ביום 25.8.06, כעשרה ימים לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה, התפרסמה במוסף הארץ הכתבה "
ההימור של ג'רי", מאת אורי בלאו. הכוונה לג'רי גרשון, אלוף פיקוד העורף. בכתבה צוטט גרשון האומר לוועדת חוץ וביטחון בסמוך לתחילת המלחמה: "צה"ל פינה כבר 90 אחוז מהחומרים המסוכנים במפרץ חיפה... עשינו רידוד ודילול של החומרים המסוכנים כמו מכלי אמוניה. 90 אחוז מהסכנה שנשקפה לציבור מאותם חומרים ירדה. הדילול נמשך ואנו מוגנים כעת ברמה גבוהה".
יומיים לפני כן, ב-23.8.06, התפרסמה בעניין הכמויות במיכל האמוניה
כתבה אחת מתוך שתי כתבות חשובות נוספות ברדיו חיפה, מאת מאיה איטקין. עמי אלכסנדרון, סמנכ"ל חיפה כימיקלים (בעלת המכל), אמר: "זה המיכל הממוגן ביותר בעולם שנבנה עפ"י עקרונות הבנייה, התכנון והמיגון לפי תוכנית של הרשות לפתוח אמצעי לחימה ברפא"ל ובהנחיית הג"א ופיקוד העורף. המיכל רוקן במלחמה ולא סיכן את תושבי חיפה,
בסוף המלחמה הוא כבר היה ריק."
חמישה חודשים מאוחר יותר, ב-23.1.07, סיפרה איטקין מרדיו חיפה על
יום עיון שהתקיים באוניברסיטת חיפה. בכנס, השתתף גם ד"ר אפריים לאור, מי שהיה עד לשבועות האחרונים יו"ר ועדת ההיגוי הממלכתית להיערכות לרעידת אדמה. מדובר באדם שאפשר לסמוך עליו שייעשה את מה שצריך, בלי הנחות ובלי הצגות, ועתה הוא בחוץ. בין השאר אמר לאור: "
הרשויות השונות שיקרו לממשלה ולעם כאשר דיווחו כי כמויות החומרים המסוכנים שנמצאים במפרץ חיפה ירדו במהלך המלחמה."
אז מה האמת בעניין הכמויות? לאור צודק!! לפי נתונים של המשרד להגנת הסביבה שהגיעו לידי, היתה כמות האמוניה במיכל כ-8,000 טון ביום 13.7.06 עם תחילת המלחמה, ואילו בסוף המלחמה, ב-14 באוגוסט, הכמות הגיעה לכ-2,000 טון, כאשר הירידה בכמויות היתה הדרגתית. כלומר, המיכל לא היה ריק, אף לא ב-90%.
נתונים אלה עמדו בסתירה להצהרות אלוף פיקוד העורף גם לפני המלחמה, והוכיחו שהאיש אינו יודע על מה הוא מדבר.
אלוף פקע"ר: "במקרה מלחמה הכמות תרודד" כחודשיים לפני פרוץ המלחמה, במאי 2006,
נשלח מכתב מלשכת אלוף פקע"ר
שהמיכל ממוגן הואיל ובעת מלחמה הכמות תרודד במהירות. ביום 7.11.06,
פניתי אליו במכתב, דרשתי לבטל את האישור שנתן למיכל ונימקתי במילים הבאות: "
מספר שבועות לאחר שהוצא המכתב, פרצה מלחמת לבנון השנייה והתיאוריה כשלה במבחן המעשי, כאשר האזור כולו הותקף בטילים בעוד המיכל היה בתפוסה בשיעורים ניכרים. דהיינו, ברור הוא שהקביעה הנ"ל היא מוטעית מיסודה ואין כל אפשרות לרדד במהירות את הכמות. להיפך, עוד הועלו חששות שאם הכמות תפחת מרמה מסויימת, עלול המיכל עצמו להינזק."
עד היום לא הגיעה תגובתו של ג'רי גרשון.
לא רק אני ממתין לתשובתו ולא רק מבקר המדינה. גרשון וגם אחרים שהותירו אוכלוסיה גדולה בקרבה למתקני חומרים מסוכנים המותקפים בטילים, חייבים בראש ובראשונה לספק תשובות לכל תושבי חיפה והקריות, שמתקשים לחיות עם האיום על חייהם ושלומם, ובעצם לכל תושבי המדינה. בינתיים, הם מבקשים שלא לפרסם מידע על המחדלים, כל עוד הם טרם סיפקו את התירוצים המתאימים. ההיגיון הציבורי אומר, שצריך ראשית לבקש מהם להיפרד מתפקידם, עד שיתברר אם אפשר להמשיך ולהפקיד בידיהם משימות ציבוריות בעלות משקל.
