"מתנהל קמפיין של שנים שמטרתו כרסום באמון הציבור בבית המשפט, ויש כל מיני גורמים שעוסקים בקמפיין הזה".
אלה המילים של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, שעדיין צפות על פני המים העכורים ומסרבות לשקוע.
המילים הללו נאמרו כזכור במסגרת שיחה שקיימה הנשיאה לאחרונה עם כתבים לענייני משפט.
מה אמור עתה הציבור לעשות עם שבע עשרה המילים האומללות הללו של נשיאת בית המשפט העליון?
אנחנו מניחים - אנחנו חייבים להניח - שכאשר נשיאת בית המשפט העליון מדברת על "קמפיין שמטרתו כרסום באמון הציבור בבית המשפט", וכאשר היא מדברת על כך ש"יש כל מיני גורמים שעוסקים בקמפיין הזה" - היא, הנשיאה, מדברת על עובדות של ממש.
ואם אלה העובדות ממש, כי אז הציבור המאמין בבית המשפט ובנשיאתו, רוצה גם לדעת מי הם אותם "כל מיני גורמים" שנשיאת בית המשפט העליון מדברת עליהם.
כי ההאשמה הכללית הזו עוד עלולה, חלילה, לגרום לכך שהציבור המאמין יחשוד - מתוך טעות כנה - באנשים כאלה או אחרים כמי שנמנים עם אותם "כל מיני גורמים", למרות שהנשיאה כלל לא התכוונה אליהם.
הכוונה לאנשים המותחים ביקורת - לפעמים ביקורת נוקבת - על מערכת המשפט, אך הם עושים כן באופן עצמאי לחלוטין, מתוך כוונה כנה, ובשום אופן לא כחלק מקמפיין שמטרתו כרסום באמון הציבור במערכת המשפט.
והרי נשיאת בית המשפט העליון - מי אם לא היא - יודעת את חשיבות הביקורת ואת חיוניותה - גם אם היא לא ערבה לאוזן.
וכדי שלא אחשד אף אני בכלליות יתר אספר כאן, שלאחר דבריה אלה של הנשיאה על הקמפיין, הגיב מאן דהוא - שעושה רושם רציני - על אחד ממאמרי באלה המילים בדיוק:
"התגובה שלי נכתבת מתוך תחושה שמתבצע כאן קמפיין מכוון שמטרתו להרוס את בית המשפט העליון ואת מדינת ישראל ע"מ לשנות פה סדרי שלטון". האם נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש התכוונה לשסות את הציבור במי שמעבירים ביקורת על מערכת המשפט? אני בטוח שלא. אבל זה מה שייצא.
