הקמת ממשלת האחדות הלאומית הפיחה תקווה בקרב גורמים אירופאים באשר לתמורה אפשרית ביחסה של תנועת החמאס כלפי ישראל. ממשלת נורבגיה החליטה לחדש את הקשרים עם הממשלה הפלשתינית.
חבר הפרלמנט לשעבר מטעם הפתח, זיאד אבו זיאד, האשים בתוכנית "לונדון את קירשנבאום" (18 במרס 2007) את ממשלת ישראל שאיננה קוראת בין השורות את המצע של ממשלת האחדות. לו הייתה עושה כן, אמר אבו זיאד, היא הייתה מגלה את הגמישות של תנועת החמאס. ארגון "גוש שלום" אף קבע, כי "הקמת ממשלה המייצגת את כל הפלגים הפלשתינים העיקריים, אשר מתחייבת לכבד את ההסכמים שנחתמו עם ישראל ומוכנה לפתוח במו"מ, היא בשורה טובה וחשובה לא רק לפלשתינים אלא גם לישראלים. הממשלה הזאת יכולה וצריכה להיות הפרטנר של ישראל למשא-ומתן לשלום".
בניגוד לפרשנות מרחיקת הלכת של גורמי השמאל בישראל ודובריה של הממשלה הפלשתינית, תנועת החמאס אינה מסתירה את עמדותיה. הצהרת כוונותיה ברורות ואינן ניתנות לכפל משמעות. בהודעה שפרסמה התנועה ב-17 במרס 2007 מודה תנועת החמאס, כי המצע המדיני של ממשלת האחדות הלאומית שונה ממצע תנועת החמאס, אך מסבירה, כי הסיבה לכך טקטית בלבד ואינה מעידה על תמורה מהותית בעמדותיה.
"האינטרס העליון של העם הפלשתיני בשלב המסוכן הזה דורש מצע מוסכם בין הכוחות הפלשתינים", מציינת תנועת החמאס ומדגישה, כי "את מצע החמאס מכירים כולם, העם הפלשתיני והעולם כולו, לא חל בו שינוי או תיקון ואין בעניינו כל ספק או עמימות ולא יהיה בו ויתור על הזכויות ועקרונות היסוד ולא הכרה בלגיטימיות הכיבוש". לממשלת האחדות היא שיגרה קריאה "לאמץ את דרך ההתנגדות לכיבוש ולהגיש כל סיוע (נדרש) להתמודדות עם התוקפנות הציונית המתמשכת".
תנועת החמאס משחקת אפוא את המשחק הכפול שאפיין את תנועת הפתח בתקופת הסכמי אוסלו. עיקרו - העמדת חזית מדינית פרגמאטית לכאורה, שכל תפקידה ליצור מסך עשן המסווה את יעדיה האמיתיים, ואשר נועדה לאפשר לפרוץ נתיבות אל הקהילה הבינלאומית. בדומה לפתח אין תנועת החמאס מתכוונת לוותר על מצעה האנטישמי, הגזעני הדוגל במלחמת דת בלתי מתפשרת נגד הכופרים. הממשלה הפלשתינית היא מבחינת החמאס רק כסות שניתן להסירה בעיתוי הנכון, לאחר חילוץ ויתורים מישראל ללא תמורה מוחשית מהצד הפלשתיני, לקראת השלב הבא של המערכה לשחרור פלשתין.
לאור ניתוח המצע הבעייתי של ממשלת האחדות ואסטרטגיית השלבים המוצהרת של החמאס תמוהה במיוחד עמדתו של שר הביטחון. עמיר פרץ קרא בישיבת הממשלה אמש לפתוח כבר כעת במשא-ומתן על הסכם קבע עם יו"ר הרשות הפלשתינית, ולא להמתין עד שהרשות תחרים את הנשק של הארגונים ותפרק את תשתיות הטרור, כפי שנקבע במפת הדרכים. פרץ טען, כי מהלך כזה ישיב את היוזמה המדינית לידי ישראל, ויקל עליה לקבוע את סדר היום לקראת ועידת הליגה הערבית שתתכנס בריאד בסוף החודש. חוסר העקביות של ממשלת ישראל במגעים עם הרשות הפלשתינית משדרת חולשה.
מאז תחילת המו"מ המדיני עם אש"ף, ובכלל זה בתקופת האינתיפאדה, הגיעה ישראל לשורה ארוכה של הסכמים עם הרשות הפלשתינית, אשר כולם ללא יוצא מן הכלל הופרו ברגל גסה במתקפות טרור המתאבדים ובמאבק מזוין. הויתור שמציע פרץ על הסעיף במפת הדרכים העוסק במלחמה בטרור לא יוכל אלא להתפרש על-ידי הפלשתינים כניצחון לאסטרטגיית השלבים וההסכמים הפיקטיביים, אשר עד כה דחקו את ישראל לעמדות נחיתות מדיניות ואסטרטגיות, כדוגמת ההינתקות.
מול נחישות החמאס (והפתח) להמשיך בג'יהאד ובמאבק המזוין צריכה ישראל להעמיד אופציה למכה צבאית ניצחת, כך שיהיה ביכולתה להגן על תושבי המדינה מפני מתקפת הטרור העתידית, אשר יסודותיה נבנים בשקדנות רבה בימים אלה ברצועת עזה. את הבשורה הטובה היחידה בממשלת האחדות הפלשתינית אפשר למצוא בעובדה שהוכחה, שלחץ צבאי המגובה בחזית מדינית בינלאומית אחידה ומצור כלכלי יש בו כדי להביא את הפלשתינים לחשבון נפש.