שוב פעם סיגל מוטרדת. אני יכול לראות את זה עליה, היא רוצה "לעשות שיחה". היא משפילה את הראש ואומרת שעברו כבר שלושה שבועות מאז הפעם האחרונה שעשינו את זה, קצת נבוכה, רואים. פתאום היא מחייכת, מבקשת שאחכה רגע וכעבור שתי דקות חוזרת לחדר לבושה בכותונת לילה חדשה. "מה אתה אומר?" היא שואלת. מה יש לי כבר לומר? מאשר יגורתי בא אליי.
אני נאנח. היא נכנסת למיטה ורוכנת לעברי כמו ג'ירפה שדוחפת את הראש לאוטו בספארי. בניסיון נואש של הרגע האחרון אני מזדעק שהיא טעתה ועברו רק שבועיים ויומיים, היא מתרחקת מתוסכלת. ברוך השם, הרווחתי עוד חמישה ימים.
"איזה מין גבר אתה?!" היא מנסה לעורר פולמוס.
אני לא מאשים אותה, כמו יתר בנות מינה, היא גדלה על קלישאות ומיתוסים שטותיים. היא חושבת שגבר אמור להיות דבר חרמן ותאוותן ועדיין לא הפנימה שהגבר המודרני בכלל לא אוהב סקס. מה זה לא אוהב? שונא סקס. מעל הכל שונא סקס עם בנות זוגו.
אני מעמיד דברים על דיוקם.
סקס עם בנות זוג זה דבר חולני. אין לנו בעיה לחיות איתן, לאהוב אותן, להזדקן עימן, אבל מהר מאוד נמאס לנו להשתעמם שוב ושוב עם הגוף שלהן. כמה אפשר? פעם, פעמיים? עשרים? אחר כך בפירוש מיצינו את העסק, חלאס. הרי גם בסרט שאני הכי אוהב בעולם לא אצפה מדי שבוע, נכון? אז למה שאמשיך להתעסק עם אותו גוף כל הזמן?
"אתה לא אוהב אותי יותר", סיגל מזילה, ואני מנסה להרגיע, להסביר שזה בדיוק ההפך, סקס לא עושים עם מי שאוהבים, גם את אמא, אבא והחבר'ה מהשכונה אני אוהב, וגם אותם אני לא מזיין, רואה? "אבל כולם יודעים שגברים מתים על מין", ארשת תימהון נפרשת על פניה.
מתים על מין? נו באמת. הרי כל הקונספציה של מין זרה לחלוטין לעולם הגברי. מה פתאום שנעשה יחד עם בחורה משהו שאנחנו יכולים לעשות לבד? להחליף פנצ'ר היא עוזרת? כשאנחנו מתקנים את הכיור היא מתערבת? מה פתאום שתעזור בזה? אנחנו לא זקנים ולא מוגבלים ואנחנו יכולים להסתדר טוב מאוד בעצמנו, תודה רבה.
בכלל, המיתוס שקובע שגבר צריך להיות טוב במיטה, הינו קונספירציה נשית מהגדולות בהיסטוריה. משפטים כמו "הגודל לא קובע" או "לא הגיל אלא התרגיל", הם דוגמאות שמעידות כמה הסתבכנו בשטות הזאת.
גברים הולכים לקליניקות, עוברים טיפולים, מקבלים זריקות, לשם מה? הרי אי אפשר לנצח. הפות הנשי הוא בור ללא תחתית. האיבר הזה הוא האח התאום של העציץ מהסרט "חנות קטנה ומטריפה", כל לילה דורש עוד ועוד אספקה "תאכיל אותי, תאכיל אותי", שלא לדבר על זה שהוא איבר ערס- מפליץ ויורק ללא התרעה, ופעם בחודש חוזר הביתה מדמם.
גם המיקום נוראי. צמוד לחור של התחת, זה משול להקמת אתר נופש יוקרתי צמוד לחירייה. אבל לא באתי להעליב.
סיגל פתחה עיניים גדולות, "אם אתם כל כך שונאים את זה, אז בטח לא מפריעה לכם האימפוטנציה, נכון? ואם לא איכפת לכם מאימפוטנציה, אז בשביל מה המצאתם את הויאגרה, תגיד לי?"
חושבת שעלתה על משהו, היא עדיין לא קולטת. רק אישה מסוגלת לעלות על דעתה שגברים המציאו את הויאגרה. שנים ארוכות מחכים הגברים בסבלנות להגיע לגיל זיקנה כדי לחדול מהסקס, ולנוח באופן רשמי ומכובד. אבל האם הן יתנו לנו להזדקן בכבוד? מה פתאום, ויאגרה הן רוצות. הן מסרבות לקבל שזה לא שאנחנו לא מסוגלים, אנחנו פשוט לא רוצים.
