ועדת וינוגרד לא פרסמה ולו מילה אחת ממסקנותיה, והנה הכל יודעים מה כתוב בדוח שטרם פורסם. האדם הסביר ישאל - איך יתכן שהוועדה לא פרסמה אף מילה ובכל זאת כל העיתונים וכל כלי התקשורת יודעים מה יכתב? ישנן שתי אפשרויות: או שחברי הוועדה מדליפים, ולעניות דעתי הם לא עושים זאת. אם כן, המצב חמור אף יותר - העיתונאים בודים מהרהורי לבם את הדברים.
המדאיג מכל הוא לא הדיווחים בכלי התקשורת אלא מהותם: לא מה הוועדה תמצא כליקויים חמורים ביותר בתפקוד המערכות בתקופת המלחמה אלא, איך לא, אם ראש הממשלה יתפטר, מי יהיה בקואליציה הבאה, איך מושכים ח"כים ממפלגה אחת לשניה. בקיצור, הקומבינות הפוליטיות. מהות יוק!
למקרא הכותרות בעיתונים או לשמע הדברים בכלי התקשורת, אתה מקבל הרושם שלא הכשלים החמורים הם העיקר אלא הפרסונות. והנה לכם לקט מקרי של כותרות: "גורמים במערכת הפוליטית הגדירו את דוח הביניים הצפוי כ"אקדח מעשן", אך בינתיים מתברר שבתקנון קדימה כלל אין נוהל להדחת היו"ר" [אטילה שומפלבי Ynet]. מאיפה אותם גורמים פוליטיים בדיוק יודעים מה כתוב אם הם לא ראו את הדוח? שאלה טובה. נניח שהם כן קיבלו אינפורמציה, מה עם העובדות שצה"ל לא היה מוכן, שהמילואים היה בכאוס מוחלט, איך התקבלו ההחלטות לצאת למלחמה - היינו העיקר? טיפשים שכמותכם. העיקר הוא מה אמר פרץ או מה אמר ראש הממשלה על פרץ. ונמשיך במסע התעתועים.
"רבים במערכת הפוליטית העריכו אתמול (שלישי) שמסקנות הביניים של וועדת וינוגרד יובילו להקדמת הבחירות. להערכה זו שותפים גם בכירים בקדימה, שאמרו אתמול בשיחות סגורות, כי על המפלגה להיערך לאפשרות שראש הממשלה ויו"ר קדימה, אהוד אולמרט, ייאלץ להתפטר. עם זאת, מקורבים לאולמרט ובהם ח"כ צחי הנגבי, העריכו שראש הממשלה יצלח את מסקנות הביניים ויוכל לייצב את המערכת. מנגד, החלו בקדימה לבחון את תקנון המפלגה, לקראת האפשרות שאולמרט יתפטר." [מזל מועלם, הארץ]. איך בדיוק עושים זאת, מעריכים כשעדיין אין כלום? אמרתי לכם שיש חזאים אשר לעומת "חוזה המדינה" הם יודעים גם את התוצאה הסופית.
ועדת וינוגרד הודיעה ששום דבר מדיוניה לא פורסם ולא יפורסם עד הדוח. מה פתאום? הנה הכותרת הבאה: "חבר בוועדת וינוגרד: נהיה חלק מה"עליהום". חבר ועדת וינוגרד, שהודיעה אתמול כי תפרסם מסקנות אישיות ביחס לאולמרט, פרץ וחלוץ, רומז כי הדוח יטלטל את המדינה. מקורב לוועדה: המסקנות יוצגו אחרי פסח, כדי לא להעכיר החג" [אורי יבלונקה ושמואל מיטלמן]. אני לא מבין: יש הדלפות או אין הדלפות? יש תקנון לקדימה או אין? נעבור את הפסח בשלום או תיפול עלינו פצצה פוליטית מבית היוצר של איזה פוליטיקאי דרגה ג'? ברק יחזור? מה פתאום. הוא עדיין שותק. לא נכון. הוא דיבר.
