הדמוקרטיה שוב מאבדת את עצמה לדעת כדי להוכיח את חיותה! חוק יסוד: חופש העיסוק מאפשר לכל עובד מדינה בתפקיד רגיש של חקירות ומודיעין לערוק לאחר שחרורו אל שורות הצד שכנגד ולתרגם את סודות המדינה ושיטות החקירה להון עתק מבחינתו, ולחסינות מוחלטת מבחינת החשודים. ואם זה לא מסלול מאורגן להעקת חסינות מוחלטת לפשע מאורגן, לא ידעתי פשע מאורגן מה הוא.
בעיתון הארץ התפרסמה היום הידיעה התמימה הבאה:
"בס עבד במשרד מבקר המדינה כ-17 שנה, 12 שנים כיועץ המשפטי של המשרד וכחמש שנים כמנכ"לו. כעת הוא מייעץ לעו"ד אורי מסר בפרשת מרכז ההשקעות. פרשה זו נחקרת על ידי המבקר מיכה לינדנשטראוס".
בשולי המסך הופיעה עוד כתבה אודות השוטר צחי בן-אור, אשר עבד בשירות האחים פריניאן וביצע את ההתנקשות בעד המדינה שהיה אמור להעיד נגדם, בעת שהיה נתון למשמורת המשטרה.
בהמשך העמוד היה איזכור של רעיית קורבן פעילות טרור הפת"ח שלאחר הסכמי אוסלו. אותו הפת"ח אשר השכיל והצליח לשכור את שירותיהם של יועצים משובחים, ובהם אפילו סגן ראש השב"כ לשעבר, אשר החזיק גם בזכות חתימה לחשבון מימון הטרור של ערפאת בשווייץ בו נתפסו 300 מליון דולר במזומן. 300 מליון דולר... במזומן... בחשבון ממוספר וללא פיקוח ובקרה...
ההבדל בין אנשים חושבים לדיקלום מנטרות חשובות אכן, יש לנו חוק יסוד ראוי, משובח, ומפואר. חוק יסוד: חופש העיסוק.
זכותו של כל אדם לעבוד בכל מקום ולתרגם את הידע שצבר במקום העבודה הקודם שלו לכסף. להמון כסף. ולסייע בכך למי שיכול לשלם לו, להפוך את שיטות החקירה, הנוהלים הפנימים, הסודות הכמוסים והטכניקות והטכנולוגיות והפוליטיקות הפנימיות לשקופים.
אין גם להטיל ספק בכלל בזכותו של עו"ד מסר, וממילא אולמרט, לשכור לעצמם את ההגנה הטובה ביותר כנגד חקירות מבקר המדינה, או המשטרה. המעשה הזה גם כשר וגם מעיד על כישרון בניהול ההגנה.
אבל האם כל מה שאנו רואים כיום לא מעורר הרהורי כפירה בשאלה האם מדינת ישראל, זו שעדיין נלחמת על עצמם הלגיטימיות של קיומה, והמתאבדת גם מתוככי עצמה, בשלה בכלל לחוקה, ובשלה בכלל לדמוקרטיה???
אני יודע שזה מאוד מודרני וצפונבוני לעודד חוקה ולקדש את הדמוקרטיה, ואני באמת חושב שזו חייבת להיות השאיפה הלאומית של כל אזרח.
אבל קיצור הדרך הזה שלנו, להשיג בשנים ספורות מה שבארה"ב לקח מעל מאה שנים -ומלחמת אזרחים קטלנית- ובצרפת ובאירופה בכלל מעל מאתיים שנה (אשר כללו הוצאה להורג של אצולת המנהיגות המסואבת והמושחתת אשר הפכה את השלטון למכשיר ניצול ועושק), גובה מאיתנו מחיר נורא. מחיר הקפיצה מפיסגת ההר אל האויר הצלול, ללא כנפיים ואפילו ללא מצנח.
שאיפת קיבוץ הגלויות אשר התקבץ לו מארצות הכפור אל ארץ אבותיו, להגשים כאן ועכשיו את חלום חייהם בארצות הניכר למסטיק וג'ינס והביטלס, התגשם מהר מידי, טרם הבשיל הפרי ועודנו בוסר, ולפני שלחברה יש את מעטפת ההגנה הפנימית והחיצונית לאפשר את שכרון החושים הזה של מעוף הציפור החופשיה. בלא הכנפיים שיאפשרו לה לא לצלול אל הקרקע בחבטה איומה.
מחיר הזכויות הנפלאות הללו - שאין בדעתי חלילה להטיל ספק בנחיצותן אם וכאשר נגיע לבגרות - ללא מערכת מגובשת ומוצקה של ערכי יסוד הטבועים אינהרנטית בתוך האויר אותו כולנו יונקים מן העיתונות, הטלויזיה, בתי הספר, הרחוב, הצבא והשירות הציבורי הוא אחד: התאבדות קולקטיבית. בבחינת תפסת מרובה לא תפסת. בדיוק כמו נסיון של ילדה בת 8 לקיים יחסי מין כי כולנו יודעים שהגדולות נהנות מזה.
