השקרן העיקרי

בהתפזר האבק גיליתי כי כל הדמויות המעורבות בפרשה עשו לי חיים קלים והעובדות ניתנות לבירור בנקל. ח"כ טרטמן שיקרה בכל הנוגע להשגת התואר השני ולא יותר מכך. כפי שצויין בצדק, בשקרים מביכים כאלו נתפסו אחרים ואין להשוות בכלל את ההתנפלות עליהם לעומת ההתנפלות על טרטמן [עיין ערך התואר ד"ר לנשיא בית הדין הארצי לעבודה ועוד]. כבר נאמר שיש מי שסולחים לו על גניבת סוס ומי שמרשיעים אותו רק משום שהסתכל בקיר האורווה- אלו החיים. אמנון אברמוביץ לא עסק בשקרי התואר השני, אלא את המתקפה על טרטמן הוא בנה, כביכול, על יסוד פסק הדין שניתן בעניין תאונת הדרכים בה נפגעה [ראה בנוסף מאמר בגלובס "העמית של אסתרינה"]. כאן ניתן לאבחן את שקריו של המתחזה להיות עיתונאי, שכמו רבים אחרים הוא מניח שאיש לא יבדוק לעומק על-מנת לבחון את נכונות טענותיו. צר לי לאכזב אותך עיתונאי קטן שלי, קראתי את פסק הדין וכמי שעוסק בתחום שנים רבות גם הבנתי אותו. השקר הראשון נוגע לטענה של אי יכולת לעבוד יותר מ-4 שעות ביום. כל מי שקורא את פסק הדין מבין שמדובר באישור רופא תעסוקה לתקופה מוגבלת. אין שום קביעה כללית כזו בפסק הדין. בית המשפט קבע כי לטרטמן נגרם אבדן כושר השתכרות בשיעור 40% ואין לכך כל קשר למספר השעות שהיא יכולה לעבוד. השקר השני "ישב שופט בישראל, בבית המשפט המחוזי בחיפה, יצחק עמית שמו, ואפשר לה להצטייד ב-52% נכות לצמיתות ופיצויים ותגמולים בהתאם." כאן כבר בונה השקרן הזה את קביעותיו על בורות ציבורית בכל הנוגע לתביעות פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. על-פי סעיף 6ב לחוק, כאשר קיימת קביעת אחוזי נכות על-ידי המוסד לביטוח לאומי, קביעה זו מחייבת גם בתביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי ת.ד. מה לעשות - השופט לא איפשר לה "להצטייד" באחוזי נכות ומי שקבע את אחוזי הנכות הרפואית היה המוסד לביטוח לאומי ובית המשפט מחויב לקביעה זו. צחוק הגורל הוא שהליך קביעת אחוזי הנכות הרפואית במוסד לביטוח לאומי שנוא על הנפגעים, הסבורים, לרוב בצדק, כי ועדות המוסד לביטוח לאומי הן בשליטת המוסד ונוטות לרעת הנפגעים. יתכן מאד שלו מומחה אובייקטיבי היה קובע את שיעור נכותה של טרטמן הנכות היתה גבוהה יותר. השקר השלישי - קובע אמנון אברמוביץ "מקריאת פסק הדין מגיח חשד שמדובר במאחזת עיניים. אחת שחרף נכותה הקשה הנטענת 'שומרת על פסון, תדמית של הכל בסדר, אך באין רואים - אני קורסת'". גם כאן העובדות הן ההיפך הגמור- עדותה של טרטמן בבית המשפט נתמכה דווקא על-ידי ראיות שהציגה חברת הביטוח. חלק עיקרי בקביעות בית המשפט מתבסס על הקלטה סמויה של חוקרת שהתחזתה לעיתונאית ושראיינה את הנפגעת ב"ראיון עיתונאי". דווקא הדברים שאמרה באותו ראיון, בו שאפה להיראות במיטבה, הם ששכנעו את בית המשפט כי אכן, כפי שהדבר מוסבר לחלוטין מהפגיעות הקשות, התובעת סובלת מתוצאות התאונה למרות שהיא נחושה לעבוד ולהצליח. אין שופט בר דעת שיכול היה לקבוע אחרת. וקביעות אלו הן לכבודה של ח"כ טרטמן ולא לגנותה. הדמגוגיה והשקרים לא נעצרים כאן. כותב אברמוביץ "בית המשפט כה שש לשתף עמה פעולה שהיה מוכן לשלוח אותה לכנסת למרות שהיא מוגבלת, לא רק פיסית