אולמרט מסוכן לבטחון המדינה

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, חצה הפעם את הקו האדום. עתה אין מדובר "רק" בקבלת שוחד בהקף של מאות אלפי דולרים בפרשת כרמיה. גם לא במעורבות פלילית לכאורה בהפרטת בנק לאומי, ואף לא בסיוע לחברים ולמקורבים בשורה של מינויים ובמענקים ממרכז ההשקעות. הפעם מדובר בבטחון המדינה. תרתי משמע. אולמרט פצח (יום א') במתקפה מתוזמנת נגד מבקר המדינה, במטרה להדוף את הדוחות המפלילים נגדו, וגם כדי לסכל אפשרות הקיימת גם עתה: הקמת ועדת חקירה ממלכתית על-ידי הוועדה לביקורת המדינה, לאור ממצאי מבקר המדינה. אנשיו פועלים עתה כדי לגמד את ממצאי המבקר ולהסיט את הביקורת לפסים אישיים. אולמרט מכוון לדוח בעניין העורף, ובד-בבד עם כך הוא מנסה למוטט את ממצאי המבקר בכמה פרשות פליליות:

• טיוטת דוח המבקר בפרשת כרמיה שנחשפה ב-Nfc. הטיוטא מצביעה מפורשות על שוחד שקיבל אולמרט בהקף של מאות אלפי דולרים. אולמרט טרם השיב לטיוטא. הוא ביקש וקיבל ארכה של 20 ימים (עד 20 במרס);

• טיוטת דוח בנושא מרכז ההשקעות. הטיוטא מצביעה על הטבות בהקף של מיליוני ש"ח שסידר אולמרט למקורביו. אולמרט ביקש וקיבל שלוש ארכות, האחרונה בהן הייתה עד סוף פברואר. אולמרט לא עמד בזאת והוא טרם הגיש את תשובותיו;

• דוח הבדיקה בפרשת המינויים ברשות לעסקים קטנים אותו חשפנו לראשונה ערב הבחירות לכנסת. המבקר המליץ ליועמ"ש על חקירה. היועמ"ש עומד להודיע בימים אלה את החלטתו;

• פרשת הפרטת בנק לאומי אותה חשפנו לראשונה ב-Nfc, שבה פעל אולמרט תוך ניגודי עניינים פליליים לכאורה. אולמרט טרם נחקר;

• והפרשה החדשה אותה חשף עמיתי, רביב דרוקר - סידור הטבות ומינויים, באופן בלתי חוקי, ליותר מ-100 גורמים.

אולמרט מנסה להרוס את מוסד הביקורת. אם יצליח בכך, הוא יוכל אולי לעמעם את הממצאים נגדו בפרשות הפליליות. כדי להשיג מטרה זו, אולמרט אינו בוחל באמצעים. הוא מבקש הפעם, כאמור - ממניעים אישיים, לעכב את פרסום דוח הביניים של מבקר המדינה בנושא תפקוד הממשלה והרשויות בזמן מלחמת לבנון השנייה. לשם כך הוא שוב משתמש בתקשורת, כדי להכפיש את מבקר המדינה ולבזותו. גם הפעם, כתבי ופרשני החצר, ובהם אמנון אברמוביץ', משתלחים במבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס. גם עתה, שומו שמיים, וברצותם לשמור על האתרוג התורן, הם מסכנים את בטחון המדינה ואזרחיה. וחמור עוד יותר: כלי התקשורת, ובהם ערוץ 2, נותנים במה חופשית לאברמוביץ' ולשכמותו, שממש חותרים ומחבלים באינטרס הציבורי. אין ולא יכול להיות ספק: עבודת הביקורת של משרד מבקר המדינה, המבוצעת מבוקר עד ליל על-ידי יותר מ-50 בודקים, נעשית ביסודיות רבה. המבקר לינדנשטראוס ראוי לכל שבח על עמידתו בלחצים, בנושא זה, ועל כך שהוא נוטל על שכמו את המשא הזה. אולמרט התבקש כבר בדצמבר 2006 להעיד בפני אנשי המבקר, אך הוא סירב. כל שרי הממשלה הנוגעים בדבר התייצבו ומסרו עדות, אך אולמרט בשלו. הוא עושה דין לעצמו, וממאן למלא את חובתו הבסיסית כאיש ציבור בכלל וכראש ממשלה וחבר כנסת בפרט. יותר מכך: אולמרט מנסה לטרפד את עבודת הביקורת, הנעשית כדי לבחון את הכשלים ולהגיע למסקנות/המלצות - שתכליתן שיפור יכולת ההגנה על בטחון המדינה ואזרחיה. במקום להודיע על נכונותו להתייצב כל אימת שיידרש, הוא מנסה לחבל בעבודת הביקורת, משל היה איש החיזבאללה. בשל זאת, לגישתי, הוא הופך לאיש מסוכן לישראל. תחת זאת הוא דרש לקבל שאלות בכתב. אולמרט קיבלן כבר בסוף ינואר 2007, אך עד כה הוא טרם השיב עליהן. ועתה, חצוף שכמותו, הוא טוען שלא קיבל זכות תגובה באופן ראוי... אין ולא יכול להיות ספק: האינטרס הפרטי של אולמרט - כן קיבל או לא קיבל זכות תגובה באופן ראוי - לא יכול להיות השיקול העיקרי, מצד מבקר המדינה, לפרסם או לא לפרסם דוח ביניים. שהרי על הפרק עומד בטחון המדינה, ויכולת העורף לעמוד במבחן אם חלילה שוב תפרוץ מלחמה, כזו שתיכפה עלינו בגלל אנשים מופקרים ומושחתים כמו אולמרט (שכבר גרר את ישראל למלחמה מיותרת), או בגלל אוייבים מבחוץ. במדינה מתוקנת היה נדרש מבקר המדינה לפרסם או להגיש, ובמהירות האפשרית, כל ליקוי או כשל שגילה. האינטרס האישי של מאן-דהוא מתגמד ואף מתבטל בפני האינטרס הציבורי. אלא שכאן בישראל, ולמעשה רק בישראל, נוצר מצב מוזר: כתבי/פרשני חצר כדוגמת אברמוביץ', נחום ברנע ובן כספית, מסייעים, במעשיהם, להחליש את יכולת העמידה של מדינת ישראל.