האם יכולים ילדים מפגרים ובריאים לחיות יחד בסביבה אחת? בישראל החליטו באחרונה תושבים באזור הרצליה כי יתנגדו ככל יכולתם להקמת מוסד למפגרים ברחוב שבו הם גרים. לדעתם, הדבר עלול לפגוע בילדים הבריאים.
ניסיון שנעשה בשנים האחרונות בגרמניה הוכיח כי לא זו בלבד שילדים בריאים יכולים לחיות באותה סביבה עם ילדים מוגבלים, אלא הם יכולים גם ללמוד באותה כיתה עמם ואפילו לצאת נשכרים מכך.
"בית-ספר בלי חרדה" - זה כינויו של מוסד חינוכי, יחיד מסוגו, הפועל בעיר מינכן שבגרמניה. בית-הספר, לתלמידים בריאים ומוגבלים כאחד, מומן ביוזמה ציבורית. תלמידיו אינם צריכים לחרוד לציונים ולתעודות שנתיות. אין חובה להכין שיעורי-בית ואין חובה להשתתף בלימודי מקצועות במועדים קבועים. בכל זאת מבצעים התלמידים את תוכנית הלימודים הרשמית בשבוע-לימודים של חמישה בקרים, לרבות משחקים, ספורט וחוגים לאמנות.
לסייע ולהסתייע
במרכז מטרות הלימוד עומדת ההתפתחות החברתית. התלמידים הבריאים לומדים לסייע לבני-גילם המוגבלים, ואילו המוגבלים לומדים להסתייע באחרים. המשרד הפדרלי להשכלה ולמדע בבון החליט כי ראוי לתמוך בניסוי זה כאלטרנטיבה לנוהג החינוכי המקובל, הדוגל בבתי-ספר מיוחדים לכל סוגי המוגבלים מבחינה פיסית, שכלית או חברתית.
מדוח של מועצת ההשכלה הגרמנית מתברר כי לא היו כל קשיים אף לאחד מ-73 הילדים שעברו ללמוד בבתי-ספר סדירים בבוואריה, אחרי ארבע שנים של חינוך ממוזג בבית-הספר "ללא חרדה" שבמינכן. אף כי לא ידעו מהו לחץ של הישגיות ואף כי לא למדו בכיתות שבהן היו הבדלי-מישכל ניכרים בין התלמידים - הופרכה הדיעה הקדומה כי הלימוד בשיטה המהפכנית מזניח את פיתוח ההישגים האינטלקטואליים.
מבדקים הוכיחו, כי למרות הדגש על חינוך חברתי, ואולי דווקא בזכותו, הושפעה לטוב גם ההתפתחות המושגית. "הלימוד החברתי" עזר גם ל-16 ילדים, שקודם לכן היו בגדר "כישלון מוחלט" בבתי-ספר ציבוריים; בבית הספר שבמינכן הם הגיעו לרמת-הישגים נורמלית. עד כה מקיף הניסוי במינכן רק את ארבע השנים הראשונות של בית הספר היסודי. עתה לומדים בו 160 ילדים בחמש כיתות ו-55 מהם הם מוגבלים מסוגים שונים. עתה דורשים המורים וההורים מרשויות החינוך לאפשר את הלימוד הממוזג עד לשלב ההכשרה המקצועית.
לחנך את המורים
מדעני מכון המחקר לרפואת-ילדים חברתית ולרפואת-נוער במינכן מגינים על התפיסה כי בימינו אפשר להנהיג את החינוך המשותף, החופשי מכפייה, בכל בתי הספר של גרמניה, בתנאי שהמורים יוכשרו הכשרה בסיסית מתאימה בתחום החברתי-חינוכי ותהיה דאגה לטיפול פדגוגי כלשהו. יתר על כן: לדעת המדענים אפשר להגשים את הדגם המינכני בכל מקום, ועל כך הם נותנים את דעתם בדין-וחשבון שהגישו באחרונה לוועדה הפדרלית לתיכנון ההשכלה בגרמניה.
רופאים, פסיכולוגים ואנשי חינוך מ-21 מדינות התעניינו ובאו עד כה למינכן, להשקיף על השיטות והאפשרויות של חינוך משותף לבריאים ולמוגבלים. כולם כאחד הגיעו למסקנה חד-משמעית: בית הספר "ללא חרדה" ראוי, אכן, לשמש כדגם לחינוך קואופרטיבי לשמו.