עיקר גדול וחשוב ביהדות נשחק באלפיים שנות הגלות האחרונה. מה שהיה פעם טבוע בנו בדומה לגנום הייחודי לאומה, עבר במצוות "והגדת לבניך", נראה לנו כעת כדבר מה זר, ערטילאי ובלתי ניתן להשגה. עיקר זה שנעלם, הוא עיקר ידיעת הבורא יתברך. תחת הביטוי "ידיעת הבורא" אינני מתכוון לידיעה בדרגה השכלתנית ואף לא לידיעה מתוך אמונה (אם כי כבודה במקומה מונח), אלא מתוך זו הנובעת מתחושה מהותית עד כדי ידיעה מוחלטת.
אומר על כך רבי שניאור זלמן מלאדי, בספרו "תורה אור":
"כמו שמעלת האדם שיש לו דעת, כך אלו הנשמות יש להם דעת גדול באלוהות. ופירוש דעת, אין רוצה לומר הידיעה לבד, אלא בחינת הרגשה ממש. כשההשכלה נקשרת ונקבעה בנפשו כאילו מרגיש, כי דעת מלשון "והאדם ידע את חוה אשתו", לשון התקשרות והתחברות. ועל דרך זה נאמר "ומבשרי אחזה אלוה", אחזה ממש כאילו רואה".
כל המצוות כולן וכל התיאורים שאנו מוצאים בתנ"ך מתארים לנו את הנתיבות ואת הדרכים בהם אנו מסוגלים להגיע לידי מצב נעלה זה. ואלה דברי חז"ל (ב"ר פמ"ד), "וכי מה אכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מהצואר או מי ששוחט מן העורף? הוי? לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות". אמירה זו מבארת לנו את מהות המצוות.
מסביר הרמב"ן, כי מה משנה לה' אם שוחטים את הבהמה ואוכלים או לחילופין, חותכים ואוכלים? או שמא אנו מזיקים לבורא במעשה זה? אלא שצורף בהן את הבריות בדומה לצרוף הכסף, שהמטרה בפעולה זו היא להוציא את הפסולת מהכסף.
ומתוך צרוף זה מגיע האדם לידי הכרת הרע שבו, כי שנאת הרע היא טבעית לכל בני האדם. אלא שכל איש ואיש מבחין ברע בהתאם למידת הקלקול שלו. על כן אנו חייבים לבאר מהם הרע והטוב בכללותם, כמו שנתבארו במאמר מתן תורה (אות י"ב) של "בעל הסולם".
מהות כל הרע אינו, אלא אהבה עצמית, הנקראת אגואיזם. ומהות האגואיזם הינו הפכיות הצורה מהבורא ית', שאין לו רצון לקבל לעצמו כלל ועיקר, אלא רק להשפיע מתוקף היותו קדמון לכל דבר ומהות כל, שלם ללא כל חסרון. ועוד חשוב להבהיר כי כל הטוב שחש האדם, כל עיקרו, הוא במידת השתוות הצורה עם הבורא, ועניין הייסורים ואי הסבלנות, כל עיקרו הוא בשיעור שינוי הצורה מיוצרו. לפיכך מאוס לנו האגואיזם - להיות הפוכים בצורתנו מהיוצר ית'.
וכשמבין האדם זאת, מואס ברצונו לקבל הנאה לטובת עצמו, אז מפריד מעצמו כל המנוגד לתכונות הבורא ית' ומתחיל לבקש להגיע להשתוות הצורה המוחלטת עמו, עד שהבורא והנברא – חד המה.
מטרת הבריאה היא הדביקות בבורא ית' ואת זה מתארים לנו הנביאים בחזון אחרית הימים. "ולא ילמדו איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי מקוטנם ועד גדולם". (ירמיהו לא, לג)
מי ייתן ונשוב להבנת היסודות החשובים הללו. בכך נזרז את התגלות הבורא לנבראיו ונביא לגאולת השכינה הקדושה, אמן!
