שופטים רבים ממנים גרפולוגים או מומחים לזיהוי מסמכים ליתן חוות דעת מקצועית ולבדוק חתימות שבמחלוקת. במקרים רבים יש והצדדים מסכימים מראש כי חוות דעתו של הגרפולוג - המומחה תקבע את תוצאות המשפט. אך לא כל גרפולוג הוא גם מומחה להשוואת מסמכים.
מצד אחד, כבר בשנת 1990 קבע בית המשפט העליון בתיק ע"א 70/88 כי אין צורך בכישורים פורמליים על-מנת לתת חוות דעת לבית משפט:
"אין כל פסול עקרוני בהסתמכותו של בית משפט על חוות-דעתו של העד אשר נמנה על אותו סוג אנשים, "אשר בדרך זו או אחרת, אם תוך עיסוק במקצועו או בתור חובב או בדרך מקרית אחרת, רכש מידע כללי בנושא מסוים".
מצד שני, לא תמיד מאמצים שופטים גישה זאת ופעמים רבות הם קובעים כי גרפולוג שלא התמחה בהשוואת מסמכים אינו כשיר למתן עדות מומחה בבית משפט. אכן נכון שיש שוני בין גרפולוגיה אישיות לבין גרפולוגיה משפטית, אך כל ניסיון קודם בגרפולוגיה יכול לסייע בידי המומחה להשוואת מסמכים ולהפוך את מי שהתמחה בשני התחומים לאיש מקצוע מנוסה יותר.
על משקלה של חוות דעת גרפולוגית נקבע בפסק דינו של הנשיא שמגר בע"א 5293/90:
"על מקצוע הגרפולוגיה נאמר,כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש" (ע"פ 352/71, טל נ. מדינת ישראל, פ"ד כ"ו(2), 107, 112), ולכן מותר - ולעיתים קרובות אף רצוי - לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על-מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי אמיתותה) של חתימה. מובן, כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משיקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק".
בתי המשפט הותירו לעצמם את ההכרעה הסופית באמיתותם של חתימות גם כאשר בפני בית המשפט אך ורק חוות דעת של גרפולוג שלאורה עליו לקבוע אמיתותה של חתימה, ואף שבית המשפט אינו מומחה בדבר. היטיב לבטא זאת כב' השופט בע"א 46/77:
"הכל מסכימים שמותר לבית המשפט לקבוע אמיתותה של חתימה על סמך חוות דעת של מומחה מוסמך למקצוע זה, אולם המסקנה הסופית מוסיפה להיות בידי בית - המשפט הוא, ולא אחר, צריך להשתכנע באמיתות החתימה. כדי שחוות דעת גרפולוגית תוכל לשמש יסוד לפסק - הדין, צריך התהליך שבו הגיע המומחה למסקנתו להיות גלוי לפני השופט, כי הרי הגרפולוגיה אינה מדע סתרים שצפונותיה אינן ניתנות להסברה אף לשופט שלא התמחה במקצוע זה...".
נציין כי פסיקה זו החלה ביחס לחוות דעת גרפולוגיות מקובלת גם ביחס לחוות דעת ביחס למהימנותו של מכשיר הפוליגרף ואף ביחס לחוות דעת רפואיות; ברם בתי המשפט העדיפו לתת משקל לראיות חיצוניות ונוספות לעומת חוות דעת גרפולוגית. עניין זה נדון בת.א. 2330/02 (שלום רשל"צ) בפסק דינו של כב' השופט (שם בע"מ 5) נקבע:
"כאשר מסכת העובדות עצמה מצביעה בכיוון מסויים, ידה של חוות דעת המצביעה על כיוון מנוגד יכול ואף צריך לעיתים שתהיה על התחתונה. לא כל שכן שאלו פני הדברים כאשר בפניי גם חוות דעת נוגדת שמשקלה המקצועי שווה, לכל הפחות, לזו שעליה מסתמכים הנתבעים. אומנם יש לזכור, כי הנתבעים מסתמכים על חוות דעת של מומחה שנתמנה על-ידי בית המשפט ולא בא מטעמם, אך גם לעובדה זו אין משקל מכריע בפני עצמה, ואין בה די - בנסיבות העניין...".
הגרפולוגיה המשפטית, בניגוד לגרפולוגיה האישיותית, עוסקת בפרטים הטכניים של כתב היד והשוואה טכנית של כתבי יד, חתימות ואפילו ספרות שבמחלוקת, ללא ניתוח פסיכולוגי או אישיותי של סימני הכתב. גרפולוגים/מומחים לכתב יד בודקים את לחץ הכתיבה, את התנועה, את זוית הכתיבה, את הגודל, השינויים, כיוון הכתב ועוד פרמטרים רבים אחרים. הגרפולוגים העוסקים בתחום הגרפולוגיה המשפטית נעזרים לשם בדיקת זיופים בזכוכית מגדלת, במיקרוסקופים אשר מגדילים פי 30, במד מעלות, בסרגלים, בשולחן אור ובאור אולטא סגול. במקרים של בדיקת גיל הדיו נעזרים בחומרים כימיים ומכשור משוכלל.
הגרפולוגיה המשפטית מבוססת על העובדה שלכל כתב יד תכונות כתב יחודיות בדומה לטביעת-אצבע שהיא אישית כמו DNA. טביעת האצבע אחידה בדרך כלל ולכתב היד והחתימות משתנה עם השנים. כתב היד איננו סטטי. הוא משתנה לפעמים בין בוקר לערב. לפיכך על המומחה לבדוק באם טווה הוריאציה סביר אם לאו. לא סביר שאותו אדם יכתוב באותה צורה בדיוק פעמים ברציפות. כתב יד איננו פונט והאדם איננו מכונה... יתרה מזאת, כאשר גרפולוגים נתקלים בשתי חתימות זהות ב-100% אין מקום לספק כי מדובר בזיוף.
עבודת הגרפולוג מקבילה לעבודת הבלש. הגרפולוג כמו הבלש מחפש אחר עקבות ומנסה לפענח על-פי העקבות, מה בדיוק קרה שם. סימנים לזיוף לעיתים קרובות מתגלים באמצעות מיקרוסקופ או בעזרת צילומי מעבדה.
