אינני יודע אם חברת הכנסת בעלת תארים או לא, אותי מעניין ניקיון הכפיים של מפלגה ושל העומדים בראשה.
מדינת ישראל נמצאת בתקופה האחרונה במצב של סחרור פרשיות הפוגע ברקמות העדינות ביותר של החברה. עוד לא התאוששנו מן הפרשיות שעל הפרק והנה פרשה חדשה - פרשת התארים של חברת הכנסת טרטמן: יש לה B.A או אין לה? סיימה תואר שני או לא? אין ספק סיפור מארץ הסיפורים. הכתבים עומדים דום, המצלמות מתקתקות, ההבזקים מסנוורים. חוזרים ומראים סרטים בהם מופיעה הגברת המכובדת עשרות פעמים, ממש שטיפת מוח. הביפר מזמזם: ליברמן חוזר מרוסיה. הכל רצים לשדה התעופה. ההיסטריה בעיצומה.
אף אחד לא עוצר ושואל: האם באמת מדובר בסיפור כזה מעניין, עד כדי כך שמכלים עבורו שעות של שידורים ישירים, ומורחים דפים שלמים של עיתונים? תשובתי היא כן, זהו תפקידה של התקשורת. ואמרו אתם: ממתי מחפשים יושר ומוסר במקומותינו, על אחת כמה וכמה בקרב חלק גדול מהפוליטיקאים? מה הבהלה? עוד דמות בקרקס הפוליטי הישראלי. העם קיבל את אשר בחר.
ולאחר שליברמן חזר והתייחס לפרשה, נזכרתי מיד בספרו המצוין של ד"ר נדיר צור - "רטוריקה פוליטית". וכך אומר צור: "במצבי לחץ נוטים מנהיגים ישראלים לשלב בנאומיהם נרטיבים, מיתוסים וסמלים שנדלו מ"מחסני החירום" שבהם נצברו ברבות השנים. מטרתם היא להביא להרגעה... ולהעניק לנאום צביון ממלכתי ומלכד".
משמעות הדברים הללו היא פשוטה: מנהיג המצוי בלחץ ומופיע בפני כלי התקשורת, יש לעשות זאת בארשת פנים רצינית, תוך שימוש בכמה סיסמאות העשויות להכניס את הציבור לחרדה ובכך להסיט בצורה אלגנטית מן האירועים שהסעירו את המפלגה או הממשלה. זהו פטנט מוכר, ידוע ובטוח להסטת דעת הקהל מן העיקר. ועתה, נותר לבדוק האם התיאוריה נכונה בישומה במציאות.
סקירת דברי השר לאיומים אסטרטגיים, מר ליברמן, המתייחסים לפרשת טרטמן תוכיח עד כמה צדק ד"ר נדיר צור. כך מצוטט השר ב-Ynet: "אני בהחלט מסכים שהיתה פה אולי תקלה בכל הצגת הדברים, בלהט, בהתלהבות, בהיעדר ניסיון, אז כל התמונה כפי שהוצגה היא הוצגה באמת תמונה שאינה מלאה ולא תמיד מדויקת. בין זה לבין כל העליהום יש פה אובדן פרופורציות לחלוטין. אני לא יודע מי מבין הכתבים ספר כמה קסאמים נפלו אתמול או היום על דרום הארץ, שבעה קסאמים נפלו על דרום הארץ. אנחנו מדינה בלי מפכ"ל".
במילים אחרות: חבר'ה, הגזמתם, הביטו סביבכם: אין מפכ"ל וקאסמים נופלים על ישובינו בדרום, ואתם מתעסקים בשרה המיועדת? הווה אומר - אם השרה המיועדת תהפוך לשרה בפועל, בעיית הקסאמים תיפתר? אם מחר יבחר המפכ"ל החדש, יהיה זמן לדון באישיותה הציבורית של מי שעתידה להחליט על מלחמה ושלום? ברור שלא, אך מר ליברמן יודע היטב שהקסאמים נוגעים לנימים הרגישות ביותר של כל אזרח. ומדוע לא להסיט את הפוקוס מן הפרשה אל הבטן הרכה של כולנו? תודו שזה לא כל כך מתוחכם, אבל זה יכול להיות יעיל.
וממשיך כבוד השר: "כעת מתנהל מו"מ על הסנקציות נגד אירן. ברגע זה גם מתנהלות הברחות נשק מסוריה לדרום לבנון, אז כדאי מאוד שגם התקשורת תכניס את כל הדברים לפרופורציה נכונה. עדיין החיילים שלנו נמצאים בשבי. אז עם כל ההערכה שלי וכל הפיקנטריה והרכילות והאהבה שלנו לרכילות, אבל צריך להכניס את הדברים לפרופורציה נכונה".
ומה הקשר בין הדברים שלעיל? אין קשר. אבל מדוע לא להפחיד את הציבור, ולו למען מטרה קדושה והיא הגנה על חברה נאמנה לדרכו של המנהיג ומפלגתו. אך מה זה משנה, הציבור הישראלי יקנה את דבריו, כמו שהוא קונה "לוקשים" של מנהיגים אחרים.
בעת כתיבת שורות אלה התבשרו אזרחי ישראל שמזכירות "ישראל ביתנו" החליטה לא למנות את טרטמן לשרה אלא את ח"כ אהרונוביץ, מעניין יהיה לשמוע את מנהיג המפלגה מגיב. אני מבטיח לכם שהרטוריקה תשנה כיוון. לליברמן היו מורים מצוינים בדמותם של מנהיגים שהתעלו לרמות הגבוהות ביותר של הרטוריקה, עד כדי שלעולם לא היית בטוח האם הכל אמת או מניפולציה פוליטית זולה.
ועל כך נאמר, כמובן בהשאלה: "דמגוגים אף פעם לא מתים אלא רק מתחלפים". עתה, אמרו את האמת: אתם בין 115 שב"רשימה"? אם כן, זכיתם; ואם לא, אתם טיפשים, אתם לא במקום הנכון: לא בחוות, לא במרכזי המפלגות. אין חדש תחת השמש - פעם פנקס אדום, פעם "רשימות" של מקבלי קולות ופעם ברשימות של נושאי התפקידים הבכירים.
מה שמעניין הוא שגם במצבים אלה הרטוריקה של הסניליות חוזרת: לא זוכרים, אין "פרשה" שהמעורבים בה זוכרים את המעשים הנפסדים שלהם. כ-ו-ל-ם שוכחים, אותה מנטרה, אותה המנגינה. והנה לכם הדוגמה של הפרשה האחרונה: ראש הממשלה בהתייחסו לגילוי: "אני לא מכיר את המסמך המפורט. הוא הוצג לי לפני זמן קצר מאוד. אני לא זוכר שאני חיברתי מסמך כזה, או שמישהו שהסמכתי אותו חיבר מסמך כזה".
ולבסוף, מצאתי לנכון לצטט את גיבור הספר "1984", ולא בכדי: "היה זה סתם מקסם - דמיון; כמו יום אביב חולף, אך מבט ומילה וחלום שטוו השאירו כאב בלב".
