הטיפול המשפחתי(Family Therapy) הינו צורת פסיכותרפיה המתייחסת לבעיות הפרט כנובעות וכמושפעות מהמערכת המשפחתית, חלקה או כולה. גישה זו מבוססת על ההנחה, שרוב הבעיות הפסיכולוגיות נוצרות על-רקע הקשר המשפחתי והחברתי של האדם, ולכן תוכלנה למצוא את פתרונן על-ידי שינוי היחסים וההתנהגות של בני המשפחה.
גישה פסיכולוגית זו רואה את המשפחה כמערכת המשפיעה על כל אחד מחבריה, ומושפעת הדדית על-ידי כל אחד ממרכיביה. מחלה, ליקוי או קושי אצל אחד מבני המשפחה, משפיעים על כל בני המשפחה האחרים, על האווירה המשפחתית, ועל היחסים המשפחתיים והזוגיים. כוחה של המשפחה הוא ביחסים רגשיים משמעותיים המתקיימים בין חבריה. היחסים הרגשיים עשויים להיטיב על קושי של אחד מבני המשפחה, או, חלילה, להרע אותו. לעיתים מתקשים בני המשפחה להתמודד עם קונפליקטים בצורה עניינית בגלל התייחסות רגשית מוגזמת.
ביטוי קיצוני להשלכות ההדדיות בתוך המערכת המשפחתית, מתגלה כאשר דפוס יחסים פתולוגי לא פתור בין ההורים, עלול להפוך את אחד הילדים ל"בעיה", ל"שעיר לעזאזל" או "נושא הסימפטום": הילד יפתח בעיה פיזית או נפשית, כדי למקד בו את תשומת הלב של ההורים, ובכך להסיט את תשומת לבם מהבעיות ביניהם- לבעיות שלו.
כאשר ילד במשפחה מגלה צרכים מיוחדים, ההורים מתגייסים, ובצדק, לעשות כל מה שניתן על-מנת לטפל בבעיה. אולם, מי מטפל בהורים? מי מקשיב לתסכוליהם ולקשייהם? מי נותן מקום לתחושת האשמה (הבלתי מוצדקת) שחש הורה הכועס על כך שחייו הפרטיים נלקחו ממנו? כיצד ניתן לקיים אווירה משפחתית תקינה נוכח קשיים של אחד מבני המשפחה?
על סוגיות אלו ורבות אחרות נותן מענה הטיפול המשפחתי, המייחס לכל בני המשפחה חשיבות שווה. גם הילד ה"מוצלח" של המשפחה, צריך לקבל מקום מרכזי לא פחות מזה שמקבל הילד ה"בעייתי", הגוזל את מירב תשומת הלב המשפחתית.
הטיפול המשפחתי מנסה לשקף לבני המשפחה את תפקידו של כל אחד מהם, את היחסים ההדדיים והאווירה המשפחתית, ולבחון מתוך כך, את החלקים הבריאים והלא בריאים במשפחה, על-מנת לאפשר תפקוד תקין גם בתנאי לחץ ומשבר.
הגישה הטיפולית המשפחתית מציעה, אפוא, מענה התנהגותי, קוגניטיבי ורגשי בצורת טיפול פרטנית, זוגית, משפחתית או קבוצתית, לאתגרים השונים שהמשפחה עומדת בפניהם.