הן לא יודעות שהאימפוטנציה היא בעצם שלט אזהרה, היא דרכו של גופנו לאותת למוח: "בשר פיגולים - שמור מרחק". אז הן מנסות לעקוף את מערכת האזהרה עם כימיקלים, אבל זה לא פתרון, ככה לא נוהגים אנשים בוגרים.
ברור שזה בעייתי, קשה לקיים מערכת יחסים כשצד אחד רוצה והצד השני לא, אבל מי אמר שהפתרון צריך להיות ששני הצדדים ירצו? אולי במקום לבלוע ויאגרה, עדיף שהבעל יקח את אישתו לוטרינר וייתן לה זריקה נגד ייחום? כל מי שיש לו חתולה יודע שהדבר אפשרי.
סיגל מחווירה. ניכר שהשיחה הזאת לא לרוחה, אבל היא לא תוותר באמצע, טיפוס עקשן. "סרטים כחולים", היא שולפת קלף מנצח, "אתה מת על סרטים כחולים, תסביר את זה".
אין בעיה.
גברים אוהבים לצפות בסרטים כחולים. זה לא אומר שאנחנו אוהבים סקס. אנחנו אוהדים סקס. כמו אוהדי כדורגל, שנהנים לצפות בקבוצה משחקת על המסך אבל לא הולכים לשחק בעצמם, ככה גם לנו אין בעיה לצפות בזה בטלוויזיה כל עוד לא אנחנו הם אלה שצריכים להזיע ולהתלכלך.
את העסק הזה צריך להשאיר למקצוענים.
"רגע אחד", היא מקשה, "מה עם כל הקטע של לדפוק ולרוץ לספר לחבר'ה?"
סתם בזבוז זמן. אין שום צורך "לדפוק", כשאפשר פשוט "לספר לחבר'ה" ולקבל את אותה מנת תהילה.
"אז אתה אומר שלסקס כן יש חשיבות בעיני הגברים", היא תופסת אותי במילה.
אבל היא שוב טועה. לסקס עצמו אין שום חשיבות. המושג אורגזמה או תנוחות לא יופיע בשום שיחת גברים. לא מעניין אותנו איך היא הייתה, איך הוא היה, כמה זמן זה נמשך, או אם מישהו נהנה שמה. מעניינים אותנו רק שני דברים:
1) גמר לה בפה?
2) הביא לה בתחת?
אלה אינם מאפייני סקס. אלה מאפייני השפלה. הכיבוש המזדמן הוא זה שמעניין אותנו.
הסקס בזוגיות? השם ירחם. סקס עם בת הזוג זה טאבו בשיחות גברים. נמנעים מלדבר על זה. נמנעים מלחשוב על זה. בעזרת השם, נמנעים מלעשות את זה.
עכשיו היא כבר עצבנית ממש. "אתה מזיין את השכל", היא מאשימה, "מה עם כל החרמנים שבאים למועדונים בשביל זיון בשירותים?!"
בדיוק, מותק. זה מקומו של הזיון. בשירותים. יחד עם השתן והצואה. יחד עם כל הפרשות הגוף. לו רק יכולנו להוריד גם את בנות הפיק-אפים עצמן על טעמן הגס של מרלבורו לייט וטקילה בשקל עם המים באסלה, היינו מאושרים.
"שתוק כבר!" היא צורחת, "מה עם כל הגברים שמחפשים בכוונה ילדות בנות שמונה עשרה, זה הרי גופני לגמרי, זה רק בשביל סקס!"
מצחיקה. זה בדיוק להיפך. מה שהגברים האלה רוצים זה נשים לא מנוסות. נשים בלי יותר מדי תביעות וטענות. נשים שיוכלו לבלות איתן בלי שירגישו שהם מתחרים באולימפיאדת החורף ועשרות שופטים אכזריים חורצים להם ציון.
היא נועצת בי מבט נוקב, "אז מה אתה אומר בעצם?"
אני אומר שנמאס. אני אומר שמשעמם. אני אומר ששום לבוש, תנוחה, ריקוד, שיחה ארוטית, שמנים או השם יודע מה לא יעזרו. באנו, ניסינו את הספורט ופרשנו. זה הכול. כמו דורון שפר לפני הקאמבק. אני אומר שזה מכני. שזה משעמם, שיש להגביל את זה לתקופות ייחום, שלא כל אחד צריך לעסוק בזה. שכשאני מרגיש חולה אני הולך לבעל מקצוע מורשה, מדוע לא לנהוג כך כשאני מרגיש חרמן? אני אומר שאני שונא סקס.
היא התחילה לבכות, נשק יום הדין הנשי. "זה אני...אני יודעת... אתה כבר לא נמשך אליי...", היא ממש דולפת, וחבל לי על הויכוח. באמת, כי אני מת עליה ואני רוצה לישון.
"אני כבר לא הטיפוס שלך...", היא ממשיכה, "זה מה שאתה אומר? אז לאיזה בחורות אתה נמשך?"
לבחורות חדשות.
