ראש הממשלה אהוד אולמרט נקלע בעקבות ועדת וינוגרד לדילמה ידועה, דילמת התנין בספארי: את מי או את מה להקריב כדי שהתנין יטרוף ראשון ולאולמרט יתאפשר ערוץ מילוט.
בבתי הכלא יושבים כדבר שבשיגרה די הרבה אסירים אשר הודו בעבירות שלא ביצעו. לא כולם יושבים על לא עוול בכפם בגלל טעות שיפוטית או מחדל של הפרקליטות או המשטרה. חלקם יושב לחינם בהתנדבות, משום שבחר לא להצביע על האשם האמיתי, ו"לקחת על עצמו את התיק".
חלקם עושים את זאת בגלל שהפחד מפני האשם האמיתי גדול יותר מאשר הפחד ממאסר. בתי משפט לא בודקים סוגייה זו ואם יש הודאת נאשם התיק סגור והפושע האמיתי בחוץ וממשיך ביתר שאת.
חלקם עושים זאת תמורת שכר (כשבדרך כלל מבצע העבירה הבכיר יותר, נושא בגיבנתו איום של מאסר על תנאי, או סתם עשיר ויכול לשלם עבור שירות הישיבה הזה).
אבל חלקם עושים זאת בגלל עקרונות של ערכים המקודשים מאוד בעולם הפשע, ומאוד לא מקודשים בעולם הפוליטי: לא מוכרים חבר. לא מלשינים על שותף, ובעיקר בעיקר, כשמדובר בארגוני פשע מאורגן ומסודר: ההגנה על הבניין מחייבת הקרבה אישית למען הכלל. שהרי אם ממילא נופלים, אין טעם להפיל את כל יתר השותפים. ובסופו של עניין השתיקה הזאת תמיד משתלמת, כשתוצאות ההלשנה לפעמים מצילות מהכלא אבל ברוב המקרים לא מעונש מוות.
ועדת וינוגרד עשויה לקבוע את עתידו הפוליטי של אולמרט. מבחינה עקרונית, סמכותה של הוועדה גם להעביר ליועמ"ש רשימת חשודים בפלילים של ממש - ולא סתם מסקנות אישיות לגבי הג'ובים בעתיד - בכל הנוגע לתבוסת לבנון, בעיקר באשמה של רשלנות פושעת, סיכון חיי אדם ובעיקר בעיקר, הריגה. הריגה ברשלנות פושעת המגיעה לכדי כוונה מסתברת מראש, בלא שיתקיים התנאי הקדוש לסיכון חיי אדם "בתנאי שהרעה שמנעת גדולה מהרעה שגרמת".
מה מתרחש בוועדת וינוגרד לא ידוע עדיין, וטוב עשו חברי הוועדה שלא התייחסו להנחיית בג"צ להדליף לחיזבאללה את תוכן העדויות רק כדי שגם הגב' הורוביץ משדרות והגב' מסעודה מסביון תממשנה את הזכות הציבורית שלהן לדעת.
אולם מאן דהוא הדליף לתקשורת כי מר אהוד אולמרט העיד בוועדה עדות מפתיעה, חדשנית, מקורית, המנקה אותו לחלוטין מן ההאשמה המרכזית בה הוא חשוד: פזיזות. פזיזות בהחלטה כל כך דרמטית לצאת למלחמה מבלי לוודא שיוצאים כדי לנצח, או לפחות שאפשר יהיה להשיג את המטרות היפות אשר הוצבו כיעד ולא רק להגדיר אותן בלי שום כיסוי מבצעי ואסטרטגי.
אהוד אולמרט טען בוועדה כי המלחמה הזו, שבה הרסנו מחדש את לבנון ופגענו באלפי אזרחים לבנוניים חפים מפשע (שהיו למעשה עד לפני המלחמה שונאים של החיזבאללה ושותפים סמויים שלנו) ועל הדרך גם הקרבנו לחינם 159 חיי אדם מתוכם 39 אזרחים כולם אזרחי ישראל - היתה מתוכננת מראש.