המערכת הפוליטית על הקצה. לא מעניין כל כך אם יהיו ממצאים חמורים בתפקוד המערכות, האם האחראים הם רק אלה שניהלו את המלחמה או גם אחרים שמלאו את פיהם מים, אלא אם ראשו של אולמרט יעוף או לא? ממש מעניין. כלי התקשורת במצב של עצבנות. מלחמת לבנון השניה חשפה ליקויים שהם פרי הבאושים של שנים של הזנחה פושעת. במקום להכין את הצבא לייעודו, הפך הצבא לכלי שיטור בידי פוליטיקאים ציניים. כל מי שהיה צריך לדעת את הדברים ידע אותם היטב.
ועדת וינוגרד וכלי התקשורת חייבים להתעסק בעיקר ועדת וינוגרד וכלי התקשורת חייבים להתעסק בעיקר, כלומר בליקויים החמורים שיש בצבא, לדרוש את תיקון המצב, לקבוע סדרי עבודה עניינים ומסודרים. אם ראשו של ראש ממשלה זה או אחר יעוף, שום דבר לא יקרה אם יוחלף באחר שימשיך את המסורת. יש לדרוש ולבצע את אשר שנים רבות נעלם מבינתם של הקברניטים: להעמיד את עצמם כמשרתי הציבור ולפעול למען האזרחים כולם; לעזוב את הפוליטיקה הקטנה, המכוערת, ולהתעלות לגבהים של מנהיגות אמיתית.
תפקידה של ועדת וינוגרד הוא לבצע ניתוח כואב לניקוי המורסה שחדרה אל תוך חיינו ולהציע "אנטיביוטיקה" יעילה לריפוי מלא. אחרת היא תחטא למטרה. הניסיון של ועדת אגרנט לא מלמד שהנדרש תיקונים משמעותיים אכן נעשה. ההפך הוא הנכון: מה שהיה הוא ההווה, וחוששני שגם מה שיהיה. שום דבר מדוח אגרנט לא יושם. והוא לא הדוח היחידי. מאז קום המדינה ועד היום לא שום ועדת חקירה שעסקה בנושאים הביטחוניים לא הביאה לגאולה המצופה. אם ועדת וינוגרד רוצה להירשם בהיסטוריה של ישראל כועדה רצינית המתווה כיוון, היא חייבת לעסוק בעיקר. ראש הממשלה או שר הביטחון, כפרסונות, לא מעניינים אף אחד. מעניינים מעשיהם כנושאי תפקידים רציניים ביותר.
ברצוני להבהיר הבהר היטב: איננו פוסל מסקנות אישיות כלפי בעל משרה זה או אחר. יחד עם זאת, לעניות דעתי, לא זה מה שיביא לתיקון הליקויים החמורים. עבודת חריש עמוקה שתוביל לביצורו של הצבא והפיכתו למקצועי, זו משימתה של ועדת וינוגרד. זהו היעוד שצריך להיות לוועדה. התעסקות באדם זה או אחר היא מתכון לבטלה. הדמוקרטיה היא שמצמיחה את המנהיגים, לטוב ולרע, ורק הדמוקרטיה יכולה לשנות זאת. ועדת וינוגרד לא יכולה לקבוע מי צריך להיבחר לראש הממשלה ומי צריך להיות שר הביטחון. רק הציבור יכול לעשות זאת. זהו המנדט שלו.
גם על כלי התקשורת חלה החובה להתעלות מעל לחיזוי ולעסוק בעיקר ייעודם: גילוי הפינות האפלות, ביקורת ובקרה על מוסדות השלטון, דרישה בלתי פוסקת לאמינות, מקצועיות, גילוים של שחיתויות וכד'. אל לה לתקשורת להתעסק בפיקנטי והלא חשוב, אלא בעיקר ובחשוב. זו שליחותה. כך היא תחזיר לעצמה את האמון שאבד לה בקרב הציבור. את החיזויים יש להשאיר למגידי העתידות למיניהם.
