בשנים האחרונות אנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים מצד משרד החוץ לפתח יחסים עם מדינות המפרץ, ניסיונות שכמיטב המסורת המזרחית נענים בקריצת עין מזמינה מצד אחד ויד הודפת מן הצד שני. הגיע הזמן שנביט למציאות בעיניים: מדינות המפרץ אינן זקוקות לנו!! הן מסכימות ששרת החוץ תשתתף בוועידת דאבוס כדי לרצות את האמריקנים ואני בטוח שהגברת לבני ושמעון פרס זוכים לכבוד מלכים כמיטב המסורת המזרחית אך טובה ממשית לא תצמח משם.
לעומת זאת בחצר האחורית שלנו ישנן מדינות במרחק שעה או שעתיים טיסה מישראל שנמצאות במאבק נגד גורמים איסלמים. מדינות כמו סודן בה יש נוצרים בדרום ובמערב, אוגנדה, אתיופיה, סומליה, אריתריאה ואפילו טנזניה הן מדינות בהן יש אוכלוסיה מעורבת נוצרית-מוסלמית הנמצאת בעימות. בחלק מהמדינות הללו העימות אינו אלים ולא לנו להפכו לכזה אך במדינות אחרות העימות הינו אלים ביותר כאשר הצד האיסלאמי זוכה בחסותם של אירן ואל-קאעידה.
מטבע הדברים אנחנו חייבים לסייע לצד שכנגד אך כמו שציינתי מקודם, הגברת לבני מעדיפה לנסוע לדאבוס ולמערב אירופה. מיד יקפצו כמה מגינים מקצועיים של המשטר ויאמרו לי שיש הרבה דברים שנעשים ואיני יודע עליהם. בהחלט יתכן, אך לנוצרים בסודן אין נשק כלל, אף אחד לא אימן אותם באימונים צבאיים והם סובלים מרצח עם מתמשך. עד כדי כך מצבם רע שחלקם בורחים ומגיעים לישראל על-מנת לבקש מקלט מדיני ואנחנו במקום לאמן אותם, לצייד אותם בנשק ולשלוח אותם להילחם על בתיהם ועל חיי משפחותיהם, שמים אותם בכלא. הרי היחידות העוסקות בטבח בדארפור הינן כנופיות לא מאומנות הרגילות להתעסק עם אנשים לא חמושים, ברגע שהן יתקלו ביחידות מאומנות הן יקרסו.
אבל לא רק בסודן יש מה לעשות, גם בסומליה יש עימות צבאי שבו עלינו לתמוך בנוצרים. באתיופיה יש שלטון נוצרי אך קיים גם מיעוט מוסלמי שלא לדבר על אינטרסים נוספים שיש לנו באתיופיה בדמות הפלשמורה (שמישהו צריך כבר להחליט אם מעלים אותם או לא). אז נכון שלגברת לבני הרבה יותר נחמד לעשות שופינג בכיכר פיקדילי אבל אנחנו משלמים לה משכורת נאה כדי שתטוס דווקא לאדיס אבבה וניירובי.
הגברת לבני הינה פוליטיקאית בינונית המתעקשת שלא להשיג שום הישג משמעותי למרות שמילאה כבר חמישה תפקידי שרה שונים. עם זאת יש לומר את האמת, מעמדה של ישראל באפריקה אינו אשמתה של שרת החוץ הנוכחית אלא פרי הזנחה של עשרות שנים וזו בדיוק ההזדמנות של לבני להראות שהיא יכולה גם לבצע ולדאוג לאינטרסים של המדינה, הזדמנות להתחיל ולחזור לימי הזוהר של ישראל באפריקה בשנות השישים בהן היינו שחקן מרכזי בפוליטיקה האפריקנית.
לא רק תועלת מדינית יכולה לצמוח לנו מאפריקה אלא גם תועלת כלכלית. מדינות אפריקה עשירות במחצבים: נפט, גז, יהלומים, זהב, בדיל, ברזל, ניקל, בוקסיט ועוד. הידע הישראלי בשילוב עם המשאבים הטבעיים של המדינות הללו יכול להוות מקור לצמיחה גדולה מאוד בשני הצדדים.
כל הסיבות הללו אמורות לגרום לגברת לבני להביט בהתלהבות לעבר היבשת השחורה, לצערי אני מאוד מסופק אם היא אכן תעשה זאת.