יש לנו משמר אזרחי מפואר המתוקצב בהון עתק כדי למנוע גניבת תרנגולות מהלול ולהרתיע את כל אלה המבקשים לגנוב רכב שלא באמצעות הפשע המאורגן בתחום זה. האם לא הגיע הזמן להקצות לכל העמותות והעיתונאים הלוחמים בשחיתות תקציב עצמאי מקופת המדינה?
הרעיון המקורי איננו שלי. הוא שייך לאחת מחלוצות המלחמה בשחיתות, הגב' מיה קוך, אשר הלכה לעולמה היום, לאחר שמחלת הסרטן הכריעה את האישה אשר הצליחה להילחם ואף להביס את גדולי המושחתים במדינה.
השחיתות נהנית מתקציבי עתק. לרשות השחיתות עומדים מאות מליוני דולרים באמצעותם ניתן לרכוש ישירות ובאמצעות כיבודים וכדאיניקיות עקיפה שופטים, פרקליטים, שוטרים, וממילא גם פוליטיקאים ופקידי ממסד.
נגד עובדת החיים הזו לא ניתן לעשות כלום. כשיש משאב ציבורי השווה מליונים, והציבור עסוק כל כולו בצרות והנאות היומיום, החתולים חופשיים ללקק את השמנת המופקרת לה מבלי שהמדינה מקציבה אפילו אגורה אחת לטובת כל אותן עמותות ועיתונאים ויחידים המשוגעים לדבר המקדישים יום ולילה - תוך הקרבה אישית קשה - למלחמה בסרטן החברתי המחסל את מדינת ישראל, לא לאט ומאוד בטוח: השחיתות.
המלחמה האמיתית בשחיתות איננה יכולה להיות ממוסדת. כי הפשע בישראל הוא מאורגן, ומרושת היטב בכל המקומות שבהם אמורים לטפל בשחיתות. יש לו מספיק תקציבים לשלוט במינויים לתפקידים האלה והגנבים הגדולים באמת יודעים לשים שומר מטעמם שיילחם במושחתים המתחרים אבל שחס וחלילה לא ייגע בשחיתויות שלהם.
המלחמה האמיתית בשחיתות חייבת להיות מבוזרת. בדיוק כמו המלחמה ביתר הגרועים שבאויבי האנושות, היא חייבת להתנהל באמצעות פרטיזנים. "שרוטים". משוגעים לדבר. פגועים חדורי מוטיבציה אישית שלא ניתן לרכוש אותה בכסף ולא ניתן להכשיר אליה אנשים בקורסים של אוניברסיטה.
סיפורה של מיה קוך ז"ל והקמת עמותת "עוגן" מיה קוך זכרונה לברכה הייתה דוגמא מופתית ללוחמת שכזו. קוך, שעבדה כמזכירה בתנובה, התלוננה בפני מנהליה שקופאי החברה מועל בצ'קים שהועברו אליו. לאחר שהואשמה בהעלמת ההמחאות בעצמה היא הועברה לעבוד במחלקה אחרת. חקירה עצמאית שהיא ניהלה בחשאי צברה ראיות אשר הוכיחו שהקופאי הראשי ניהל עסקים לא כשרים עם סוכני החברה. הממצא לא הועיל, וב-1982 קוך שוב התלוננה על המעילה, ושוב הועברה למחלקה אחרת תוך שהיא מאוימת בפיטורים. שנה לאחר מכן היא פנתה אל השופט חיים כהן ז"ל. הוא הפנה אותה אל "האגודה לזכויות האזרח" ובסיועה היא הגישה תלונה במשטרה.
בעקבות התלונה הורשעו ופוטרו מעבודתם הקופאי ושני סוכנים נוספים, אך תנובה ו"מאפיית שוק המזון" (כפי שכינה אותה קורבן אחר של אותה מאפיה, משה בדש מפיקנטי) לא סלחה לעובדת שהעזה לחשוף שחיתויות. זמן קצר אחרי ההרשעה פיטרו אותה ופרצו לביתה, כפי שמשרדי חקירות נוהגים לעשות, התיק הרפואי שלה נגנב ותנובה הזמינה "משום מה ובמקרה" חוות דעת מפסיכיאטר שלא פגש אותה או דיבר איתה מעולם, אך פסק שיש לאשפז אותה מיידית וכי כל מה שהיא מספרת אינו נכון.