התייחסות לעניין מניעת התאדות האמוניה לפי כותרת הכתבה הנ"ל מיום 23.8.06, אלכסנדרון (כאמור, סמנכ"ל בחיפה כימיקלים) טען: "האנשים שמפיצים תרחישי אימה על מיכל האמוניה מפיצים כותרות שאינן אחראיות
ולא רלוונטיות לתחום ההתמחות שלהם".
עם כל הזהירות בכבודו של אלכסנדרון, קל לי להפריך את טענתו זו.
בשנת 2002, נפגשתי אתו ועם גבי פוליצר, המנכ"ל דאז של חיפה כימיקלים. השניים טענו שלסביבה לא תישקף כל סכנה במידה ותיפלט אמוניה, מאחר שיש להם אמצעים למנוע את התאדותו.
סוכם איפה שייערך במפעל ניסוי התאדות אמוניה בנוכחות מדענים. התחלנו לנהל מגעים, אך הניסוי לבסוף לא התקיים. נאלצתי לבטלו לאחר שחיפה כימיקלים סירבה להמציא למדענים פרטים ונתונים על הניסוי המדעי הצפוי "מטעמים משפטיים וביטחוניים". אודה שעד היום, טרם הצלחתי להבין כיצד אפשר להגביל מדע טהור בנימוקים משפטיים או ביטחוניים.
חיפה כימיקלים ממשיכה להזמין אורחים, לחלק להם כובעים ירוקים ולהציג בפניהם בריכת אמוניה נוזלית ועליה כדורי ציפה כלשהם. לדבריהם, במקרה של נזילת אמוניה, שכבת הכדורים תגרום לאמוניה לקפוא וליצור שכבת בידוד שתמנע התאדות האמוניה. אולי זה טוב להדיוטות, כדי שינידו ראשיהם בהבנה, אך לא לאנשי מקצוע. העובדה היא ש"מנימוקים משפטיים וביטחוניים", חיפה כימיקלים סירבה להעמיד את התיאוריה לבחינה מדעית (
קישור לתיאור השתלשלות המאבק).
התייחסות לתרחיש אסון שבוצע על-ידי ד"ר אפריים לאור בכתבה הנ"ל מיום 23.1.07 ברדיו חיפה המשיכה איטקין וציטטה את דברי ד"ר לאור בכנס, כדלקמן: "הסכנה הנשקפת למדינת ישראל היא לא מטילים או מנשק גרעיני שמפותח באירן, אלא מן החומרים המסוכנים שנמצאים כיום במפרץ חיפה ואשר עלולים להיפגע כתוצאה מרעידת אדמה, מתאונה או מפעולה מלחמתית".
עוד המשיך ותיאר ד"ר לאור: "בתרחיש שערכה ועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה, למקרה של פגיעה במיכל האמוניה במפרץ חיפה, נמצא כי דליפת 2400 טון אמוניה מהמיכל הביאה לתוצאה ברדיוס של 8 ק"מ: 17,150 הרוגים, 25,500 פצועים קשה ו-40,650 פצועים קל, שרבים מן הפצועים קשה ימותו כתוצאה מאי קבלת טיפול רפואי בתוך מספר שעות - טיפול שלא ניתן להעניק אותו."
התרחיש כאמור מתייחס ל-2,400 טון. יש לזכור, כי נפח המכל,
הפועל ללא רישיון, הינו 14,300 טון (האישור המקורי ניתן ל-12,000 טון) ובדרך כלל יש במיכל הרבה יותר מ-2,400 הטונות שעליהם דיבר לאור. בפרטו את הצעדים שיש לנקוט לצמצום הסכנה מן החומרים המסוכנים במפרץ חיפה, אמר ד"ר לאור, בין השאר, כי יש להאיץ את צמצום מלאי האמוניה במיכל עד לייבושו ולהפנות ייבוא של חומרים מסוכנים לנמל אשדוד. כמו כן, יש לדרוש מן המפעלים להטמין את מיכליהם המסוכנים בעומק של כ-40 מטרים מתחת לפני הקרקע."
מסקנה מצערת יש לנו תחושה שהכל מתפרק. כמי שמעורב באחד התחומים שבהם טיפל פיקוד העורף, דעתי היא שהתחושה מוצדקת. אפשר להניח שהמתואר לגבי מכל האמוניה, משקף את המציאות הכללית.
בימים האחרונים קיבלנו תזכורת לסדרי העדיפויות שלנו. לפני שבוע, לא היה בתוכנו אדם שלא היה בקי לפרטים, האם ח"כ טרטמן רק למדה לתואר שני? והיכן? האם ממש קיבלה תואר שני? וממי? וכמה שעות ביום היה מותר לה לעבוד בשנת 2000? שאלות אלה לא ירדו מכותרות העיתונים ומסדר היום הלאומי שלנו במשך מספר ימים, אך לעומת זאת, מחדל הגורם לסיכון ברמה של פצצה גרעינית שמדינת ישראל לא תצלח, על זה בעיתונות כמעט ולא מדברים. האמת היא, שאני נבוך. האם זו הרמה של הציבור או הרמה של העיתונות?