הטענה הזו, אם היא נכונה, עשויה לזכות אותו מהחשד לפזיזות והחלטה אימפולסיבית סתמית וחמומת מוח.
בעוד ההאשמות החמורות לא פחות טעונות בירור, אכן - מההאשמה הזו אולמרט יצא זכאי. אם הוועדה תאמין לו ותגדיר את כל יתר אנשי מערכת הביטחון שטענו להיפך כשקרנים.
השאלה היא איזה אסון ממיט על מדינת ישראל אהוד אולמרט תמורת נזיד הזיכוי הזה. אהוד אולמרט שוכח, גם הפעם, כי בראשות החיזבאללה עומד מנהיג חכם יותר, אמין הרבה הרבה יותר, מוכשר פי כמה וכמה הן בדיפלומטיה, הן בתקשורת המונים והן באסטרטגיה וטקטיקה צבאית ומודיעינית. ובעיקר: מנהיג המונע על-ידי ערכי יסוד ולא אינטרסים. ערכים, שאין להם תג מחיר בכסף או טובות הנאה. לנו אין שום דבר מכל אלה. לא בממשלה הנוכחית, אבל גם לא בזו שעתידה להחליף אותה.
וכמתבקש - מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, התייחס אמש לדברי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לפיהם ישראל תכננה את מלחמת לבנון השנייה חודשים לפני ש"נכפתה עלינו באירוע החטיפה" ואמר כי "האמת בנוגע למלחמה יצאה מפיהם של אויבנו".
דבריו של נסראללה
פורסמו בעיתון הלבנוני "דיילי סטאר" וקיבלו תהודה דרמטית ב-BBC ובעוד 143 כלי תקשורת בינלאומיים, וראוי לקרוא אותם בעיון תוך הבנה כי המדובר בשימוש מושכל בעובדות במהלך מסע תעמולה לכיבוש ליבם של כל תושבי הלבנון. להלן הציטוט המדוייק:
Nasrallah warned certain leaders in the ruling party against counting on Israel or the US.
"They will fail you as they are failures," said Nasrallah about the US and Israel.
Nasrallah also quoted Premier Ehud Olmert who was quoted by Israeli media that Israel began planning for war in Lebanon "months" before the actual summer 2006 war.
"The truth came out from the mouth of our enemy," he said, "and more truth will be exposed in due time."
עדותו המקורית של אולמרט תציל אותו מהחשד לביצוע עבירת הפזיזות (אך לא מהאשם לגרימת גרימת מוות ברשלנות, כי לא די בתכנון כשלעצמו אלא חייבים לוודא שהתכנון הוא גם מוצלח וישים). אבל השאלה הנשאלת היא עד כמה נורא יהיה מחיר הזיכוי מהסעיף השולי הזה.
מי יציל כעת את מדינת ישראל מהתיק הפלילי החמור כל כך, של ביצוע פשעים נגד האנושות בתכנון מראש ולא כמלחמת אין ברירה ("כורח בל יגונה"), שראש ממשלת ישראל - לא פחות - הודה בביצועו? (159 ישראלים נהרגו, מתוכם 39 אזרחים, ומעל אלף לבנונים, מיעוטם הזניח היה לוחמי חיזבאללה - והכל לא כולל פצועים והרס תשתיות הן בישראל והן בלבנון. הרוגים בכמות של מעל-פי עשר מהכמות שבה הורשע סדאם חוסיין!).
למה בנוסף לתבוסה המחפירה הזו אנחנו חייבים לקחת על עצמנו תיק חמור הרבה יותר? זו היא דוגמא מובהקת למשל המפורסם "ההתנצלות גרועה יותר מהעבירה": הסולטן, רעייתו ופמלייתו עולים במדרגות כשלפתע מרגיש הסולטן יד נתחבת אל עכוזו. הוא מביט לאחור בזעם ויועץ החצר מתנצל: "סליחה אדוני, חשבתי בטעות שזה עכוזה של המלכה...".
השאלה היא אם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לשרוד מול הקהילייה הבינלאומית את גזר הדין שניתן בו ברגע לאותו יועץ שובב, שיצא זכאי לחלוטין מהאשמה של מעשה מגונה במלך...