שר האוצר האבוד

אהוד ברק החליט שאצלו לא יהיה קמפיין בחירות. בינתיים הוא עומד בזה יפה. האירועים שהוא נוכח בהם, צנועים. הוא לא מתראיין לתקשורת ולא מגיע לאירועים מפלגתיים המוניים. גם לא למרכז המפלגה. השבוע רמז ברק שידרוש את תיק המשפטים עבור מפלגת העבודה כתנאי להישארותה בקואליציה. הוא אינו מבקש את התיק עבורו, אלא עבור אופיר פינס. כלומר, אולמרט לא צריך להתחיל לשבור את הראש איך ניתן להזיז את דניאל פרידמן, המינוי האישי החדש שלו. אלא מדובר בהצהרה לצרכי פריימריז בלבד. ברק למעשה קרא לפינס להצטרף אליו, או במילים אחרות, להסיר את מועמדותו. פינס לא מוכן לזה. הוא כבר היה בממשלה, ומבחינתו ממשלת אולמרט סיימה את הקריירה שלה. השבוע קיבל ברק חיזוק משמעותי. מזכ"ל המפלגה איתן כבל עזב סופית את מחנה פרץ ועבר לברק. כבל עזב למעשה את פרץ כאשר השניים נפגשו לפני מספר חודשים לשיחה קשה, בה אמר כבל לפרץ שלדעתו עליו לעזוב את תפקיד שר הביטחון. עבור פרץ היה אז מדובר בעלבון צורב. פרץ עשה הכל למען כבל, אמרו אנשיו. מינה אותו לשר. איפשר לו להיות מזכ"ל ושר במקביל. וככה הוא גומל לו. כבל הוא לא היחידי שעבר למחנה ברק. גם מתן וילנאי הודיע השבוע שעבר לתמוך בברק. וילנאי לא שייך למחנה פרץ וגם עם עמי אילון הוא לא בדיוק מסתדר, כך שהתמיכה בברק הייתה צפויה. צפויה, אך לא לחלוטין חפה מתמיהות. וילנאי היה בסיבוב הקודם, אחד מיריביו המרים של אהוד ברק. לא סתם אמר בהודעתו על תמיכתו בברק, כי יש לשים את המשקעים האישיים מאחור. יש הרבה מאוד משקעים בין האישים. בראיון לאתר Ynet באוקטובר 2004 אמר וילנאי: "אהוד ברק כבר הפיל את המפלגה, ולא עשה שום דבר אחרי זה כדי לעזור לשקם אותה. הוא הלך הביתה. הוא לא נשאר להתמודד עם השברים. הוא שבר והלך הביתה, ועכשיו הוא רוצה להוכיח שהוא השתנה". בהמשך הוא ציין כי "מי אמר בכלל שיש אהוד ברק חדש? בגלל סקר כזה או אחר שנערך בזמן שברק עושה קולות ואני בכלל לא עושה כלום, החלטנו שהוא האיש? ירדנו מהפסים? הוא הדמות שצריכה להנהיג את המפלגה? העבודה זקוקה למנהיג שיודע ללכד ויודע לדבר עם אנשים, ויכול לטפל במגזר הערבי, וזה לא דבר קטן אחרי אירועי אוקטובר 2000. אני לא בטוח שיותר משלושה ערבים יצביעו היום בעד ברק". ציטוט נוסף מפברואר 2005: "באוסלו הרמטכ"ל אהוד ברח. כאלוף, תמכתי באוסלו ואני לא חושב שההסכמים היו שגיאה. אני מסתכל על מה שקורה ברצועה עכשיו וזה מה שעשינו ב-1994. היה לי קשר ישיר עם יצחק רבין ז"ל ומצאתי את עצמי עומד לבד מול שר הביטחון. הרמטכ"ל הסיט את עצמו הצידה והשאיר אותי לבד לגמרי, דבר שמאוד לא מקובל. הוא זז הצידה ואני הייתי לבד".