כל מי שיודע כמה בזול ניתן לקנות ימי חופשת מחלה מרופא, ממילא גם יודע שלתאגיד כמו תנובה לא הייתה בעיה להשיג אישורים רפואיים שהיא אפילו חתול, ולרכוש שופט שיתן לחוות הדעת חותמת משפטית באמצעות העסקת הבן או החותנת שלו בשכר המתאים...
הסיפור פרץ לתקשורת וקוך הגישה במקביל תביעה נגד תנובה בבית הדין לעבודה. ב-1987 הסתיים משפטה נגד תנובה לאחר שהחברה חוייבה לפצות אותה בגין עוגמת נפש ואובדן הכנסה. בהמשך היא תבעה את הפסיכיאטר שהורה לאשפזה. "הסיפור ארך 11 שנים ושני בג"צים, שבסופם הוא הפסיד ב-1997", היא תיארה בראיון לתקשורת. בשנת 1989, בעידודו של השופט כהן, החליטה קוך שעליה לעבור מן הפרט אל הכלל והקימה את עמותת "עוגן". "עקב הפרשייה שלי חשבתי שצריך להקים עמותה שתסייע לאנשים במצב דומה, זו היתה גם דרך להחזיר את החוב שלי לחברה שעזרה לי לנצח במאבק", היא סיפרה בהתרגשות.
מאז, העמותה עומדה לימינם של אנשים שחשפו שחיתות או אי-סדרים במקום עבודתם, ובמקום לקבל ציון לשבח, נפגעו וננקמו. מיום הקמת העמותה עד ליום מותה של קוך, ששימשה כיו"ד העמותה, טיפלה העמותה בלמעלה מ-1,000 מקרים. בין היתר, העניקה העמותה ייעוץ משפטי לכל פונה שתלונתו נמצאת מוצדקת, והציעה לגופים פרטיים וציבוריים הרצאות וסדנאות העוסקות בגילוי שחיתות מערכתית וביעורה.
בנוסף, במהלך שנות פעילותה, העבירה "עוגן" שני חוקים. "חוק הגנה לעובדים", שנחקק ב-1997 ותוקן ב-2002, הקובע כי אסור לפטר עובד רק בגלל שחשף מעשי שחיתות, וכי על המעביד להוכיח שהפיטורים לא נעשו בשל חשיפת אי הסדרים. כמו כן חוקק "החוק לעידוד טוהר המידות", שהועבר ב-1992, והקובע כי יש להעניק תעודת הוקרה לחושפי שחיתות. "מדובר בתעודה, אפילו לא במדליה, רק חתיכת נייר שהנשיא או יו"ר הכנסת אמורים להעניק, אבל עד היום איש לא קיבל אותה" קבלה קוך מייד לאחר שהיא זכתה לקבל את "אות הלוחם בשחיתות" של התנועה לאיכות השלטון, אשר היא ותנועת אומ"ץ נאלצים לתת באופן פרטי את מה שהחוק מחייב את המדינה להעניק כצל"ש ציבורי.
בתקופה האחרונה לחייה, ניסחו קוך ואנשי העמותה שלה, הצעת חוק לפיה קרובי משפחתם של ההנהלה וחברי הוועד המנהל בחברות ובמוסדות, לא יורשו לעבוד במקומות אלה. סביר להניח שפטירתה של מיה קוך לקחה לקבר גם את החוק החשוב הזה. בדיוק כמו חוק אחר שלא הצליחה לקדם עד הסוף, המבוסס על מודל אמריקני, לפיו המתלוננים על שחיתות יוכלו לתבוע את מקומות העבודה שלהם בעצמם - גם אם לא מוגש כתב אישום בפרשה מסיבות של טיוח ואינטרס של אנשי המשטרה והפרקליטות לחפות על מבצעי השחיתות - ולקבל חלק מהפיצוי. מעין מנגנון של קובלנה פלילית ציבורית, אשר הייתה מדרבנת את חושפי השחיתויות ומבטיחה שמלחמתם בשחיתות לא תהפוך אותם לעניים חסרי כל.
