|
משימתם של נכי הפוליו הושלמה. כמעט
|
|
|
בפעמים האחרונות שנכי הפוליו יצאו מהכנסת, פניהם היו נפולים והרגשתם כבדה. לא פעם טענו כי מפלים אותם, עובדים עליהם, דופקים אותם ובוחרים להקשות עליהם את החיים. השבוע, לא היה נכה פוליו אחד שלא חייך והאמת, גם חברי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות נשמו לרווחה. חוק הפוליו אושר בוועדה והצעד הבא והאחרון יהיה אישורו במליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק הפיצויים לנכי הפוליו אינה עונה על כל דרישותיהם ואינה אף מכסה את כל הסובלים. אולם, העובדה שבקרוב מדינת ישראל תכיר בהם ותפצה אותם היא בהחלט צעד משמעותי עבורם. אך הצעד הזה היה כרוך בעוגמת נפש רבה. לא לפני זמן רב דיברו בקרב נכי הפוליו על מצור על לשכתו של יו"ר הוועדה, ח"כ משה שרוני (גמלאים) ואף שעתיים לפני אישור הצעת החוק, עוד סערו הרוחות כאשר התפוצצו דיוני הוועדה על סעיף בחוק. אולם בסופו של יום, לחצו הצדדים ידים וחיוך על פניהם. והפעם, פרחיה בן זקן ודורון יהודה, מראשי המאבק, יצאו את הכנסת יחד עם חבריהם לקראת השבת, כאשר הם יודעים שהצליחו לעשות כמעט את הבלתי אפשרי.
|
|
ועדת האתיקה של הכנסת הרשיעה השבוע שני חברי כנסת בהתנהגות שאינה הולמת. ח"כ יורם מרציאנו (עבודה) על אירועי הפאב וח"כ משה שרוני (גמלאים) על התבטאות כלפי העוזרות הפרלמנטאריות. למרציאנו ניתן העונש הקשה של השעיה מעבודת הכנסת לחמישה ימי עבודה ושרוני, מאחר והתנצל בפני חברי הוועדה, יצא בשן ובעין ובאמתחתו נזיפה לתיק האישי. לא קל לחברי הכנסת להתמודד עם ועדת האתיקה של הכנסת. אין ספק שהלחץ הרב בו הם עובדים כל יום אינו פשוט. לכן, הם שוכחים לעיתים איך צריך להתנהג. הרי כולנו מקללים, מתעצבנים, מכים, שותים ומנשקים בנות שלא בטוח שאמרו כן. לכן, למזלה של הכנסת ולמזלנו כולנו, נמצאת ועדת האתיקה כשומר הסף. בטוח שלאחר החלטותיה של ועדת האתיקה, חברי הכנסת ישתדלו מעתה והלאה שלא לעבור על חוקי האתיקה. הם הרי לא רוצים להסתבך עם הוועדה ועם עונשיה המרתיעים.
|
|
האם חברי הכנסת למדו סוף סוף למלא אחר חוקי האתיקה והכנסת? ביום שלישי הסתובב אחד מהעוזרים הפרלמנטארים עם הזמנה לפסטיבל האהבה שהגיע לרוב חברי הכנסת. הוא שם פעמיו לכיוון לשכתה של היועצת המשפטית של הכנסת, נורית אלשטיין כדי לוודא שלחבר כנסת אסור לקבל במתנה כרטיסים למופעים. חברי כנסת נוספים שקיבלו את אותה הזמנה, ביקשו לברר האם באפשרותם להיענות לה, כאשר היה להם ברור, כי התשובה תהיה שלילית. ואכן, היועצת המשפטית של הכנסת, שלחה ליתר ביטחון, מכתב לכל חברי הכנסת ובו איסור לקבל את הכרטיסים למופע. התקשורת לרוב מבקרת את דרכי פעולתם והתנהלותם של הנבחרים שלנו, אך הפעם, אפשר בהחלט לטפוח להם על השכם. בהחלט היה מפתה להגיע לפסטיבל האהבה וליהנות מהמופע. אך הפעם, אולי דווקא לאור ידה הארוכה של התקשורת והשפעתה, בחרו ללכת בדרך המלך. כל הכבוד.
|
|
בקבוק יהודי מול בקבוק ערבי
|
|
|
השבוע הבין ח"כ עזמי בשארה (בל"ד) כי לח"כ אורי אריאל (איחוד לאומי-מפד"ל) אין חוש הומור. בדיון במליאת הכנסת על הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה שאל ח"כ יעקב ליצמן (יהדות התורה) את הנואם, ח"כ בשארה, איפה ראה החזרת מיכלים ריקים וקבלת פיקדון תמורתם. בשארה השיב לו בסקנדינביה וח"כ אריאל לא יכול היה להתאפק וקרא לח"כ ליצמן, "תשאל אותו אם הוא ראה את זה בסוריה". ח"כ בשארה נראה מעל דוכן המליאה כאילו הווריד שעל מצחו עומד להתפוצץ. לאחר שסיים למלמל מספר מילים בערבית קרא לעברו של אריאל: "אתה בלתי נסבל. אפילו הומור אין לך. בלתי נסבל. אתה נראה כמו בקבוק ריק שצריך למחזר, ממש. לסופרמרקט. אי-אפשר לדבר על אף נושא בלי שתכניס. לא ראיתי את זה בהתנחלויות שלך, איפה שרוצחים ערבים. אי-אפשר בלי זה?". דו השיח של החרשים המשיך להתנהל בין שני חברי הכנסת עוד מספר שניות עד שבשארה המשיך בדבריו. כך כמובן שח"כ אריאל לא נשאר וכשהגיע תורו לנאום על חוק הפיקדון התייחס דבר ראשון לדברי ח"כ בשארה. "למה כשעומד חבר כנסת פה על הדוכן ושואלים אותו איך זה היה נראה בסוריה הוא קופץ? על זה אמרו הגששים: מה הוא קופץ? מה קרה? מה אתה נעלב? יש לו רגשי נחיתות כה קשים כשמדברים על בקבוקים? הרי דיברנו על בקבוקים יהודיים".
|
|
בכנסת מציעים: ממ"ד בכל דירה
|
|
|
מליאת הכנסת אישרה השבוע הצעת חוק שאולי תהייה רלוונטית כבר לקיץ הקרוב. ח"כ יעקב כהן (יהדות התורה) הציע כי בכל דירה בה לא נבנה ממ"ד, כלומר מרחב מוגן דירתי, תהיה האפשרות להוסיף ממ"ד, כאשר אישור הבנייה יינתן בתוך שישים ימים. "למדינת ישראל אין תשובה מתאימה לאזרחיה, והפתרון המתבקש הוא לאפשר להם למגן את הדירות על חשבונם, אך להקל עליהם את המשימה ככל האפשר", הסביר כהן. בנוסף, הצעת החוק מתייחסת לסכנת רעידות האדמה וח"כ כהן טוען כי הממ"ד יעניק ביטחון גם במקרה שכזה. ח"כ כהן בהחלט מציע הצעת החוק חשובה אך השאלה המופנית לעבר המחוקקים היא: מדוע רק עכשיו נזכרתם? שלא נדע.
|
|
