לגבי אדם מן היישוב מקרה טרטמן יכול להצטייר כדוגמא של עדת כרישים שמריחה דם, ומסתערת על הקרבן מכל הכיוונים. ניתוח המקרה מצביע על אסתרינה שהביאה על עצמה את ההתקפה, במו פיה, שחצנותה, יהירותה ולא במעט בגלל דעותיה הקיצוניות, הערותיה הגזעניות ואמרות שפר או איוולת אידיאולוגיים.
המקרה שלה מזכיר אדם שפותח את החלון בחורף, רוח פרצים נכנסת פנימה, מפזרת את הניירות שעל השולחן, והאדם במקום להאשים את עצמו, מאשים את הרוח.
מה חשבה לעצמה גב' טרטמן שטענה שהיא בעלת תואר שני אקדמי, שהתקשורת תעבור בשקט על כל שלל המלל שלה, בנושאי המדינה, יעודה, ציוניותה והישגיה האישיים - שנראו מרשימים למדי על הנייר, בלי בדיקה או תהייה.
מה חשבה לעצמה - מי שהתהדרה לתקופה קצרה בתואר ראשון ושני, משתי אוניברסיטאות מובילות, שלא ניתן לבדוק את הנושא בקלות. מה חשבה לעצמה - אסתרינה שלימודי תעודה במסגרת השתלמויות אוניברסיטאות או לקיחת קורסים לקראת תואר שני או שווה ערך, נחשבים לתארים. אם כן זה עלבון לאינטליגנציה שלה, שלנו ופגיעה בבעלי תואר ראשון ושני מבין הציבור שהשקיעו מזמנם מרצם ולימודיהם בקבלת תארים אקדמיים, מאוניברסיטאות מובילות ביושר ובזיעת אפיים.
במאמר של סימה קדמון, עיתון ידיעות אחרונות מיום 2.3.07 מצוטט דובר המועצה להשכלה גבוהה, שהתואר שקיבלה ממכללת טורו קולג' - הוא שווה ערך לתואר בגידול אורז. מכאן שהתואר השני - היה כנראה בגידול זיתים.
מבחינתה של גב' טרטמן, שלא הפנימה עדיין, את גודל האיוולת שבהעמדת הפנים שלה, הטעות היתה רק בניסוח הדברים ולא במהותם, שאילו היתה אומרת לימודי תואר שני - הכל היה בא על מקומו בשלום והתקשורת לא היתה תוקפת אותה אלא אולי מלטפת אותה ואת פצעיה מאז תאונת הדרכים הקשה.
גם לגבי התאונה שהיתה קשה פיזית ונפשית הגב' טרטמן לא השכילה לשכנע את הציבור שקיבלה את הפיצויים וגובה הנכות ביושר ובדין. כדי להבהיר לציבור, שאמנם נכון שרופא תעשייתי קבע לגברת את המגבלה של 4 שעות ליום עבודה למשך שנה, אבל בית משפט הבא לקבוע נכות ופיצויים, מחשב את פרק הזמן מיום פסק הדין עד גיל 60 (גמלאות לנשים - לפני התיקון), ואת כושר העבודה המשוער מול האובדן של אדם בריא, וכך תוך שכנוע מרשים של בית המשפט הצליחה הגב' טרטמן לקבל פיצויים של מאות אלפי שקלים. שהרי ברור לחלוטין, שבשביל אבדן כושר עבדוה לתקופה של שנה אחת בלבד לא מקבלים מיליון וחצי ש"ח, שלא לדבר על פגיעה בזיכרון, קשב ויכולת ריכוז.
אז למה חשבה אסתרינה - שהתהדרות בתוארים לא לה - זה דבר חיוני לקידום הקריירה הפוליטית שלה. זה נבע מהרצון לשדרג את עצמה, להראות לציבור, שהיא לא סתם עוד פוליטיקאית אפורה, או עסקנית פוליטית, או פודל של ליברמן, אלא אשה עצמאית, אינטליגנטית, נמרצת, בעלת דעות קיצוניות מקוריות של טוהר הגזע והמדינה.