סרטן השחיתות יכריע גם אותנו מיה קוך הלכה לעולמה היום. סרטן השחיתות יכריע גם אותנו כמדינה. ישנם כיום חבורה נכבדה של פרטיזנים ומשוגעים לדבר, הנלחמים בשחיתות בכוחם הדל, והשחיתות מצידה אינה טומנת את ידה בצלחת ומכשילה אותם ואת פרנסתם ופוגעת בשמם הטוב ומאיימת על חירותם וחופש הביטוי שלהם בכל דרך ולנבזיות אין גבולות.
יואב יצחק, אריה אבנרי, אלעד שרגא, אברהם (פריד) פריצי, יראון פסטינגר, חיים יטיב, שבתאי עזריאל, פילוביץ' שחף, ישעיהו רוטר, אורי מילשטיין, אביתר בן-צדף, עמיקם לוין, יוסי דר, משה הלוי (הלמו), ועוד רבים וטובים אשר הציבור חייב להעניק להם אמצעים וחמצן כדי שינהלו את המאבקים החשובים שלהם למען קיומה של המדינה כולה.
המלחמה בשחיתות לא חייבת להשתלם כעסק כלכלי. אבל היא חייבת לאפשר ללוחמים בה להתקיים ולממן את אמצעי הלחימה שבלעדיהם אין לדון קישוטים האלה שום סיכוי להתמודד עם אצולת השחיתות השולטת למעשה על כל הברזים והתקציבים במדינה ומתפרות התיקים במדינה.
אותם אנשים האחראים על האחריות, אותם מושחתים מקצועיים המחוללים מהומות על כל כתם זניח בפרצופו של השכן אבל לא מסוגלים לראות את הגיבנת של עצמם וגם לא הכתם הממאיר הגדל לו פרא על פרצופם הם, הם גם אלה המעניקים סמכויות ומינויים לאנשים מטעם כדי שלא יגלו את מה שהם מעוללים וירדפו עד חורמה אחר מתנגדיהם גם באמצעות האשמות שווא ותפירת תיקים וגוזמאות וניפוח דברים והוצאתם מעל ומעבר אל כל פרופורציה.
אם המדינה תעניק רק מאה אלף דולר כמקדמה לכל אחד מהשמות שהזכרתי, ועוד מאה אלף דולר מענק על כל פרשה שהם יצליחו להביא לחשיפתה עד כדי הרשעה - נדע כי שלטון החוק זה לא רק סיסמה סתמית של מושחתים המטיפים לאחרים להיות בסדר כדי שיממנו בפראייריות שלהם עוד מיסים שיגיעו בסופו של תהליך לכיס של המושחתים, אלא שיש לנו משמר אזרחי בדרך היחידה שבה ניתן להילחם בשחיתות: עצמאית, חיצונית, ובלתי תלויה. כך גם אולי יתגייסו עוד ועוד אנשים מוכשרים ויעברו מהצד של השחיתות הכל כך משתלמת לצד של הלוחמה בשחיתות שתהפוך לפחות ופחות מאמללת.
בסך-הכל מדובר בגרושים. מיליון דולר בקושי, כשלהערכתי המדינה הפסידה לפחות עשרה מיליון דולר ביום מעיסקי הפשע המאורגן והממוסד רק בתחומי הברחות המכס המולבנות, מעילות גניבות הדלק, הונאות בשוק ההון והבורסה הממוסדות, תעשיית גניבות הרכב המאורגנות בחסות שלטון החוק, והרכש הפיקטיבי והעודף והמופקע של המדינה בכל מיני שירותים פיקטיביים ומוצרים מסופסרים תחת הכותרת המעורפלת של המושג "ביטחון"...
