"מי שהמטרה מותרת לו, מותרים לו גם האמצעים".
האם ישראל ניצבת בפני סכנה של השתלטות דיקטטורה עליה? מהם הגורמים שעלולים, חלילה, לדרדר אותנו במדרון החלקלק אל עבר תהום הדיקטטורה?
יתכן ושאלות אלה תיראנה בעיני האזרחים הזויות, בלתי רלוונטיות, כפי שלמדנו לדקלם בשנים האחרונות. לעניות דעתי אנו נמצאים כפסע בפני הקטסטרופה הזו, קרוב מאוד אל תחתית התהום.
המשבר הפוליטי בישראל הגיע לממדים מבהילים. ממשלות לא מצליחות למשול כתוצאה של העדר כל פלטפורמה משותפת בין המפלגות, עד כדי אי-יכולת ליצור מבנים פוליטיים יציבים. ראשי המדינה נמצאים בחקירות בחשד לשחיתות שאין כדוגמתה. אין להם לא הזמן ולא הכישורים למשול. הציבור מאס בפוליטיקאים, בממשלה, בכנסת ובמוסדות שלטון החוק. האמירה "כולם מושחתים" הפכה למטבע לשון העובר לסוחר. הציבור מצפה ל"מנהיג חזק", ש"יעשה סדר במדינה" ויציל אותה ממנהיגיה הבלתי ראויים. קיימת כמיהה בלתי סבירה שמישהו יושיע אותנו מן המערכת הפוליטית הכל - כך בזויה בעיני הציבור.
אין לציבור אמון ששלטון החוק ינצח לבסוף. ההפך: יש רבים הטוענים שנציגי החוק נגועים באותה ה"מחלה" של הפוליטיקאים. בג"צ הפך להיות שק החבטות של הפוליטיקאים ושל הציבור הרואה את המוסד הזה סכר בפני השגת מטרותיהם הלא כשרות. הדרישה שבג"צ לא יתערב בחקיקה של הכנסת כאשר אין חוקה ואין אפילו חוק יסוד שיגן על זכויות האדם והאזרח, היא דרישה מסוכנת ומבהילה.
גם פרופסורים למשפטים מצטרפים לעליהום על בג"צ ותומכים בצמצום סמכויותיו. אותם הפרופסורים היו בין אלה שהביאו עלינו את השיטה לבחירה ישירה של ראש הממשלה שהיתה אסון עבור ישראל. כיום הם מנסים למכור לנו את השיטה הבריטית לפיה אין התערבות בחקיקת הפרלמנט. אלא שישראל, סליחה על ההשוואה, אינה בריטניה לה יש מסורת דמוקרטית של מאות שנים. כל אלה המבקשים לעשות אקספרימנטים עלינו, מוטב שיירגעו.
הפוטנציאל הבלתי דמוקרטי של ישראל הוא גדול מאוד. רובה המכריע של האוכלוסיה הישראלית בא מתוך תרבות לא דמוקרטית: או מזרח אירופה או מזרח התיכון וצפון אפריקה. גם הדור השני והשלישי של אלה לא בדיוק מאמין בדמוקרטיה עד עמקי נשמתו. תורו של מבקר המדינה היה צפוי שיגיע. למרות חוק יסוד מבקר המדינה שבו מפורטים כל התפקידים והסמכויות של המבקר, הרי שעבודתו "מקלקלת" לרבים את חופש העשייה. פשוט הם אינם יכולים לעשות מה שהם רוצים. נכון שזו סיבה מספיק טובה לבטל את המוסד הזה?
המתקפה על התקשורת שנשמעה בשבוע שעבר בהקשר לפרשת "טרטמן" היא עוד הוכחה לניוון של הדמוקרטיה השברירית של ישראל. התקשורת במדינה דמוקרטית, עם כל הפגמים הרבים שיש לה, ויש לה, היא מאבני היסוד של שמירת הדמוקרטיה. אין פוליטיקאי שלא תוקף את התקשורת.
אי-לכך, כל אותם מוסדות פורמליים ובלתי פורמליים האמורים לשמר אותנו מן העריצות של השלטון מותקפים תוך דרישה להגביל אותם או להרוס אותם. אין סכנה גדולה יותר לדמוקרטיה מאשר שלטון שעושה כראות עיניו ולא מבוקר.
במצב נתון זה, כאשר ב"שוק" הפוליטי יש המוכרים לציבור הבטחות ומקסמי שווא פרי תפיסתם הלא דמוקרטית, עלול להיווצר מצב שלפרות באושים אלה יימצאו קונים רבים. פילנטרופים צמאי כוח ושררה, חדורים באידיאולוגיה פוליטית של קפיטליזם בלתי אנושי ומקושרים היטב למפלגות, הופכים להיות האטרקציה בעיני הציבור המיואש מן המצב הקיים.