אלא אף 'נפשית'. אחת שסובלת מפגיעה בזיכרון, בריכוז, בקשב ו'משינויי התנהגות'. עיצרו לרגע וחשבו איזו מין שרשרת מזון מעוותת: הדפוקה הזו, 'פיסית ונפשית', תרוץ לכנסת, תשב אולי בוועדת חוץ וביטחון ותיטול חלק בדיונים בסוגיות של חיים ומוות, תצורף אולי לוועדה לבחירת שופטים ותבחר את שופטי ישראל". ובכן, כפי שקבע בית המשפט "התובעת נפגעה בחלקי גוף שונים, והועברה מחוסרת הכרה לבית החולים, שם אושפזה למשך חמישה ימים ואובחנו אצלה, בין היתר, שברים ביד שמאל, ברגל שמאל, בצלעות, ובחוליה גבית". נפגעים שסבלו מפגיעת ראש קשה אכן סובלים במידת מה מהפרעות קשב וזיכרון מסוימות. מדובר במגבלה נוירולוגית לא במחלת נפש ובשיעור שעל-פי התקנה משפיעה במידה מסוימת על יכולת התפקוד. אין בנכות כזו לפסול אדם כמעט לשום תפקיד ובוודאי שאין מדובר בחולה נפש או ב"מקרה נפשי". עיקרה המוחלט של הנכות שנקבעה לנפגעת היתה בתחום האורתופדי. הביטויים הנלוזים כמו "הדפוקה הזאת" שציטטתי לעיל יכלו להישמע ולהיכתב רק כלפי חברת כנסת שאינה ממחנה שלומנו. כאן כבר באמת מותר הכול. שקר נוסף- כותב אברמוביץ, "במסגרת ההתבדחות הכללית קיבל השופט ואימץ גם את הנתון, שבשנה הראשונה לפציעתה האנושה הצליחה התובעת לסיים בהצטיינות תואר שני במכללת טורו קולג', מאחר שבמכללה, להבדיל מאוניברסיטה, הלימודים קלים". גם טענה זו הינה כזב ושום "התבדחות כללית" לא היתה כאן. מי שטען את הטענה בדבר הצטיינות התובעת היתה דווקא חברת הביטוח שביקשה להוכיח כי הנפגעת בריאה לגמרי ועל כן ואני מצטט, "עוד הצביעה הנתבעת על כך שהתובעת סיימה בהצטיינות, בספטמבר שנת 1998, כשנה וחצי לאחר התאונה, את לימודי מנהל עסקים בטורו קולג' (נ/1)." דווקא התובעת התגוננה והסבירה, כי "היא סיימה אומנם בהצטיינות את לימודי מינהל עסקים, אך לא באוניברסיטה רגילה, אלא במכללה שהרמה הנדרשת בה נמוכה יותר." ביחס לאסתרינה טרטמן הכול מותר ולא חלים כללים מינימליים של הגינות עיתונאית, או אנושית. ניתן גם ללעוג להישגיה האמיתיים[תואר ראשון בהצטיינות במכללה] ולפקפק בהם וגם להעלות את קיומו של התואר הזה כהוכחה שלא נפגעה כלל ולא הגיע לה פיצוי ואם זה לא הולך אז אפשר גם לטעון שהיא אכן בריאה למעט מחלת נפש. את פסק הדין מגדיר העיתונאי כ"רווי חמדנות". מה שלא מספרים לקורא התמים הוא שמסכום הפיצויים שנפסק לתובעת נוכו תגמולי הביטוח הלאומי שבלעו את התביעה [למעט 25% המשוריינים במקרה זה בחוק], כלומר רוב הפיצוי שולם על-ידי חברת הביטוח למוסד לביטוח לאומי ולא לנפגעת- אבל את מי מעניינות העובדות במסגרת "ההתבדחות הכללית" של אמנון אברמוביץ. דומני ששוב ראינו המחשה ברורה מה פירוש מקרתיזם וציד מכשפות. אין לי לצערי את המגאפון שמעמידים אמצעי התקשורת לרב-סלפן אברמוביץ שאין לו שום מעצור מוסרי, אתיקה עיתונאית ושמץ של הגינות אנושית בבואו להרוס אדם. הגיעה העת שהתופעה הנקלית הזאת תטופל כראוי. ולבסוף, אדגיש איני חסיד כלל של חברת הכנסת טרטמן. היא ראויה לגינוי לגיטימי בשל דעותיה שבוודאי אינן דעותי ובשל התבטאויותיה הציבוריות בנוגע לציבור הערבי בישראל. את ההתמודדות הזו יש לעשות בדרכים הוגנות ולא בדרך הנתעבת שבה בחרו אברמוביץ ודומיו.