הטבעת סביב ממשלת אולמרט הולכת ומתהדקת. כל יום מזמן חקירה חדשה, פרשה חדשה, חשודים נוספים. למעלה מרבע מחברי קדימה מצויים בהליכים פליליים וחקירות - כולל הרשעה אחת בעבירות מין. כל בכיר כזה שנחקר, מהווה מכה כואבת לראש הממשלה. ככל שהוא קרוב יותר, המכה כואבת יותר. הירשזון זה כבר מהלומה בפרצוף. כמעט ואין שני אישים יותר קרובים בפוליטיקה כמו שני אלה, אולמרט והירשזון. אולמרט עשה הכל, כדי למנות את הירשזון לתפקיד שר האוצר, למרות הרמות לא מעטות של גבות במערכת הפוליטית והכלכלית. כשהתעקש אולמרט על מינוי הירשזון לשר האוצר, היו אלה זמנים אחרים לחלוטין. אולמרט היה נותן את הכל כדי לחזור לאותם ימים. בימים האלה, הייתה לאולמרט השפעה. היה לו כוח. המשא-ומתן הקואליציוני התנהל כמעט מעצמו. אפילו לאריאל שרון היה קשה יותר להחזיק קואליציה, מאשר מה שהיה לאולמרט. המפלגות נפלו ממש שדודות לרגליו, והסכימו לרדת במחיר רק כדי להיות חלק מהממשלה. העבודה ויתרה על שכר המינימום ועל תיק האוצר, שס ויתרה על קצבאות הילדים, והגמלאים, טוב... להם לא היו דרישות של ממש מלכתחילה. היום, שנה בלבד אחרי הבחירות, מתחילים הבקיעים. מפלגת העבודה תהיה הראשונה. בהנחה שעמיר פרץ לא ייבחר פעם נוספת לראשות המפלגה, יעדיף המנהיג הבא של העבודה לעזוב את הקואליציה. בין אם זה יהיה בגלל הסמיכות לוינוגרד, ובין אם זה יהיה בגלל החקירות והשחיתות. גם בשס מתחילים להרגיש שלא בנוח בישיבה בקואליציה. למרות שטוב להם בממשלה, מתחיל לחלחל החשש שהמשך הישיבה בה יעלה להם במנדטים. גם ישראל ביתנו, שרק עכשיו הוסיפה לממשלה שר נוסף והצליחה להעביר אליה את ראשות ועדת הכספים, לא בטוח שתחזיק מעמד הרבה זמן. גם פה יש לוינוגרד תפקיד מרכזי. דבר נוסף הוא שינוי שיטת הממשל. אם לא תהיה התקדמות בנושא זה, ולא תהיה כפי הנראה בגלל שס, יעדיף ליברמן לצאת החוצה, ולהציל מעט את המצב עבור מפלגתו, שעל-פי הסקרים צונחת בהתמדה מטה.

בישיבת ההדחה של ליצמן מוועדת הכספים, אמר היו"ר המודח בראשית דבריו שהוא רוצה להחזיר לשני חברי כנסת שעיצבנו אותו. הראשון, אמר ליצמן, הוא מנחם בן-ששון. הוא הפודל של אולמרט, אמר, אבל הוא לא יודע שאין הכרת טובה שם. השני, הוא אברהם רביץ מיהדות התורה. אני מרחם עליו, אמר ליצמן. לאחר הדברים ניתן היה לראות את יו"ר הקואליציה אביגדור יצחקי נושם לרווחה. פחדתי שאני עומד להיות השני, אמר לקול צחוקם של חברי הוועדה. אגב, רבים במערכת הפוליטית ובתקורת עסקו בשאלה, מהו סוד הצלחתו של ליצמן. מדוע הוא נהנה מתמיכה רחבה גם בקרב החילוניים. ומדוע לא כועסים עליו כשהוא נאחז בקרנות הכיסא ומעכב את מינוי השרים. ההסבר לתופעה הוא כנראה פשוט. הכל: דתיים, חילוניים, חרדיים, ימניים, שמאלניים, ערבים, כולם, פשוט נהנים לראות אותו דופק קצת את אולמרט.