גם המצב הכלכלי והחברתי מהווה צינור דלק השופך את תכולתו בעצמה רבה בבערה הקיימת. מובטלים, חסרי ישע, אנשים המשתכרים פרוטות מיגיע כפיהם, מביטים אל הנבחרים ושואלים מדוע להם זה מגיע ולנו לא? בסקר שפורסם לאחרונה מתברר שרוב הציבור חושב שאם לפוליטיקאים וחבר מרעיהם מותר לעסוק בשחיתות, גם לציבור הרחב מותר. במצב זה הרצועה תותר וישראל תהיה סיציליה, אם כבר לא הגענו לשם. ומה בשלטון המקומי? מצב דומה אם לא יותר גרוע. ישנם מקומות שהרימונים הם התגמולים המשולמים לראשי הערים. רבים מהם נמצאים תחת איומים על חייהם. האתננים המשולמים למקורבים ומיני אינטרסנטים אחרים מגיעים לסכומים אסטרונומיים.
התחושה הכללית היא ששלטון החוק הפך להיות לאות מתה וכל בריון יעשה כטוב בעיניו. הציבור מביט ולא מאמין: הפשע והשחיתות משתלמים. ומדוע לא נעשה גם אנו זאת?
אין גרוע ממצב מזה לעלייתם של כוחות בלתי דמוקרטיים. ייאוש והסלידה מן המערכות השלטוניות הקיימות, התחושה שמערכות אכיפת החוק משותקות ובלתי מהימנות, נגועות בנפוטיזם ושיקולים זרים, כל אלה הם מתכון לקריסת הדמוקרטיה.
דוח זיילר והתבטאויותיהם של שופטים ופוליטיקאים, הקרקס והמרמס, לא הוסיפו להעלאת מורל הציבור, בלשון המעטה. הציבור צופה במנהיגיו ולא מאמין. עם שאבדה לו התקווה יכול להיפרע. העם לא יהסס לבחור במי שנדמה לו שיעשה סדר במדינה. אותו האיש שיבטיח שלא יהיו יותר מאבקים פוליטיים, שהממשלה שיעמוד בראשה לא תהיה יותר קשובה לבית הנבחרים ולא לבג"צ, הוא האיש שעלול להקים דיקטטורה. הביטו סביבכם או הקשיבו: האם אתם לא רואים או לא שומעים קולות של כאלה היודעים איך לפתור את הבעיות בין רגע?
אל תחייכו ואל תבטלו בהינף יד את התחזית הקודרת. רבים לפניכם עשו זאת וביום בהיר אחד מצאו את עצמם כלואים בממלכת הסיוטים של הרוע. אני מכיר היטב את המנטרות הנשמעות מפי מדקלמים שזה מקצועם המנסים להרגיע ולטעון שאצלנו אין אפשרות של עליית דיקטטורה: "כל עוד הצבא הוא צבא העם", "בעת משבר העם מתאחד" ומיני סיסמאות נבובות שזמנן עבר. החברה הישראלית עברה מן הסולידריות שאפיינה אותם אל עידן האידיווידואליזם, משמע אני לעצמי. אני מציע לכל אלה המזלזלים בסכנות, לא להיות יהירים, לא לאמין שלעולם חוסן ושכאן לא תיתכנה הפתעות. ההיסטוריה גדושה עד כלות באיוולת. ישראל לא חסינה בפני זאת.
שומה על המנהיגים לשנות כיוון, לעשות הכל כדי למגר את הנגע הרע שבתוכנו, להראות לעם שטובתו היא לנגד עיניהם, אחרת אנו צפויים לאסון. יש בישראל אנשים טובים וישרים, בעלי פוטנציאל בלתי נדלה להוציא אותנו מן ה"בוץ" הקיים. עליהם להירתם כדי להציל את המדינה, גם במישור הפוליטי, גם הכלכלי וגם הביטחוני. שומה על כולם לקדם אותם, להבטיח להם שעשייתם היא למען קיומה של המדינה הזו, למען הדורות הבאים.
במקום מסקנות, אצטט את דברי טוקוויל המתייחסים לדמוקרטיה: "הדרך שבה אנו משתמשים במילים 'דמוקרטיה' ו'שלטון העם' גורמת בלבול רב . אם מילים אלה לא יוגדרו בבירור, ואם לא תושג הסכמה באשר להגדרתן, יהיה הדבר לתועלת רבה לדמגוגים ולעריצים".
במדינת ישראל המילים הללו לא הוגדרו. הויכוחים נמצאים בעיצומם מבלי שקיימת כל הסכמה בין הצדדים. במצב רגיש זה, ועד שתימצא ההסכמה בדמות חוקה לישראל, חובה על המוסדות הפורמליים והבלתי פורמליים להמשיך לפעול למען לא נמצא בבוקרו של יום אחד במצב שבו נתגעגע למה שהיה עד אז.