לא כל מה שטוב למדינה שבפועל, טוב למדינה שעדיין לא גיבשה לעצמה ועדיין נלחמת בכלל על זהות הדרך!
לא כל המותרות של מדינה אשר אין בכלל קריאת תיגר על קיומה, יכולות להיות מנת חלקו של ציבור אשר הגבולות בין שלטון, הון, חוק ועברי המתרס השני של פשיעת הרחוב הקלאסית מטושטשים כל כך, נזילים כל כך ולכאוריים כל כך. הידיים של האנשים המחבקים שופטים וראשי ממשלה ושרים וקציני משטרה לחצו ידיים לבכירי הפשע ולפשוטי הפושעים רק מעט לפני כן. רק עיוורים חושבים שמנעמי הפשע אינו מחלה מידבקת, ורק על המאדים חיידקים אינם עוברים מאחד לשני מבלי שניתן להבחין בכך בכלל!
למקרא השורה דלעיל לגבי היועץ המשפטי והמנכ"ל לשעבר של משרד מבקר המדינה אשר חצה את הקווים (כחוק, יש לציין, וזה כל האבסודר!) להגנת הנחקרים בפרשת מסר-אולמרט, אי אפשר שלא להודות בכך שאין כל קשר בין האבות המייסדים של המדינה, לבין הבנים הסוררים שלה. והבעיה היא כאמור בכלל לא בנחקרים אלא בלשעברים שכל כך סמכנו עליהם פעם!
כלום תוכלו לדמיין לעצמכם כי מר בס הנכבד, האיש אשר היה מופקד על ביקרות המדינה בפוזיציה כל כך קריטית, יכול לשיר את שירו האלמותי של אברהם (יאיר) שטרן מ-1932:
חיילים אלמונים חיילים אלמונים הננו, בלי מדים,
וסביבנו אימה וצלמוות.
כולנו גויסנו לכל החיים:
משורה משחרר רק המוות.
האם שיערו אבות מייסדי המדינה כי משורה ישחרר רק הדולר? שבכירי שב"כ יעבדו בשירות ארגוני האוייב, שבכירי הפוליטיקאים ייתמכו בכספי סחר נשק עם ארגוני טרור, שקציני משטרה בכירים ובכירי משרדי ביקורת המדינה והמשפטים יעבדו בשירות משפחות הפשע המאורגן, ושבנים של שופטים בכירים ירכשו להוריהם דירות פאר ויממנו להם חופשות יוקרתיות מכספי הגנה על פושעים מסוכנים?
האם לא כדאי לעצור רגע לנוכח כל המציאות הקשה ולהבין שהחופש הזה הוא מתכון בטוח להתאבדות?
דמוקרטיה היא חזון נהדר. אבל את החזון הזה יכול להגשים רק ציבור בשל ובוגר המסוגל לעכל את המזון הקשה כל כך לעיכול המקופל במושג הנשגב הזה.
קיצור הדרך המהיר הזה, בלא תהליך ההבשלה והקליטה המתחייב למשך כמה דורות לפחות, תחת משטר חופשי ככל הניתן - אבל שאינו כולל את החופש להתאבד על ידי מתן זכות בחירה לאנשים שאינם יודעים מה היא משמעותה, מי הם באמת המועמדים, למי באמת מסורה נאמנותם, ובעיקר בעיקר: מה הם בעצם הערכים שעליהם אנו רוצים להגן?
אזרחי המדינה עדיין לא החליטו מה היא דרכם. זה מושך ל"אירופה" מבלי להבין בכלל את ההבדל התהומי הפעורה בין זו הבריטית או הצרפתית או הייקית או הרומנית, וזה מושך להר סיני, ואלה מושכים לחברה בסגנון אמריקאי בימים שבה אמריקה עצמה מנסה להגדיר מחדש את זהותה, כשדור העתיד של המדינה נמצאים בכלל בשוחות הסמים שבגואה. הסוחרים הממולחים של העתיד מאוהבים בסין או מעריצים את סינגפור. ואלה שאינם טורחים בכלל להשמיע את קולם, שואפים לפנטזיה בדיונית לחלוטין, של דמוקרטיה נוסח ניו זילנד, נורבגיה, שבדיה, קנדה, שווייץ או פינלנד.
מדינת ישראל מוכיחה מיום ליום שמצבה הבטחוני, והחברתי, אינו בשל לקיומה של דמוקרטיה. אתם רשאים להגיד שזה לא יפה לומר את זה אבל לא תוכלו לומר שפולניות לא עושות את זה.
לא נוכל להמשיך לרוץ קדימה מפסגת העושק של העם היהודי אל פסגת החירות, מבלי לרדת במדרון ולטפס בחזרה למעלה ובזהירות. הקפיצה הזו בין ההרים גדולה מידי, ופשוט בלתי אפשרית. התהום פעורה מתחת ובין שתי פסגות ההר הזה קיים מרחק רב מידי מכדי לקצר את הדרך בקפיצת התאבדות.
