"כלבים משתייכים לתא המשפחתי התל אביבי" תל אביב היא העיר עם הכי הרבה כלבים לנפש בארץ. מדי שנה מקבלים כ-24 אלף בעלי כלבים בתל אביב, ואני ביניהם, רישיון להחזקת כלב. על גב הרישיון, שהשנה מחירו 123 שקלים לכלב, מתנוסס דיוקנו של רון חולדאי ראש העיריה, ולידו מכתב אישי לבעלי הכלבים. בשנים קודמות היה זה מכתב קצר כתוב בנימה נזפנית שהרבה לעסוק בגללים. "בואו נירתם לשמירת עירנו, נאסוף את גללי הכלב בכל שטח ציבורי ונהנה מאיכות חיים גבוהה" - היה משפט המחץ באחת השנים. השנה הנימה השתנתה. דבר ראש העיריה לבעלי הכלבים התארך השנה והפך לפייסני עד חנפני: "יותר כלבים משתייכים לתא המשפחתי התל אביבי והופכים לחלק בלתי נפרד ממנו. לכן כשאנו מדברים על השאיפה להעלות את איכות החיים, אנו מתכוונים גם לאיכות חייהם [השגיאה במקור א.פ] של חיות המחמד ובעיקר של הכלבים" - כתב חולדאי ותיאר בהרחבה את הטוב שמרעיפה העיריה על כלביה. הגללים הוזכרו השנה במשפט אחד בלבד.
הכלבים כמשאב עירוני הטון הפייסני בדברי חולדאי עומד ביחס הפוך להתנהלותה הצינית של עיריית תל אביב כלפי בעלי הכלבים. מלבד עלות הרישיון, אני וחבריי משלמים קנסות גבוהים של מאות ואפילו אלפי שקלים בשנה, לא בגלל גללים, אלא בגלל רצועות. בתל אביב, אם אדם נתפס עם כלב ללא רצועה, עליו לשלם קנס של 500 שקל ואם הוא מאחר בתשלום, הקנס צומח במהירות ומתלוות אליו התראות ממשרד עורכי דין המתמחה בתחום. פקחי העיריה שמתייחסים בשיוויון נפש לזבל ולטינופת המושלכים בחוצות העיר, ולא טורחים לעקוב אחרי כלבים מזהמים, פועלים במסירות יתרה כשמדובר בכלבים ללא רצועה. לא אחת צפיתי נדהמת במרדף של פקח רכוב על אופנוע, דוהר בכביש נגד כיוון התנועה, עולה על מדרכות ומסכן הולכי רגל, כדי ללכוד בעל כלב ללא רצועה המנסה לחמוק ממנו.
בעניין חובת הרצועה אין הבדל בין כלב צעצוע לבין אמסטף רצחני, שניהם חייבים להיות קשורים. אלא שבמקרים רבים, דווקא כשמדובר בכלב מסוכן של בריון מאיים, הפקחים לוקים בעיוורון ומסתלקים ואילו כשמדובר בכלבי צעצוע של נשים, הם פועלים בעוז ובנחישות. כלביי, למשל, הם נוחי מזג ומוגדרים ברישיון העיריה כבלתי מסוכנים. באחת הפעמים ירדתי אתם לחצר ביתי ואחד מהם חמק מהרצועה ורץ לכביש. רצתי אחריו ותוך דקה או שתיים דלק אחריי פקח והשיג אותי בפתח הבית. הפקח דרש תעודות ואני ברוב זעמי סירבתי, אבל זה לא עזר לי. הוא עלה אחרי במדרגות רשם את מספר הדירה ואני את הקנס שילמתי.
ב-7 גינות תל אביביות יש שטחים קטנים ומגודרים שמותר לשחרר בהם כלבים ללא רצועה. כ-3428 כלבים על שטח של כמה עשרות מטרים רבועים. הצפיפות בגינות הכלבים היא לא תיאמן, וכדרכם של מקומות צפופים יש בהן הרבה אלימות. הגדולים רומסים את הקטנים, האמסטפים מאיימים על הפודלים, היללות מרקיעות עד לב השמיים ואין יום ללא כלב חבול, חבוט או נשוך משיני כלב אחר. הפקחים מסתובבים בגינות הללו לא על-מנת להשליט סדר - אלא כדי לקנוס בעלי כלבים שמפחד האמסטפים משחררים את כלביהם מחוץ למקום המגודר.
מרד בעלי הכלבים פרשת החניונים, הלכלוך ברחובות, החפירות האין סופיות בכבישים ובמדרכות, הבנייה הצפופה והמואצת, העדפת בעלי הממון והפקרת הזקנים וההומלסים - אף אחד מהנושאים הללו לא הביא למרי אזרחי בתל אביב, רק הכלבים. לא מזמן החלו הכלבים לחלות בגלל תנאי תחזוקה ירודים, והיעדר פיקוח וטרינרי בגינות. בעלי הכלבים הקימו קול צעקה, איימו בתביעות משפטיות והעיריה החלה לדאוג לניקיון הגינות. השיא היה לפני חודשים אחדים. העיריה נתנה רשות לחברה המייצרת מזון כלבים להשתמש יום אחד בשבוע בגינת הכלבים, כדי לפרסם את מוצריה. הגינה נסגרה לרגל "יריד" ובחלקת הכלבים פוזר מזון הכלבים של החברה כך שכל כלב שנכנס לחלקה נחשף לפיתוי שהרוב אינו יכול לעמוד בו, לזלול את האוכל.
בעלי הכלבים זעמו ונדברו ביניהם והחליטו להפגין. ביום שנקבע הגיעו לגינה כמאה איש, עמדו עם כלביהם מחוץ לגינה, סירבו להיכנס פנימה ושכנעו אחרים לעשות כמותם. כלב לא טעם את מוצרי החברה ונציגיה אף הוזהרו שיוכרז חרם צרכנים על מוצריה. הנציגים והעיריה הבינו את הרמז ושחררו את הגינה מנוכחותם. הזעם של חבריי בעלי הכלבים יכול להפוך בקלות לכוח אלקטורלי. רבים מהם הודיעו באותה הפגנה שהם מוכנים לסייע לכל מי שיבטיח להביא לסיום שלטונו של חולדאי בגלל יחסו לכלבי העיר ולבעליהם.
חולדאי שכנראה קלט את המסר, מנסה לרכך את יחסו ומבטיח "להקצות גינות ציבוריות נוספת לרווחתם של כלבים ובעליהם", אבל בעלי הכלבים לא מתרצים בקלות ולא בלתי מתקבל על הדעת שאם בבחירות המקומיות הממשמשות ובאות, פוליטיקאים תל אביבים יבינו כמותו את המסר ויכללו הבטחות לכלבים ולבעליהם בקמפיין הבחירות שלהם, הם יצליחו להביסו.
