות של הלילה הופך ה"דונאו אינזל" למוקד-שעשועים ובילויים. יש כאן שפע של מסעדות ובתי-קפה, דיסקוטקים ומועדוני-לילה. תושבים מקומיים ותיירים, שגילו את האתר, יכולים למצוא בו כל שאוותה נפשם. בשעות היום רוחש המקום פעילות מסחרית עניפה. כאן אפשר להשיג משרוך-נעל ועד למכונית במחירים מוזלים, תוך עמידה על המקח.
סחר ער מתנהל באחרונה גם ב"לאנד שטראסה", שעד לא מכבר היה שקוע בתרדמה עמוקה. פרנסי העיר החליטו לנצל את הפוטנציאל של הרחוב, הסמוך לכנסיית סטפן הקדוש, ובו מאות חנויות ושוק-ירקות ופירות גדול. הם השקיעו בשיפוץ הרחוב המיושן הון-עתק והפיחו בו רוח-חיים. התוצאה: ה"לאנד שטראסה" הפך לרחוב מרכזי ושוקק פעילות, במשך מרבית שעות היום.
ואם במסחר עסקינן: רחוב מאריה הילפר, אחד מרחובותיה האלגנטיים של וינה, שינה את פניו והפך למוקד למחפשי מציאות. הכל בזכות התיירים ההונגריים, שהחלו פוקדים אותו בהמוניהם. כאן הם רוכשים בגדים ומוצרי חשמל ואלקטרוניקה, שאינם מצויים בארצם, במחירים מוזלים. מציאות אפשר למצוא גם בשוק הפישפשים, שמאחורי ה"נאש מארקט". שוק זה מתקיים אחת לשבוע, בשבת בבוקר, ונותני הטון בו הם סוחרים טורקים ויוצאי גרוזיה. כאן ניתן למצוא תמונות ומיסמכים משלהי המאה ה-19 ומהתקופה שבין שתי מלחמות העולם, בצד פיסלונים, כלי נחושת ובגדים ישנים, במחירים סבירים בהחלט.
דרשות המשוגע התורן בקצה השוק מוצב דוכן ועליו נושא את דרשתו "המשוגע התורן", המושך אליו קהל-אלפים. עד לאחרונה היה זה הכומר המלומד ווקלוליזה - דמות וינאית תמהונית, שניצב כמעט בעירום מלא, כשנהג להטיף, השכם והערב, לחזרה אל הטבע ולשלום עולמי וניצחי. סיסמתו של ווקלוליזה היתה: "אהבו את האור, את השמש, את הרוח והמים". הופעתו יוצאת הדופן היוותה אטרקציה לכל מי שהזדמן למקום והזדמנות להצטלם במחיצתו. אלא שלא מכבר שבק ווקלוליזה חיים, והיורש החדש שנמצא לו - אף הוא כומר תמהוני - מנסה ללכת בדרכו של ה"מורה", ואומנם מצליח, לפי שעה, למשוך אליו קהל-סקרנים לא-מבוטל, בעיקר בשעות הערב.
מוקדים חדשים של עליה לרגל בווינה הם בתיהם הציוריים של הציירים ארנסט פוקס והונדרטווסר, הממוקמים במרכזה של העיר. אף כי לא ניתן לבקר בין כותליהם, די להעיף מבט מן הרחוב כדי להתרשם מססגוניותם הרבה.
אתר הבילויים הלילי של גרינצינג כבר לא כל כך "אין", כפי שהיה עדיין בעבר הלא רחוק. אבל יש תחליף: הסיברינג - אתר-בילויים הסמוך לגרינצינג, אף הוא ברבע ה-19 של העיר, אתר זה שוקק פונדקים ציוריים רוחשי-חיים, ובהם מעדני גבינות ובשר, בצד יין תוסס. באווירה עליזה זו ניתן לבלות עד חצות הלילה.
ברובע סיברינג מצויים עדיין בתיהם של מי שהיה מזכיר האו"ם, קורט ולדהיים; של ראש הממשלה (בדימ.), ברונו קרייסקי, ושל ניקי לאודה, אלוף העולם לשעבר במירוצי מכוניות ובעל חברת התעופה האוסטרית לטיסות-צ'רטר, "לאודה אייר". סמוך מאוד לבתים אלה מצוי גם ביתו של איש העסקים האוסטרי-יהודי, אלפרד שטילר, לשעבר אחד מבעלי קונצרן הטקסטיל המוביל באוסטריה, "שפס". בביתו ממוקם מקלט-אטומי משוכלל, האמור להגן על בעליו בשעת צרה אם תתרגש, ושמצויים בו כלים ושימורים סטריליים ומוגנים מרדיואקטיביות למשך עשר שנים. אשרי המאמין.