אין זאת אומרת חלילה כי המשמעות היא שעל מדינת ישראל לעבור לדיקטטורה. אבל בהחלט לאמץ מודלים מוצלחים ומפוארים של עמים וארצות חופשיות ומוצלחות ביותר -הרבה יותר מארה"ב או אירופה- אומות שהצליחו ומצליחות לבנות חברה מפוארת וחופשית ביחסיות הראויה, תוך הגשמת ערכי יסוד אשר באמריקה ובריטניה רק קוראים עליהם בספרי התיאוריה (ומשלמים המון כסף כדי לבוא ולבקר שם ולהתקנא בהם), גם בלי דמוקרטיה של ממש. עם חופש עיתונות, עם חופש לאזרחים, עם חופש עיסוק, ועם ייראה ממשית אמיתי לכבוד האדם וחירותו, ולא רק לאדם המקורב, המקומבן, העשיר, והמשוייך. זה שפעם תליין ופעם ניצוד.
מדינת ישראל היא מדינה עתירת זכויות. אבל רק לאנשים מסוג מסויים. והיא גם מעמיסה משא אדיר של חובות. אבל אלה חלים רק על אנשים מהסוג השני. את האחד יכניסו לכלא כי לא ניפק קבלה על הסעה במונית, ואת האחר יזכו על הקמת מקלט מס לחמוק מתשלום מאה מליון דולר מיסים רק כי העליון שייך לגיס שלו. האחת תשלח את הילדים שלה להיהרג על מלחמת שום דבר ותבכה על הקבר שלצורכי הקמתו היא גם תשלם מע"מ למימון הקוייאר והסיגרים של עסקני השלטון, ואילו השניה עסוקה בשופינג בלונדון כשהילדים שלה לומדים בקולג'ים יוקרתיים על חשבון משלם המיסים כי היא בשליחות שאיש לא זוכר בכלל על מה ולמה...
היום, כשאנו למעשה בעיצומה של מלחמת אזרחים גם אם לא נודה בכך בגלוי, כדאי לעצור לפני שיהיה מאוחר מידי ולזכור את הדבר החכם ביותר שאמר אהרון ברק בפסק דין שבו שלל את הדמוקרטיה ואת הזכות להיבחר לכנסת. לא מיועצו של ערפאת טיבי או מתומכים של סוריה ואיראן, אלא מהרב כהנא ולמעשה מהימין והציבור הדתי כולו: "דמוקרטיה אינה צריכה לאבד את עצמה לדעת רק כדי להוכיח את חיותה"
יש לבחור מועצת ניהול מגוונת, ייצוגית, מקצועית, שבעה, ועם קבלות של הצלחה - ולתת לה עשר שנים של חסד. בלי בחירות, בלי קואליציה ובלי חישוקים.
בן גוריון רצה את זה, רבין רצה את זה, וההיסטוריה הכי מפוארת של עם ישראל אף הגשימה את זה בימי דוד, שלמה והסנהדרין. וגם מגילת העצמאות מדגישה ראשון ראשון ואחרון אחרון: יהודית.... ודמוקרטית. כמו שקודם כל היו ארצות.... ורק אחר כך ברית.
כך שזה יקרה, אם מדינת ישראל תמשיך להתקיים למרות התפוררותה הפנימית וטירוף המערכות אליה היא נקלעה.
הפיכה צבאית או משטרתית או השתלטות מנגנוני בטחון על מוסדות השלטון כדי להציל ולעשות סדר זה לא שאלה של אם, אלא של מתי. גם לא נוכל להאשים אף אחד כי מישהו באמת חייב לעשות סדר באנדרלמוסיה השלטונית והחברתית הזו.
השאלה אם אנחנו נדבר על זה ונעשה את זה בהסכמה קולרטיבית ותכנון מושכל מראש, או שנמשיך להיות עדר הבבונים המדקלם מנטרות חלולות בלי להבין אותן לעומק, ונשאיר גם את זה בידי ה"סמוך" וה-"יהיה בסדר" שהביאנו עד הלום.
אשר על כן אני מציע לזנוח את פיטפוטי ומניפולציות ה"חוקה בהסכמה" -בכל הכבוד לאנשים הבאמת חשובים עם הכוונות הבהחלט ראויות שלהם- לטובת הבישול לפני האכילה. הנחת תשתית ראויה לפני שמחליטים לדהור: מהפכה בהסכמה. זה מה שדרוש לנו. המהפכה בוא תבוא. אבל כל מה שאני קורא לו כאן זה שהיא תהיה בהסכמה ולהפסיק את מלחמת האחים הזו.
ואנחנו, כאמור, בעיצומה של מלחמת אזרחים. מלחמת אחים. קמצא ובר-קמצא.
