עד מחצית המאה הקודמת היתה העיירה סמרינג, הסמוכה לווינה, אתר-תיירות מבוקש ומפורסם לא רק ברחבי אוסטריה, אלא בעולם כולו. בזכות שניים ממלונותיה היוקרתיים - "פאנהאנס" ו"זידבאן" - נכספו, בעיקר, מי שנמנו עם אצולת הממון האירופאית לבלות בה את חופשתם - הקייצית והחורפית.
בשנות השישים של המאה החולפת, עם רכישתו של אחד ממלונות אלה על-ידי שייך סעודי עתיר-ממון - הקיץ הקץ על "תור הזהב" של הסמרינג, שמאז תחילת המאה הקודמת היתה לה עדנה. מהר מאוד נטשו אותה, תוך זמן קצר, תייריה המושבעים, וגורלה נחרץ להפוך למישכן לזוגות קשישים בלבד.
באחרונה החלו גורמי תיירות באוסטריה לנסות ולהשיב לסמרינג את עטרתה הישנה, שניטלה ממנה בשעתו, ולהפוך אותה שוב מעיירה מתה של בתי-אבות לאתר-נופש תוסס, כבעבר. עם נתונים טובים ובסיסיים כמו אלה המצויים, ממילא, בשטח עצמו - לא היתה זו, לאמיתו של דבר, משימה קשה מדי.
העיירה סמרינג ממוקמת 1000 מטר מעל פני הים, במרחק של 100 ק"מ מדרום לווינה, באלפים האוסטריים. בין שני הרי-שלג נצחי (השנייברג והרקס, שגובה כל אחד מהם הוא כ-2000 מטר), שאליהם ניתן להגיע ברכבל - ניצבים, עדיין, על תילם מה שהיו פעם שני מלונות הפאר המפורסמים של אצולת הממון. המיבנים, בעלי הסיגנון המיוחד, היו פעם טירות מפוארות של בית המלוכה האוסטרי ובין כותליהם גם נהגו בעלי "הדם הכחול" להקביל את פני אורחיהם החשובים מרחבי העולם.
אבל, מלבד שני המלונות היוקרתיים והמפורסמים - "פאנהאנס" ו"זידבאן" - היו בסמרינג גם מלונות צנועים יותר, פנסיונים, מסעדות, בארים ובתי-קפה לרוב. אלה עמדו, אומנם, בצילם של שני המלונות היוקרתיים, אבל היטיבו לשרת את קהל הנופשים - בעיקר חובבי הסקי, אבל גם את חובבי הנופש לשמו, שמצאו מרגוע, באוויר צלול כיין, בין עצי היער העבותים והירוקים, המקיפים את העיירה. כל אלה משמשים כיום כפונדקי-דרכים בלבד וכתחנת-מעבר לאותם רבים השמים את פעמיהם במכוניותיהם מווינה ואליה.
בעלי עסקי הנופש האלה, הסובלים זה כ-50 שנה משממון העיירה ומאובדן הילתה כאתר-נופש - שוב נושמים לרווחה. האתר הישן-חדש שב ופתח את שעריו לנופשים וכמה לחזור אל העבר המתוק - בעיקר, כמובן, בזכות פתיחתם מחדש של בתי המלון היוקרתיים שבו. אלה נרכשו בכסף מלא על-ידי בעלי-הון ויוזמה.
ממשלת אוסטריה הושיטה את כל הסיוע הדרוש לכך והאתר הוכשר לשמש את התיירים, אבל הפעם בסיגנון הנופש הצעיר של שנות המאה הנוכחית: בריכות-שחייה לרוב, סאונות המוניות, מיגרשי-טניס, דיסקוטקים וקזינו למהמרים. גם שני המלונות היוקרתיים שוב אינם מה שהיו בעבר. הם ירדו לפחות בדרגה אחת, כדי שגם מי שאיננו גביר בעמיו, יוכל לבלות בין כותליהם חופשה מהנה ובלתי נשכחת.
ולבסוף, פרט פיקנטי: בארכיון של מלון "זידבאן" המחודש מצאנו, בין היתר, תדפיס בעברית, המפרסם אותו בין לקוחותיו היהודיים בראשית המאה הקודמת. נאמר בן בין השאר: "מלון זידבאן נמצא בתוך הרי מרומים, עם מראה-נוף נהדר של סלעי אדליץ... כל הנוחיות המודרנית, טלפון בכל חדר וחדר, מים נוזלים קר וחם, אמבטיה, שתי מעליות, בריכה מכוסה, אולם מרווח, חדרי משחק וכתיבה, תזמורת, מסיבות-תה, קונצרטים בערב, חוג הברידג', מסעדה מעולה, מרפסות למנוחה, טניס, טניס-שולחן, גינות, מחלבה, טיולים להרים, סעודות-יער, מרכבות וכו'. הודות לאקלימו הקריר מעדיפים את מלון זידבאן לימי המרגוע בחודשי הקייץ"... אומנם, סגנון ראשית המאה הקודמת ובעברית העילגת של אז, אבל ההתרפקות על הנוסטלגיה המתקתקה של אותם ימים שווה גם היא משהו...
