שופרות של מרד

כשהר הבית כבר כמעט לחלוטין אינו בידינו - בחסות "חוכמתן" היתירה של ממשלות ישראל בארבעים השנים האחרונות - אני נזכר בגעגועים במשה סגל. "הוואקף המוסלמי מבצע לאורך שנים מסע פראי של חפירות ושינויים בהר הבית. משמעותו, הרס פנינת ארכיאולוגיה בינלאומית, חתירה תחת ריבונות ישראל בהר וניסיון לשכתוב ההיסטוריה" - כתב רן פרחי באתר אומדיה. לדברי ד"ר איילת מזר - מרצה לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובמרכז שלם, העומדת בראש הוועד למניעת הרס העתיקות בהר-הבית - כל ראשי הממשלה הפקירו את הר הבית. היא קוראת למדיניות זו, "גישה פחדנית", הירֵאה מהוואקף ומהתנועה האיסלאמית, על-מנת לקנות שקט בהר-הבית. במדינה נורמלית היה משה סגל הופך לגיבור האומה. נערים היו לומדים את מילותיו, והולכים בדרכו. אני מוכן להמר על כך, שבכל בתי-הספר הממלכתיים בארץ לא תמצאו עשרה תלמידים, שיודעים משהו עליו. משה סגל היה הראשון שהחליט לצפצף על החוק הבריטי, ותקע ליד הכותל המערבי בסוף תפילת "נעילה" במוצאי יום הכיפורים תרצ"א (1930). תנועת "ברית הבריונים", תנועת בית"ר ואצ"ל לקחו את הנס שהרים סגל והמשיכו את דרכו - עד יום הכיפורים תש"ח, שאחריו פרצה מלחמת הקוממיות, והעיר העתיקה בירושלים נפלה בידי הלגיון הירדני. התקיעה ב"נעילה" בכותל המערבי הפכה למעשה מרד עצום ומתמשך, שהקיף רבים. נשים יהודיות חסודות בכל הגילים הסליקו את השופרות, והעבירום לרחבת הכותל מוצנעים בתוך בגדיהן. גברים חיפו על התוקעים, עזרו להם להיחבא, והפריעו לבריטים לתופסם. אחרים דאגו לשחרר את התוקעים מהמעצר, ולהאכילם כראוי אחרי הצום. רחמים מזרחי הגדיל לעשות ותקע פעמיים בכותל המערבי - בשנים 1942-1941. אחר כשנתיים, עצרו אותו הבריטים, וגירשוהו למחנות המעצר באפריקה. שם הפך לאלוף הבריחות. עם קום המדינה, החזירוהו הבריטים ארצה, והוא התגייס לצה"ל, ונפל בקרב על ירושלים באוקטובר 1948. השבוע הוציא מכון ז'בוטינסקי בישראל לאור את מחקרו של זאב גולן, שופרות של מרד - התוקעים לחירות ישראל בתקופת המנדט הבריטי, שהתחקה אחר התוקעים במוצאי יום הכיפורים ליד הכותל המערבי בזמן המנדט הבריטי. אני אסיר תודה ליוסי אחימאיר, מנכ"ל המכון, שבחר בי לערוך את הספר. באמצעות הספר התוודעתי למלוא עומקו של הסיפור המדהים, שהיה ידוע לי רק באופן קלוש. מדיניות של הסתרה למה הועלם הסיפור של סגל ושל ממשיכי דרכו? השאלה נשאלת רק על-ידי מי שאינם בקיאים בתולדות "היישוב". כל מה שלא נעשה על-ידי "היישוב המאורגן" הפך לסטיגמה, והועלם. עולי הגרדום אינם קיימים; פריצת כלא עכו - יוק; אצ"ל ולח"י - לכל היותר "פורשים" מוקצים; לוחמים של בית"ר במרד גטו וארשה - הוכחדו מהזיכרון; "סיזון" - לא היה, ואם היה - מגיע להם, כי הפרו את המרות. לעומת זאת, כמעט כל תרנגולת שנגנבה למען הקומזיץ של החברה' הטובים - תועדה, נרשמה, והפכה לחלק חשוב ממורשת המדינה. כך קורה כשמערכת החינוך - גם בצה"ל - נמסרה לידי פוליטרוקים, שדאגו לטהר אותה מכל זכר למעשים, שלא אושרו על-ידי הנהגת "היישוב", ששיתפה פעולה עם האויב הבריטי. פעם, כשערכתי את "מערכות" - בדקתי מה התפרסם בכתב-העת הצבאי על ז'בוטינסקי, על אצ"ל ועל לח"י. התשובה ידועה: לא כלום. וכידוע, ז'בוטינסקי היה אבי הגדודים העבריים, וחלם על צבא עברי הרבה לפני כולם. לכן, כשמדברים בצה"ל על מורשת לחימתו, אין מזכירים בין ראשוני הלוחמים את המורשת, שהנחילו אנשי ניל"י, אצ"ל ולח"י - גם כיוון שאין יודעים עליה דבר. על משה סגל לא לימדו אותנו בבית-הספר, וגם לא על עולי הגרדום, וגם אין מלמדים עכשיו. בבית-הספר - ובצבא - שרנו שירי פלמ"ח, סיפרנו על ההעפלה ב"עלייה ב'", ולא ידענו דבר על "עליית אף-על-פי-כן" הרוויזיוניסטית, שהביאה ארצה עשרות אלפי עולים לפני השואה, בניגוד להוראות הסוכנות היהודית - כי היא לא הייתה מ"שלנו" (פון אונזערע). החוק הבריטי עדיין תקף עוד הרבה פרקים חסרים בהיסטוריה הישראלית ובמורשת המלחמה לעצמאותנו - כיוון שנעשו על-ידי מי שהממסד לא רצה להכיר בהם - אז ועתה. אחד מהם הוא הפרק על משה סגל ועל ההולכים בדרכו - התוקעים בשופר ב"נעילה" בכותל המערבי, בניגוד לצו הכובש הבריטי. לא כולם היו דתיים. הם היו חברי בית"ר, אנשי "ברית הבריונים", חברי אצ"ל ואנשי לח"י. התוקעים בכותל המערבי, שהמרו את הצו הבריטי, היו ספרדים, אשכנזים, צברים ועולים (אפילו חדשים). לפעמים עשו זאת לבד, ולפעמים תקעו שניים ושלושה במקביל, כדי להקשות על הבריטים לסכל את המעשה. כולם ראויים למקום בפנתיאון הגבורה של האומה. כעת - רוב 32 התוקעים בני שמונים ומעלה, וחלקם כבר נפטרו. לכן, חשוב, שנחלוק להם את הכבוד, הראוי למורדים במלכות הרשעה הבריטית, ולמי שסייעו להם להפר את חוקיה. כולם - התוקעים, מפקדיהם ועוזריהם - עשו מעשה גבורה, וקידשו שם שמים בהקרבתם הנועזת. דרך אגב, החוק הבריטי עדיין שריר וקיים, וממשלות ישראל משתמשות בו נגד יהודים, המנסים לממש את זכותם על הר הבית.