בחורה מבית חרדי, ירושלמית גזעית לדורותיה, מרדנית שהלכה לצבא, צנחה, התקדמה והגיעה לדרגת רס"ן + 4 ילדים. מרשים למדי ויפה, אך כנראה זה לא הספיק לה והיה צורך גם בגלימה אקדמית, כדי להשלים את התמונה.
חבל שהיא לא למדה מן העבר (הלא רחוק), כאשר שופטת מכובדת ונשיא בית הדין לעבודה - צרפו לעצמם תוארים אקדמיים בטרם עת ונאלצו לתקן את הרזומה בהתאם, ועכשיו מתברר שגם שר הקליטה, מיהר לתקן את ההיסטוריה האקדמית שלו ולמחוק את התואר השני מן האתר של הכנסת והמפלגה. ולא לשכוח את פרשת התוארים מאוניברסיטת לאטביה. בכל המקרים התגובות והטיעונים לטעויות היו מגוחכים וילדותיים, כשהאחראיים הם כמובן העוזרים או הקלדנית.
עם זאת, יש גם אמת בטענותיה, שהתקשורת הגזימה איתה מעבר לגבולות הנדרשים, ביחס לאותן שגיאות שנתגלו אצל האחרים, כמתואר לעיל, ועברו לסדר היום הציבורי ביתר קלות.
צודקת אסתרינה שהתקשורת חצתה גבולות וקווים, לא בחקירה ובגילויים, אותם היתה חייבת לפרסם ועשתה עבודה עיתונאית ומקצועית לשמה, אלא בתחרות שהתפתחה בין הערוצים בטלוויזיה ברדיו ובתקשורת הכתובה. מי יבוא לגילוי חדש כל יום, תוך הדגשת הקרדיט האישי של הכתב או התחנה או העיתון. התמונה שנתקלה אצל חלק מהציבור היתה של ציד אדם, תוך רמיסת כבודו האישי והפוליטי, מבלי להתחשב שמדובר בילדים, במשפחה ובאדם שהגם ששגה וטעה, עדיין יש לו זכות לכבוד עצמי ושמירה על מסגרת שמו הטוב. אומנם הגב' טרטמן - הציגה מצג שווא, ואם יתברר שנהנתה מתוספת כספית בשל הצהרותיה על תואריה האקדמיים, מדובר בלשון משפטית בקבלת דבר במרמה, אבל עדיין מדובר באדם שנבחר לכנסת בצורה חוקית ופגיעה לא מידתית בה, היא גם פגיעה במפלגתה ובוחריה, אלא אם זאת היתה הכוונה.
כפי שציינתי, בכמה מאמרים קודמים, בנושא, כמו בפרשת הנשיא קצב והשר רמון: "סיכול ממוקד ברמון", "עדיף לנשק את המזוזה", "הנשיא מא' עד ת'", בהם הדגשתי את העובדה שהתקשורת לא פעם חורגת מגבולותיה, עוברת את קווי המידתיות הציבוריים, אתיים, מוסריים, המצופים ממנה כתקשורת רצינית ועצמאית ומתנהגת כעדת כרישים שמריחים דם, וכאשר מדובר בדמם של אנשי ציבור, הלהיטות לתקוף ולנגוס בגופות, גדולה יותר וטעימה יותר.
אין מחלוקת על חשיבותה, יעודה ומטרותיה של עיתונות חופשית במדינה דמוקרטית, אך יש מחלוקת לגבי גבולות חדירותה לתחומי חיי הפרט והזכות לפרטיות המוענקת מכוח החוק וכללי התנהגות חברתית גם לאנשי ציבור. גב' טרטמן החליטה לקחת פסק זמן, ובשלב זה אין לה - לא תואר ולא הדר.
